רגעים נצחיים

דניאלה 13/04/2020 112 צפיות אין תגובות

אל המאפייה נכנס
בחור גבוה ומזוקן
אני מנקה את מכונת הקפה
ורואה את דמותו משתקפת
נדמה היה לי שאלו פנייך
אך בתוכי יודעת שלא על פנייך אני מסתכלת.

בעודי נזכרת
בדמותך המעורפלת
במוחי עוברת
רכבת של חלונות רגעים
מזמנים אחרים
מימים יותר יפים
מרגעים שהם נצחיים

בקרון ראשון ישבתי על ספסל בבסיס
החזקתי את ידך
הנחתי את ראשי על כתפך
ומבלי לשים לב אמרתי לך
אני אוהבת אותך.

בקרון שני ידינו נכרכו זה סביב זו
רוקדים צמודים בפסטיבל של ריו
הצבעונית, הצעירה, מלאת החיים
ואנחנו הולכים שם בזריחה
בין ההמון השמח
יד ביד
כנפש אחת, לכל החיים.

בקרון שלישי נרדמנו מחובקים
באוטובוס, נסענו למרחקים שאינם נגמרים
שעות מצונפים אחד בתוך השני
מקלפים עוד שכבת קור
מחממים זה את זו
החזקת אותי אז קרוב
שאהיה שלך לעולמים.

אני עוקבת במבט אחרי הבחור שנכנס
מבינה שלא את דמותך אני רואה
בשנייה אחת הרכבת נקטעה.
אני מסדרת את הכוסות בצורה ישרה
מסתובבת, קשר עין, פונה אליו בחיוך
“כן מה בשבילך, אולי תרצה הפוך?”

נו טוב.
כדאי שאתחיל מההתחלה.
אולי יום אחד אהמר נכון
ובאמת זה יהיה אתה שייכנס לי אל המאפייה.

רגעים נצחיים
דרוג הסיפור 4.7 | 3 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך