Offir Margulis
"כנראה שההזדמנות מגיעה כשמאפשרים לה להגיע. כנראה שאנשים מסוגלים להפתיע, וכנראה ש"האחד" זה קוד בלתי מפוצח. מקודד, מרופד, אך בכל זאת, "האחד." ויום אחד הוא מופיע, בלי להתריע. יכול להיות זה הוא, ויכול להיות שלא, אך אני לא מוותרת על ההזדמנות, אני מאפשרת לה להגיע מכל מקום בו אצעד."

“אהבה מתוך החשכה”- סיפור בהמשכים (פרק 13) *אחרון (סמי או אדם? רשע או פשע?)

Offir Margulis 24/03/2019 120 צפיות אין תגובות
"כנראה שההזדמנות מגיעה כשמאפשרים לה להגיע. כנראה שאנשים מסוגלים להפתיע, וכנראה ש"האחד" זה קוד בלתי מפוצח. מקודד, מרופד, אך בכל זאת, "האחד." ויום אחד הוא מופיע, בלי להתריע. יכול להיות זה הוא, ויכול להיות שלא, אך אני לא מוותרת על ההזדמנות, אני מאפשרת לה להגיע מכל מקום בו אצעד."

פרק 13 ואחרון.
סמי או אדם? רשע או פשע?

“את בסדר, כן?” – שאל אותי סמי במבט מודאג.
פניו החווירו. היה ניתן להבחין בפניו המודאגות. וכמובן, הוא שינה נושא.

“כן.. תגיד, אתה באמת מתכוון למה שאמרת עכשיו?” -שאלתי אותו בפליאה. הבטתי בו, בעיניו הכחולות, נוצצות הן כיהלום כחול.

“כן.. מה הבעיה בזה? את עב”מ?! חייזר?! חיה?!” -הוא ענה וצחק מיד.
מיד ידו הוחלקה על פניי. הוא ליטף שיערי, ונשק על שפתיי.

“רגע.. מה קורה פה? סמי?! נעמה חברה טובה שלי. אין סיכוי שזה יקרה בינינו. אני אהיה ממש “באסה של חברה..”
אני לא מעוניינת לבגוד ככה.. למרות שהנשיקה הייתה טובה.. אתה טוב..” -גיחכתי מעט. אך חשתי לא בטוב.

“אל תדאגי. אנחנו מתגרשים. אני תמיד רציתי להיות איתך. מעולם לא חשתי כלפיה משהו כל כך חזק. אך ידעתי שאם אהיה איתה, לפחות יצא לי לראות אותך מדיי פעם..” -הוא השיב לי, וחיבק אותי.

“אל תדאגי.. את תהיי בסדר. ואנחנו נהיה בסדר..” -הוא הוסיף בזמן שהוא מחבק אותי עוד יותר חזק.

הרגשתי מעט מבולבלת, חנוקה, וחשדנית.

שבוע עבר, ואני וסמי עוד מסתמסים.. נעמה ביקרה אותי באופן קבוע, ובכל פעם גם סמי היה מתגנב פנימה, וגונב נשיקות משפתיי.

“השתחררת?! די! אני לא מאמינה לך! אני מגיעה אלייך! אה.. סמי שאל עלייך.. אמרתי שאת בסדר..” -קיבלתי הודעה מנעמה. הלב פעם בחוזקה. לא יכולתי לשקר יותר..

מה אני עושה?! מה אעשה?! אני ממש “החתולה השחורה..”

*צלצול הפעמון נשמע בקולי קולות בדירתי.
הצלצול היה כל כך חזק, שהרעיד את ליבי עוד יותר.

ובדלת, נעמה וסמי.

“היי, איזו הפתעה מדהימה.. מה, חזרתם?!” -שאלתי אותם המומה, בעוד שסמי מחייך אליי.

“לא.. אני לא מבינה מה הוא בכלל עושה פה..” -ענתה לי נעמה, בזמן שהיא משפילה מבטה.

“אוקיי.. טוב ששניכם כאן.. כי אני רציתי להיות כנה עם שניכם. אני אוהבת אתכם, מאוד. חשוב לי שתדעו את זה..” -אמרתי להם בעודי מסמנת להם לשבת.

“מה קורה כאן? הכל בסדר לין?” -שאלה אותי נעמה כשהיא מחליפה מבטים עם סמי. הבטתי בהם והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ.. מצד אחד אני אוהבת אותם, מצד שני בגדתי באמון של חברה שלי, מצב שלישי “אהבה”. יש לי צ’אנס להיות ה”רעה בסיפור”, משהו שמעולם לא הייתי, ולזכות באהבה בצורה דוחה, אבל באהבה. אני כבר בגיל מאוחר בשביל לחפש אותה שוב.

“החלטתי.. החלטתי..” הרוק נבלע לי. חום גופי עלה. חשתי לא טוב, שוב.
בראש כל מיני מחשבות רעות הגיחו למעלה, וכל החרא צף לו.

“מה קורה לך? הכל בסדר? את צריכה אוויר? מים?” -שאל סמי, בזמן שהוא שולח נשיקה באוויר.

התמלאתי עצבים. אזלו כוחותיי מלשקר עוד.

“די! זו לא אני! זה לא מתאים לי! לין ממש לא מתנהגת כך!” -השבתי, כשאני מביטה בהם, לא מסוגלת לשתוק עוד.

“נעמה, אני וסמי עשינו משהו לא טוב. בגדתי באמון שלך. אני מצטערת. אני התנשקתי איתו במשך עשרה ימים, מאז מה שקרה. אני מעדיפה שלא תהיה לי אהבה מאשר שלא תהיה לי חברה שהיא כמו אחותי לחיים.” -אמרתי. כל גופי החל לרעוד בחוזקה. ידיי רעדו מפחד.

“אני לא מאמין עלייך. ככה את מוותרת, ככה את מספרת? יודעת מה? תמיד תהיי לבד. זה מגיע לך. את תישארי רווקה בלי ילדים.. אף אחד לא ירצה אותך, זונה בוגדנית.” -צרח עליי סמי. פניו האדימו מכעס.

“שקט! לעולם לא ארשה לאף אחד לדבר ככה לחברה הכי טובה שלי. שמעת?!” -השיבה לו נעמה בזמן שהיא מעיפה חיוך של שמחה לעברי.

“מה? את לא כועסת עליי? נעמה? מה?!” -השבתי לה בפליאה. לא מבינה מה קרה כאן.. אז לא איבדתי אותה?!

“אהובה שלי, הרגע הוכחת לי שאת כנה איתי. את לא מזויפת. את החברה הכי טובה שלי. ואל תדאגי, עכשיו גילינו שתינו את הפרצוף האמיתי של סמי. הוא לא מלאך כמו שנהגנו לחשוב, אה?! נשים את זה מאחורינו. אנחנו בנות 30, יום יבוא ותמצאי מישהו עבורך. אני בטוחה. יותר מכך, הוא ממש פה.

*הפעמון צלצל*

“מי זה? מה עשית נעמה?!” -שאלתי אותה מלאת סקרנות מבפנים.

“היי לינה, את בסדר נכון? לא יכולתי לבקר אותך כיוון שאיבדתי את אמי.. אני מצטער אם זה פגע בך.. מאוד מאוד..” -נכנס אדם בדלת, האור שהאיר עליו, גרם לי להיות העיוורת, והוא היה הגבר הכי מתוק בעולם כולו.

“כן.. הסקתי מסקנות לא נכונות לגביו.. כולנו.. שפטנו מהר מדיי.. אך התנצלתי על כך.” -הוסיפה נעמה וחייכה. נשקה לי על הלחי, ואמרה: “אני אוהבת אותך, ותמיד תמיד אבחר בך כמו שאת בוחרת בי.” -חייכה והלכה.

“אז… דייט שני יהיה, כן?” -הוא שאל וגיחך מעט.
חייכתי. “בוודאות. אבל, לא כרגע כן?! אני חושבת שאקח לי מעט פסק זמן מהכל..” -השבתי לו, נפרדנו, והשמחה בלב האירה אותי לאורך הדרך.

הבנתי שסוף כל סוף אני שלמה מבפנים. הכל רגוע, אין חששות. וכרגע זה הזמן להיות. פשוט להיות.

אז יכול להיות שאדם הוא בשבילי. יכול להיות שהוא לא. יכול להיות שאכיר את ה”מיועד” בשבילי בעתיד, ויכול להיות שלא. אבל מה שכן בטוח, ראש פתוח תמיד יהיה לי מפה.

“אהבה מתוך החשכה”- סיפור בהמשכים (פרק 13) *אחרון (סמי או אדם? רשע או פשע?)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך