אופק_7
14/08/2018

רדופה

אופק_7 01/10/2018 161 צפיות תגובה אחת
14/08/2018

שנאתי לחשוב זאת
או להנציח זאת כמילה על נייר
אבל מאז שאינך בי
אני מרגישה רדופה-
העבר שלנו
התמונות שלנו
הלילות שלנו,
הכל ממתין לי במפתן חדרי
וכשאני נכנסת הם
שולפים ציפורניים
ונאבקים לקרוע מעליי את עורי.

והם בורחים שוב למחבואם
רק כשאני בורחת מחיי
אל היפנוזת המסכים,
או כשידך אוחזת בידי
ויוצרת לי את ההווה החדש שלנו.

רדופה
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

יפה (ממש)

01/10/2018 20:29
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך