EnglishM951
קרדיט/סמל המקור מהמחבר: © michael£↓♫۞ℓgirshberg¤۩∞

את הסיפור הזה השתדלתי לכתוב לפי חוקי הסיפור הקצר אך גם באופן כזה שיוכל לחבר את הקורא אליו. אני מקווה שאתם אוהבים את הסיפור הזה. את נושא החג בחרתי מכיוון שהוא הדבר האקטואלי ביותר כרגע בעולם בעיקר באירופה ובארה"ב.
בבקשה תגיבו על הסיפור ודרגו אותו.

הערב הגדול/מיכאל גירשברג

EnglishM951 19/12/2011 1026 צפיות 8 תגובות
קרדיט/סמל המקור מהמחבר: © michael£↓♫۞ℓgirshberg¤۩∞

את הסיפור הזה השתדלתי לכתוב לפי חוקי הסיפור הקצר אך גם באופן כזה שיוכל לחבר את הקורא אליו. אני מקווה שאתם אוהבים את הסיפור הזה. את נושא החג בחרתי מכיוון שהוא הדבר האקטואלי ביותר כרגע בעולם בעיקר באירופה ובארה"ב.
בבקשה תגיבו על הסיפור ודרגו אותו.

דמדומי ערב ירדו אל הבירה, והיא מתכסה באורות צבעוניים. “קראן…” קרא מישהו בכל עז. “הנה אני מגיעה, רק אקשור את סוסתי”. כל העיר בהכנות לחג. קראן היא האחראית על האירוע המרכזי של הערב הגדול. היום הגדול בעוד שבועיים ועכשיו זמן ללכת ולקנות מתנות. אמי הביאה לי רק מאה קרונה. האירוע קורה במרכז העיר מול העירייה ושם כבר פתחו את הדוכנים של הצעצועים. ישליג עוד הערב ולכן יש צורך בעשיית כל הדברים הדחופים לפני שירד. נזכרתי שהייתי צריך לקחת גם עוד שלושים קרונה לבגדים חמים למורות שהיה עלי מעיל מעור אייל. והנה התחיל לרדת מטר ואני ללא נעליים מתאימות. הצטרך להמתין שעות עד שיפסק.

קול של עגלון נשמע ומיד קמתי. “מה אתה עושה פה?”, שאל הוא. מרוב כפית התחלתי לצחוק. הוא הסתכל עלי בתימהון ולאחר מכן גירש אותי מככל הנראה ביתו. יצאתי החוצה וראיתי את שמי העיר האפורים. הלכתי במהירות אל דוכן הבגדים הקרוב וקניתי לי ערדליים חדשים ומעיל נוסף. נגמר הכסף ואפילו לא קניתי מתנה אחת, מה הגיד לאמא?, חשבתי לעצמי.

כעבור שבועיים, ימים ספורים לערב החג עדיין לא קניתי מתנות למשפחה לכן היום אני ואחי הגדול נסע למרכז העיר ונקנה הכל. הפעם ניקח כמות מספיקה של כסף, גם מזג האויר לא סוער אלא מתון ואפשר לטייל בעיר. אני ואחי נצא מהבית כשאבא יגמור את ניקוי הדשא והשבילים מהשלג. בלילה האחרון ירד שלג רב והוא כיסה את כל הכניסה. בינתיים אני אלך לשתות משהו חם. כעבור שעה אני ואחי כבר יצאנו מהבית והיינו בדרכנו למרכז. כשהגענו הלכנו לדוכנים הזולים ביותר וקנינו מתנות לכל החברים והמשפחה.
עוד יומיים מגיע החג ועדיין לא קישטתי את הבית, כנראה שאקשט אותו כשאחזור. הערב החג והכל כבר מוכן, אני מכין את הבגדים החדשים לערב. הבנות יבאו בשמלות גדולות ומפוארות והבנים בחליפות אלגנטיות. הורי הבטיחו לי כי ייקחו אותי לחנות הצעצועים “לֵגאטוג’ “. בכל שנה הם עושים שם משהו חדש ומעניין. לרוב זה הצגות וערים שלמים שהם בונים מצעצועים ובובות שזזות. עכשיו הזמן לצאת מהבית, העגלון כבר בפתח הבית וגם הוא כמו שאר העיר מחייך.
הנסיעה ערכה רק חצי שעה, כולנו מיהרנו כי התחלת האירוע בעוד עשר דקות. אומרים שיהיו זיקוקים וריקודים. הנה הזיקוק הראשון כבר שוגר, כנראה שהתחיל הערב. עוד כמה דקות תתחיל שעת הריקודים בא יהיה מופע זיקוקים נלווה. “בום!” נשמע רעש מחריש אוזניים. כולם הסתובבו אל עץ החג וראו כי הוא עולה באש והולך ליפול על בניין העירייה. רעש הפעמונים של הכבאים כבר כאן, אך כבר מאוחר כי בית העירייה החדש כבר עולה באש. פתאום שמתי לב לנער ששכב מקופל קרוב לסכנה. רצתי אליו למורות שאמי הזהירה אותי. כשהגעתי עליו ראיתי כי כל פניו מכוסים דם. התחלתי לנער אותו שיתעורר. עברו עשרים דקות והוא אינו התעורר, “”מה אעשה?” חשבתי לעצמי. פתאום שמתי לב לכבאי שעמד ליד הכבאית ושמר על הציוד. נגשתי אליו ובקשתי שיבוא ויקח את הנער לבית החולים. הוא הגיע ואמר שהוא פצוע קשה ושיש סיכוי כי יעביר זמן רב עד שיוכל להשתחרר. הוא לקח אותו ואני נשארתי לבד, לא ידעתי איפה ההורים שלי. הסתכלתי למעלה על בניין העירייה ולפיו הגעתי למקום שמקודם עמדנו בו לפני השרפה. כשהגעתי למקום לא היה שם אף אחד, אך שמתי לב לאחי שעמד רחוק ממני שככל הנראה חיפש אותי. נגשתי אליו ושאלתי אותו איפה ההורים שלי. “בוא אמא הולכת לתת לך עונש” הוא אמר. “על מה?” שאלתי. הוא אמר על זה שלא הקשבתי להזהרות של אמא וברחתי לסכנה. כבר דמיינתי מה תעשה היא. כל ערב החג נהרס. אני מקווה שהם יבצעו את ההבטחה שלהם ונלך ל”לֵגאטוג’ “. הנה אנו מתקרבים אל ההורים, הפנים של אמא כבר מלאים זעף. הלוואי ויהיה כבר פברואר. לא מתחשק לי את כל הכעסים והצעקות. אני מקווה שאמי תסלח לי, בכל זאת עכשיו חג וגם מתנה הכנתי לה. “לאן רצתה?” שאלה היא. “הלכתי לנער פצוע שהיה לבד”. “ומה קרה לו?” שאלה היא. “נגשתי אליו ובדקתי אם חי הוא ואחרי זה קראתי לעזרה. כבאי שעמד קרוב אלינו לקח אותו”. אמי בירכה אותי ואמרה שאני גיבור. פעם ראשונה שמישהו מהסובבים סביבי מברך אותי במילה טובה. מחר אלך לבית החולים, לבדוק מה שלומו של הנער. אמי הסכימה כי תיקח אותו זמנית לביתנו עד שהוריו האבודים ימצאו. “איגוגו” נשמע הגת סוס מבחוץ. הצצתי מהחלון הקר מלא האדים וראיתי את קראן שחזרה כנראה זה אתה ממרכז העיר. פניה מלאות מורא, רואה כי כשל אותו הערב שארגנה חודשים רבים.

הלילה היה קר. מיוגע אני ועוד לא עשיתי דבר. שקוע אני בהרהורים, מה מצבו של הנער והאם הוא בכלל חי?. הערפל כיסה את גגות הבתים. הבוקר של היום קר מהרגיל. ההליכה רבה עד לבית החולים, כיצד הגיע? שאלתי את עצמי.ראיתי את סוסתה של קראן רועדת וגם היא כמותי עומדת בלי נוע. השעה עשר ואני יוצא מהבית. מקווה שאתפוס עגלון זול. יש לי רק עשרה קרונה, והנסיעה עד לבית החולים עולה עשרים. הנה עובר עגלון מבוגר, “שלום אדוני, התוכל לקחת אותי לבית החולים בעשרה קרונה?” שאלתי אותו. “כמובן ברנש צעיר, עלה ואקח אותך אף חינם” ענה הוא. באמצע הדרך אמר האיש, “יודע אתה את האסון שקרה אתמול?”. “חושב אני שכן, האם זה המקרה בבניין העירייה?” עניתי לו. “כן, אתמול נמצא שם נער יתום. הלילה הוא נפטר מפצעיו”. “מה?” שאלתי אותו בתדהמה. “אני זה שמצאתי אותו, נתתי אותו לכבאי שלקח אותו לבית החולים, ועכשיו אני הייתי בדרכי לבקרו”. סיפרתי לו.

האיש החזיר אותי לביתי ומיד הלכתי לספר לאמי את הידיעות המרות.אחרי שסיפרתי לה התחלתי לבכות. שפכתי לה את כל יגוני, הרי רציתי שהנער יהפוך לחברי הטוב ויהיה לי עם מי לדבר, אך שוב זה לא קרה.
§

הערב הגדול/מיכאל גירשברג
דרג את הסיפור

תגובות (8)

שלום לכותב,
אז ראשית: ברוך הבא לאתר, אני מאוד מקווה שתוכל להנות פה מרמה גבוהה של סיפורים, ומהחברה שיש לנו, כותבי האתר, להציע לך.
אני ליסה, למקרה שלא ראית אותי כאן בתגובות לפני כן, אני נמצאת פה הרבה מאוד, ואני בטוחה שתשמע ממני הרבה (כי אהבתי את הכתיבה שלך עד מאוד).
הסיפור שלך מאוד מרשים. רואים שאתה קורא הרבה (אני מניחה, פנטזיות?) ושאתה גם כותב הרבה (לפי שימוש בשפה גבוהה). נהנתי מאוד מהסיפור, גם מבחינת צורת ההגשה שלו, וגם מבחינת הכתיבה הגבוהה. העלילה רצופה וסדירה, ובסך הכל עשית עבודה נהדרת.

אבל, יש לי שלוש הערות:
1. בתחילת הסיפור אתה רושם את הדברים שגוף שלישי, כאילו שאתה מתאר את הדברים מבחוץ, אבל מייד אחר כך, אתה עובר לתאר את הסיפור מגוף ראשון, כלומר: מעיניי אחת הדמויות. זה קצת מבלבל, אז אני מציעה שתעשה החלפת גוף, או שתעשה “הפסקה”.
2. יש לך מספר קטן ביותר של שגיאות כתיב בכל מיני מקומות בסיפור. אלה לא שגיאות נפוצות, ובטח שאין הרבה מהן, אז פשוט תעשה הגהה לסיפור ותמצא אותן, לכולם זה קורה.
3. הסיפור שלך לא ממש מחולק לפסקאות מרווחות, ובגלל זה קשה קצת לקרוא. זה טוב לתת רצף עלילתי, אבל כשאין רווח בין פסקה לפסקה, וכל הסיפור בא במן “מכה” שכזו, קשה לקרוא אותו (וחבל, כי כיף לקרוא את הסיפור שלך).

זהו. אלה ההערות שלי. שמתי לב שהשתדלת לכתוב לפי המאפיינים של סיפור קצר. זה מאוד יפה, אבל אם היית צריך “להתאמץ” כדי להוציא את זה, אז חבל: עדיף שתכתוב מהלב, בכיף, ולאט לאט תפתח את כישורי הכתיבה ה”נכונה”.
תזכור: חוקקו חוקים למען נפר אותם.

ברוך הבא (שוב), וכתיבה מהנה.
כל הכבוד. חזק ואמץ.

ממני: ליסה.

20/12/2011 03:53

צהרים טובם לך מיכאל וברוך בואך לאתר סיפורים האתר ה-100מם
אהבתי מאד את הסיפור שלך ומאחלת לך המון בהצלחה. חג חנוכה שמח ממני בקי ♥♥♥

20/12/2011 05:29

תודה ליסה זה קודם כל.
אני רוצה להסביר כמה דברים שעליהם הגבת.
קודם כל אני באמת לפעמים נתקל בשגיאות כתיב אך אני משתדל לשפר אותם תמיד אחרי שאני מסיים פסקה.
בנוגע למאמץ לכתיבת סיפור קצר, אז האמת אני לא באמת השתדלתי לכתוב ככה פשוט תמיד כשאני כותב סיפור קצר של כמה פסקות אז הוא תמיד יוצא לי בעל מאפייני הסיפור הקצר.
בנוגע לפסקות בסיפור הנ”ל אז זה בעיקרון צריך היה להיות ככה בסיפור. מספר פסקות קטנות ואחת ראשית, מכיוון שבה נמצא הסיפור הראשי של העלילה. ולא מצאתי אפשרות להפריד אותה לעוד שתי פסקות כי אז הייתה יוצאת פגיעה ברצף העלילה.

שוב תודה ואני המשיך לכתוב עוד סיפורים.

20/12/2011 08:18

nice :)
חמוד:)
חחחחח……
וליסה אני רוצה עוד פעם לומר …….תגובותייך ארוכות ואין כוח ליקרוא אותם אנה קצרי את הערותיך תודה

20/12/2011 08:53

אנאבל. אני שוב אומרת: מפני שזהו אינו הסיפור שלך, אין לך שום זכות להגיב על התגובה שלי. אם אני רושמת את התגובה על סיפור שלך, יש לך את כל הזכות שבעולם לכעוס. אם לך אין כוח לקרוא את התגובה שלי, זה באמת בסדר, אבל כרגע: רק ליוצר הסיפור יש את הזכות המלאה לכעוס עליי.
נא להפסיק להטיף לי מוסר, על דברים שלא נוגעים לך. תודה.

ממני, ליסה.

20/12/2011 09:06

סליחה שאני מתערבת, ליסה ואנאבל, אבל ליסה יש אנשים שיכולים לחלוק על דעתך בנוגע לסיפורו של הכותב, ולכן הם רשאים להגיב, כי רוצים לשתף אותך ואת הכותב בחלוקת הדעת.
אני ממש מצטערת שאני מתערבת, ואת בטח כועסת, אבל רציתי לומר זאת כדי שאם ייקרה מצב, בו אני חולקת על דעתך, אוכל לשתף אותך בזאת, בלי שתכעסי עליי.
אני יודעת שזה שהתערבתי כעת, הרבה יותר מעצבן אותך, אבל אנשים רוצים לקרוא את תגובתייך ולהשיב אליהן, ואני לא מבקשת שתקצרי אותן, כי אני בעצמי קראתי אותן, אבל אנה, אל תכעסי כל כך על זאת, למרות שאיני רואה אם את כועסת, אבל לפעמים כשיש דעות חלוקות חשוב לציין זאת, בכדי שניפתחת דיון בנוגע לסיפור, וכל אחד יוכל לתת את ההערות לכותב, כך הכותב יילמד יותר טוב, עם כמה דעות בנוגע לסיפור.
ממש מצטערת על ההתערבות.

ולכותב,
אני חושבת שיש לך כתיבה בשלה, וטובה מאוד. המשך לכתוב.
וכשהגבתה ללסיב ואמרת שתמשיך לכתוב, רשמת המשיך ולא אמשיך.

20/12/2011 09:36

חח מאז ומתמיד כתבתי “המשיך” לא יודע תמיד ראיתי שכתוב ככה בהרבה מקומות בכל אופן תודה על ההערה. גם יש לי זמן להשתפר, למשל אני כותב בויקיפדיה אז כמו שם אחרי תקופה הופכים מומחים של ממש בהכל (כולל כתיבה [שגיאות וכדו…]).

20/12/2011 09:47

מילקי,
אין לי שום בעיות שמישהו יחלוק על דעתי. להיפך: אני דווקא אהיה מרוצה מכך!
אבל, אם מישהו טוען שאין לו כוח לקרוא את התגובה שלי, זה לא חלוקת דעת, זה פשוט זלזול קטנוני.

צר לי על התגובה הלא קשורה, לא ייקרה שנית (ליוצר).
ממני, ליסה.

20/12/2011 11:41
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך