סיפורים קצרים הם לא ממש כוס התה שלי, אבל החלטתי לנסות, על החיים ועל המוות כזה:) בעיקר- מאוד אשמח למחשבותיכם.

שקט- תחרות סיפורים קצרים

21/04/2017 583 צפיות 3 תגובות
סיפורים קצרים הם לא ממש כוס התה שלי, אבל החלטתי לנסות, על החיים ועל המוות כזה:) בעיקר- מאוד אשמח למחשבותיכם.

חוף ים, אור אפור-צהוב של ראשית הבוקר מזדחל מתחת לשמיכה הכחולה כהה של האופק. מסקרה מרוחה מכסה נמשים דהויים משכבר, עיגולים שחורים גדולים מתחת לכל עין. אחרי כל כך הרבה זמן היא סוף סוף זוכה לשבת, ובשניה שמכנסיה נוגעים בחול הקר היא רוצה לחזור לקום. יש של דיו על הידיים ורעד בלתי נשלט באצבעות. היא קמה ושוב מתיישבת וחוזרת לקום. היא שולפת עט כחול מג’ינסים גדולים מדי ומציירת קשקושים חדשים על הקשקושים הקודמים על הברך החשופה מתחת לקרע בג’ינס, פעם הם הזכירו משהו שדומה ליופי, היום הם סתם כתם כחול.
אי אפשר לקרוא אבל היא ממשיכה לכתוב, משפטים ומילים והברות ופנים וגופים ורעשים, מנסה להוציא החוצה את הרעשים שמסתובבים לה בראש. בתנועה בלתי רצונית וכמעט בלתי מורגשת היא דוחפת את קצה הציפורן לפה ומקלפת את השאריות העכורות של הלק השחור. האוזניים שלה עוד מצלצלות מהמסיבה ממנה גורשה כשהודלקו האורות והגיע הזמן ללכת. היא מתגעגעת לרעש- רעש שמפוצץ את האוזניים, שנוזל מהעיניים, שעוצר אותך מלחשוב.
“את צריכה לחזור הביתה” צועק הקול בראש היא קמה ואוטמת את אוזניה באצבעות. משעמם, כל כך משעמם, רק רוח ואור ראשון ורחש של גלים. משעמם לה, היא רוצה לעוף ולשקוע ולהתפוצץ, היא רוצה לפרוח באורות של אלך שמשות ולרקוד ולצנוח. היא רוצה משהו מעבר לכאן, היא יודעת שלמישהו יש משהו מעבר לכאן. היא לא יכולה לחזור הביתה לישון, היא אף פעם לא יכולה לחזור הביתה לישון,לבזבז את הזמן על חלומות ומקלחות ועבודה ולימודים וציורים. החיים חייבים להיות מעבר לזה. החיים מעבר לזה, נכון?
היא עוטפת את ראשה באוזניות ומנסה להטביע את עצמה ברעש, אולי אם הווליום יהיה חזק יותר היא סוף סוף תצליח לנוח, אולי יפסיק לבעור לה להגיע אל הדבר הבא.השמיים מקבלים כבר תכלת בהיר, והיא זוכרת ימים שבהם יכולה הייתה להעריך אותו. היא שונאת את הרגע שהלילה נגמר, עוד הרפתקה שפוספסה, עוד מציאות נפרדת שלא קרתה, רק עוד יום רגיל, רק עדיין היא עצמה. והיא לא מבינה- לא מבינה איך למישהו זה יכול להיות מספיק- עוד זריחה, עוד יום של לקום בבוקר.
“אבל מה חסר לך?” הם שואלים “מה הוביל לזה?” והיא מתבלבלת. מה זאת אומרת- זה בדיוק מה שלא חסר,זה הכלום שלא הוביל, זה האותו דבר, זה השקט הזה- המקולל, שרודף אותה באשר תלך, שאין נגן מוזיקה חזק מספיק כדי להבריח אותו. היא דוקרת את זרועה בלהב חד, מעל כל כך הרבה צלקות אחרות, ולרגע אחד הכאב מסיח את דעתה מהשקט והיא נשכבת על החול הקר, שמדגדג לה את האוזניים והגב. היא רועדת מקור- גם זה עוזר קצת נגד השקט.

שקט- תחרות סיפורים קצרים
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (3)

תשמעי… וואוו… פשוט וואוו.
עוצמתי. קודר. קר ומנוכר. אפל וחודר עמוק עמוק אל נבכי המלנכוליות. קשה לקריאה אבל מופלא ביותר. תיאורים מדויקים ויפיפיים.
אם ההחלטה הייתה בידיי היית זוכה כבר עכשיו בפרס הראשון התחרות. ואני אומר לך את זה כאחד המתמודדים.
כל הכבוד.

21/04/2017 23:28

מדהים!! תוצאות מחררררררררר

22/04/2017 00:10
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך