אדוארד ברוקס
לעיתים אנחנו לא מקדישים מספיק זמן למי שיקר לנו וההשלכות עלולות להיות קשות, ואז אפשר לאבד את הדבר החשוב ביותר, את עצמנו.

הכל באשמתי

אדוארד ברוקס 21/06/2014 410 צפיות 3 תגובות
לעיתים אנחנו לא מקדישים מספיק זמן למי שיקר לנו וההשלכות עלולות להיות קשות, ואז אפשר לאבד את הדבר החשוב ביותר, את עצמנו.

אני יושב בחדר חשוך, כואבות לי הידיים.
יושב לבד עצוב, כבר בערך שעתיים.
אני לא מאמין שזה קורה, איך לא הבנתי!
הזהרת אותי הרבה פעמים, אך הייתי כמו
חרש ולא הקשבתי.

הדמעות זולגות, בוכה בכי שקט.
הן חונקות את הגרון, ועכשיו אני חושב.
למה אני לא הקדשתי לך יותר צומת לב,
אני תמיד לאנשהו מיהרתי.
אבל כשאני הייתי צריך אותך, אתה תמיד היית שם בשבילי.
ולא חשבת על עצמך, אתה הקדשת את כל כולך לי.

ועכשיו אני נזכר בחיוך המלאכי שלך, איך עטפת אותי בחום גופך.
איך ליטפת את ראשי בעדינות ואמרת לי עד כמה אני לך חשוב.
ועכשיו מה שנשאר זה דף שמודבק על דלת הדירה, ששם כתוב
שאתה לא יכול להמשיך ככה בגלל שאני לא מחזיר לך אהבה.
אילו לא הייתי כזה אגואיסט והייתי מקדיש לך את כל אהבתי.
אני לא הייתי מאבד אותך מלאך יקר שלי.

הכל באשמתי
דרוג הסיפור 4 | 3 מדרגים

תגובות (3)

אני לא יודעת מי דירג את זה בתור “2”, אבל אני אישית חושבת שהמסר בשיר ברור וחד, השיר עצמו מאוד מתוק- ובתור קטע זה מאוד מאוד יפה.
תמשיך לכתוב!
אליה\ן

21/06/2014 09:46

    תודה! דרך אגב גם אני בלארוסי ואוהב רק ד’ת מטאל (כלומר לא מה שאת קוראת לו “מטאל עכשווי” אלא “מוסיקה מאוד ברוטאלית” שלרוב נמצאת תחת הקטגוריה “ד’ת”).

    21/06/2014 10:36

    מגניב :) ז”א, גם מגניב להיות לא הבלארוסית היחידה (אוקיי אם טעיתי מבחינת המשפט אז אני פשוט אגיד “אולפן עיברית קטן” ואלך), וגם, דרחגב, דת’ מטאל זו מוזיקה ממש אדירה, ואני מעריכה אותה מאוד :)
    תמשיך לכתוב, בלארוסי :)

    21/06/2014 11:15
1 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך