כולם אומרים שאני יתפרסם מזה , אני אוהבת לכתוב סיפורים ושירים , אבל את זה כתבתי בתור עבודה וממש נהנתי וגם זכיתי לתגובה נעימה מהמורה : מעיין את מוכשרת מאד בכתיבה . בעלת דמיון מפותח ושפה עשירה - כונות נהדרות .
אני מקווה שתמשיכי ותפתחי את כישרון הכתיבה גם מעבר לסיפורי בית הספר . כל הכבוד ! את אלופה .

הצלצול

26/02/2011 795 צפיות 5 תגובות
כולם אומרים שאני יתפרסם מזה , אני אוהבת לכתוב סיפורים ושירים , אבל את זה כתבתי בתור עבודה וממש נהנתי וגם זכיתי לתגובה נעימה מהמורה : מעיין את מוכשרת מאד בכתיבה . בעלת דמיון מפותח ושפה עשירה - כונות נהדרות .
אני מקווה שתמשיכי ותפתחי את כישרון הכתיבה גם מעבר לסיפורי בית הספר . כל הכבוד ! את אלופה .

הצלצול
המורה ביקשה לכתוב סיפור על דבר שקרה בחופש, בטח כולם יכתבו על איזה חופשה חלומית
אבל אני לא , אני הולכת לרשום על החוויה הכי מוזרה בחופש שלי , אני אוכל לקרוא זאת שוב ושוב…
אז , ההורים חזרו מהחופשה ולי היה סיפור מוכן , לפחות רעיון מוכן …

הצלצול

זה היה יום ממש נעים , השמש זרחה , ישבתי בנחת בחצר וקראתי ספר , לא חשבתי על העבודה שעלי להכין בשפה – להכין סיפור , אימי צעקה לי להכין שיעורי בית אחרת אני לא אצא לטיל, המשכתי להשתזף ולא שמתי לב לשעון היד שהיה באותה עת מונח על השולחן נרדמתי ושקעתי לחלום נעים ,ובחלום שמעתי כל הזמן קולות תקתוק של שעון, לא עלה בדעתי שזה אמיתי , דגדוג
העיר אותי משנתי הנעימה זה היה אחי הקטן שצחק לו בנחת , ותוך כדי פלט “אני יוצא לטיל בלי אחותי , זה היום הכי מאושר שלי “
חיך לו בהנאה וחשף את שיניו הלבנות , קלטתי שלא הספקתי לכתוב סיפור ולפני שהספקתי לקום
אימי ואבי באו ונזפו בי על שלא הכנתי את העבודה , ואחי הקטן אורן ציחקק לו וחיך אלי חיוך מתגרה, הסברתי להם שיש לי עוד זמן , אך זה היה מאוחר מדי , אומנם אני בת 11 ואני כבר יכולה לדאוג לעצמי , אך הם שכרו בייבי סיטר וזה לא היה הדבר האחרון , הבייבי סיטר היתה לא אחרת מאשר שרון ,אחת המורות “היא בייבי סיטר בכלל ? ” חשבתי, סיפרתי להוריי שאני לא מסתדרת איתה,ושזה יבייש אותי כשהיא תספר לכיתה , אבל הם לקחו את מזוודותיהם ויצאו לחופשה של שבעה ימים, נעלו את הבית ורק לבייבי סיטר היה מפתח .
הדלקתי את הטלוויזיה זה ממש לא פייר ! כשהאח הקטן לא מכין שיעורי בית כולם אומרים לו שזה לא יפה ומיד אחר כך שוכחים הכל , ורק אני הבוגרת שצריכה להכין שיעוריי בית וחוץ מזה אני כבר גדולה ואני לא צריכה את הבייבי סיטר ובטח היא תלחץ עלי לכתוב סיפור כשיהיה לי משעמם , הרי היא מורה לשפה.
אבל הדברים לא התנהלו כמו שחשבתי, צלצול הטלפון נשמע ומיד עניתי מקווה שאלו הורי ששינו את דעתם ובאו לאסוף אותי או שאפילו זאת חברה שתעזור לי לצאת מפה אבל אני לא אספר לה ששכחו אותי בבית כי… לא בה לי שידעו שיש עלי בייבי סיטר אך אלו לא היו הם , מהקו השני נשמע קול מוזר ואמר ” תצעי מהחלון הוא פתוח , משם לכי לכיוון הגן שעשועים הישן , אני יודע שהוריך לא פה וברגע שהם יחזרו , אני חושב שאני אפסיק” צחקק לעצמו והמשיך ” או … שעולי לא ?! ” ומיד ניתק, צמרמורת עברה בגופי ,אבל מיד התעשתתי ,למה שאני אצא ? , ומאיפו לו שאני לבד בבית ושההורים שלי יצאו לחופשה ? , ואם זה איש מסוכן? היססתי לכמה רגעים קלים אך הגעתי למחשבה שאדיף לצאת מביתי אחרת הוא יתקשר שוב ויפחיד אותי , בטח הוא בבית כי הוא יודע שהחלון פתוח , והבייבי סיטר בכול מקרה מאחרת אז לא יהיה רע לצאת מהמקום המפחיד הזה , היססתי שוב אבל קיבלתי החלטה , צעדתי לכיוון החלון הפתוח לרווחה , טיפסתי עליו בשקט מופתי וברגע שרגליי נחתו על האדמה , רצתי ויצאתי מהבית , לא רציתי ללכת אל הגן אבל , הייתי מסוקרנת מדי , זאת הפעם הראשונה שזה קרה לי ואני לא חושבת שזה יקרה שוב .
רגלי כאילו נשאו אותי במורד הרחובות השוממים רחשים נשמעו מפעם לפעם , פחדתי אומנם , אבל הייתי נחושה בדעתי לראות מהוא או מי הוא הקול המסתורי. הגעתי לגן , הנדנדה חרקה כאילו שמישהו התנדנד בה חיכה שאגיע ומיד נעלם ,כדי שאמשיך לחקור , השיחים התנודדו בצורה מוזרה , אבל הרוח לא נשבה בכלל , חשתי בצורך לבדוק מה קורה , הלכתי אל בין השיחים , מצאתי פתק ובו היה רשום ” לא כדאי לך להשקיע את זמנך בלרדוף אחרי זה חסר סיכוי עדיף לך לסבול אותי לשבעה , ימים עד שהוריך יגיעו ” אבל המכתב לא שינה את דעתי ונשארתי נחושה למצוא את אותו האיש המסתורי שמשחק במחשבותי .

מהשביל הגיע הבייבי סיטר שלי , חייכה עלי ואמרה ” מה את עושה פו ? ,למה את בורחת מהבית ?! אה.. רגע את חושבת שיהיה משעמם ? אז לא יהיה מאד מאד כיף , בכיס תיקה בצבץ עפרון ובידה היה דף מפוספס ובו היה רשום מספר טלפון שהיא טענה שעליו היו רשומים הדברים שנעשה , תחבתי את הדף שמצאתי לתוך כיסי , וצעדנו אל עבר הבית .
למחרת שיחת טלפון קטעה את שנתי העמוקה , מקווה שאותו האלמוני יעזוב אותי בשקט אך לא …
אותו הקול המסתורי ענה ” אני רואה שאתמול ויתרת עלי עולי היום תלכי אל השיחים ? או שאת מפחדת ? ” מיד עניתי לו ” אתה תראה שעוד היום אני אמצא אותך!” הפעם אני הייתי זו שניתקה , אני לא מפחדת אני אראה לו , ואז הוא יהיה זה שמפחד .
יצאתי מביתי ושפשפתי את ידי בעודי מתכננת מה אעשה לאותו האלמוני ואיך אמצא אותו , אך קול המורה קטע את מחשבותיי ” לאן את חושבת שאת הולכת? ” ” לחברה ” פלטתי ומיד נמלטתי מהמקום .
צעדתי אל השיחים מוצפת ברגשות עזים , מאזינה לכול רחש , דרוכה ומוכנה ,אך שום דבר לא קרה רק צעדיה של מורתי או שאפשר לקרוא לזה הבייבי סיטר , ” איך היא יודעת שאני נמצאת פו ? משהוא פו מאד מוזר אבל הכול יתהפך אני אהיה המוזרה אני אעקוב אחריה מבין השיחים “
זינקתי לעבר השיחים מחכה למורה , ידעתי שהיא הבחינה בי עומדת למרגלות השביל אך היא , מצדה איננה צעדה לעברי משהוא שם היה באמת מוזר , היא ראתה אותי ועם אאבד היא תשלם פיצויים עלי ועל עוגמת הנפש שנגרמה להורי והיא יודעת זאת טוב מאד מכיוון שהוריי הבהירו לה זאת , אז למה היא איננה באה ?
התקרבתי בחשש למקום שממנו הגיחה אך היא איננה נמצאה שם , היכן היא יכולה להיות ?
המקום שבוא דרכה המורה היה שומם, ונפש חיה לא היתה בו.
אולי… עולי היא פשוט לא הבחינה בי , ולמרות שראיתי את מבטי עיננו נפגשים ,אצטרך להאמין לזה , התקדמתי לביתי אך קול צחוק עצר אותי , איני יכולה לתת לו להטריד אותי , אבל הוא חבוי כול כך טוב, ועולי הוא ימשיך , ויעלה בדעתו להיות נער אלמוני שישלח לי כול יום זר פרחים או … שעולי יטריד אותי במכתבים מפחידים , אינני יודעת ודווקא חוסר הידע הוא זה שמרתיע אותי .
המשכתי בדרכי מתאפקת לא לצעוק לעזרה , האיש אמר שהוא ימשיך רק שבע ימים הוא לא ימשיך לתמיד … או שעולי כן ? אני חיבת להרתיע אותו בדרך כול שהיא , בבת אחת הסתובבתי וצעקתי ” פחדן, תראה את עצמך כבר ” ילד קטן נסוג בבהלה והתחיל לבכות לא זה לא היה הוא , הנערים היו אלו שצחקו , הם היו בגן הנטוש צחקו צחוק מתגלגל וצורם , אבל לא , הם לא צחקו עלי אלה על מורתי שהייתה מכוסה בעלים יבשים וניערה אותם , הבנתי מה פשר הצחוק ונסוגתי לאחור ,איני רוצה שיצחקו גם עלי ! אבל … מה המורה עושה שם ? היא עוקבת אחריי ? , רצתי כדי שהבייבי סיטראו איך שקראתי לה ‘ נערה סיטר ‘ לא תמצא אותי , רצתי כול כך מהר , עד שלא שמתי לב לאן אני רצה ונתקלתי בחברתי הטובה ביותר עמית , היא החזיקה בשרוולי ואמרה ” לא אמרת שאת הולכת עם ההורים לאיזה שהיא חופשה חלומית ? מה שכחו אותך בבית ? ” גיחכה ” כן ! בדיוק ! שכחו אותי בבית , אבל אל תספרי לאף אחד ! טוב ? ” היא פתחה את פיה כדי לענות אבל אני כבר התחמקתי .

ישבתי מתחת לעץ מנסה לחשוב איך אחזור הביתה , ובעודי חושבת , העץ הצעיר והקטן שהיה מולי התחיל לזוז , עד שנגע באדמה הלחה , עיני כאילו יצאו ממקומם , איך זה יתכן ? הרי בכלל אין רוחות ?! לקחתי את רגליי ורצתי מהמקום , פחתי מאד , לא ידעתי מה לעשות , עולי איזה רוח רפאים מציקה לי , טוב נו אני חייבת להתבגר אין רוחות רפאים , עצרתי מותשת ומתנשפת מחפשת מקום לנוח בו ,אבל רק אז קלטתי … שיצאתי מהישוב , לא היה לי מושג איך , לא היה עלי כסף , זה היה כאילו נתקעתי על אי בודד בלי אוכל ובלי כסף .

ישבתי עובדת עצות מנסה להתנחם בזה ש… שאני לא אהיה קרובה יותר אל האיש המסתורי , העצים התנודדו , ואני בזווית עיני ראיתי איש שרץ למקום בו ישבתי , “אין רוחות רפאים , אין אנשים מסוכנים בישוב שלנו … ” ניסיתי לנחם את עצמי ” אני חיבת להתבגר יש רוחות רפאים יש אנשים מסוכנים בישוב “אבל טעיתי האיש היה המורה שלי , איך היא יודעת כול הזמן איפו אני ? .
הדברים החלו להיות מוזרים יותר ויותר…
קמתי וצעקתי ” שרון , אני לא נאבדתי אני משחקת מחבואים עם חברה שלי “
אך שרון המשיכה להתקדם …
ואני המשכתי , נו … שרון את לא צריכה!”
אבל באותו הרגע הבנתי שזאת לא שרון אלה : ילדה עם שער שחור סוג של מתולתל היה לה כובע לבן ורוד , כזה מפוספס והיא לבשה חולצה ירוקה , פתאום , נזכרתי בדף שמורתי החזיקה וטענה שהדף היננו מציג את מה שנעשה !

האם הילדה היא מה שנעשה ?
הבטתי על אותה הנערה שגם היא עקבה אחריי בענייה השחורות , ובאופן מפתיע נעלמה …
הלכתי לאזור שממנו הביטה , אך לא היה שום סימן , איפו הילדה המסתורית ?
המשכתי ללכת , עובדת עצות , מחכה לתשובות , מאותם האנשים המוזרים , מאותם המקומות המסתוריים וכן ! במיוחד מאותו האיש , האיש שמשגע אותי בלי הפסק !

הרמתי את ראשי ולא האמנתי למראה עיני ! , מראה שעיני חיפשו ! סוף סוף ! אני לא מאמינה , העיר הגדולה ונחשו מה מאחוריה אני גרה , אף פעם לא ראיתי את העיר מפו , התיישבתי מול

השקיעה מנסה לקלוט איפו אני …

בדרכי הביתה ניסיתי לחשוב מה אספר כשאחזור , אך כאילו מוחי התרוקן ולא היה לי מה לחשוב , אין מה לעשות המצב עבוד , אני כבר אאלתר לה משהוא …

נכנסתי לרחוב , בועטת בפחיות שהיו באזור ופתאום , חברתי סיגל עצרה אותי והתחילה לדבר ” תגידי … באמת שכחו אותך בבית ? ”
לא הבנתי מאפו באה עלי השאלה הזאת , חשבתי קצת ועניתי ” לא ! , מי סיפר לך את השטות הזאת ” נזכרתי במה שאמרתי לעמית ( ששכחו אותי בבית ונחפזתי להוסיף ” כאילו , לא בדיוק שכחו , אלה לא הכנתי שיעורים והשאירו אותי בבית לבד , בלי שום בייבי סיטר , שבטח שהיא לא המורה שלי , ואין אף אחד שמותח אותי , אם זה היה קורה זה בטח היה מזה הזוי “
מבטה של סיגל היה חודרני וכאילו ידעה שאני משקרת לה ” עולי … עולי אני אלך לישון אצלך היום ? ” חשבתי מה להגיד אבל לבסוף צץ במוחי רעיון ” אמא ואבא שלי אמרו לי שאסור שישנו אצלי כי היום יעשו הדברה ואדיף שאלך לישון אצל אחרים , כלומר חברות שלי והם לא ישנו אצלי ” סיגל מיהרה לענות ” אוקי , את ישנה אצלי היום , אצלי ב 9.30 , ביי ! “
” ביי !”

דפקתי בדלת , כאילו שזה לא ביתי ועלי לבקש את רשותה של מורתי כדי לפתוח את הדלת , הדלת נפתחה בחריקה מוזרה ומפחידה , חשבתי שהאיש פרץ לביתי , מיד נשמע קול צחוק מרושע, עצמותי רעדו מפחד ידעתי שהוא יבוא , מהמסדרון נשמעו קול צעדיו של איש גדול, ראיתי את נעלו השחורה והמבריקה מציצה מאחורי הקיר , ” זהו אני עומדת למות ” חשבתי גופי רעד והצרחה האחרונה נפלטה מפי , לפחות כך חשבתי…

הדלת נפתחה שוב ” מה קרה ? ” פניה של מורתי האדימו ” מדוע הינך צורחת כך ? אינך יודעת שלא צועקים סתם , את הבהלת את כולם ! הנני חושבת שאת צריכה לקבל עונש כמו שנותנים בבית סיפרך הנעים ובעל הרמה הגבוה ” התאמצתי להבין מה היא אמרה , המילים התעופפו במוחי ” אינך … הינך … את מי היא מנסה להרשים , אני רק ילדה , תלמידה שבכלל לא טובה בשפה , ובעצם אף פעם היא לא דיברה כך והיא התאמצה להעריך כול משפט לאיזה עשר משפטים , כמו סופרת ! ” חשבתי מחשבות ארוכות ושכחתי שאני צריכה להיכנס חייכתי חיוך מבויש ונכנסתי , באותו הרגע הבחנתי בנערה שישבה בקצה הספא ובחנה אותי בעיניה , משהוא מוכר היה שם , משהוא שלא מזמן ראיתי , אותו המבט שעקב אחריי , היה שם מבט מוכר מהרחוב, מגן השעשועים מהדף של המורה ! מהמקום שבו הייתי כשנאבדתי ! אבל , למרבה הפלא , היא טרחה להחליף בגדים ושמה סיכות שעושות מראה של כאילו פסים בשער , שערה היה מעותר בפסים צבעונים ומגוונים

למה כול הזמן אני רואה אותה ?
” מי זאת ? ” שאלתי , שרון ענתה בביטחון רב ” זאת אחת מהתלמידות הבוגרות שלי שאני עוזרת להן בשפה ” אז בגלל זה היא מדברת ככה ” חשבתי ונחפזתי ללכת לחדרי .
לא היה לי מה לעשות אז התחלתי לארגן תיק ( ישנתי אצל חברתי ) המורה היתה עסוקה בלדבר עם הנערה , אבל לא על שפה , על משהוא אחר .
ארגנתי תיק וצעדתי צעדים קטנים ושקטים לעבר הסלון , אבל המורה לא דיברה בשפה גבוהה , היא דיברה רגיל , בטח קודם היא ניסתה להרשים אותי !
נעמדתי מאחורי קיר המסדרון והאזנתי לשיחה , ראשונה שמעתי את מורתי ” ומה קרה אחריי שראית אותה ? ” היא נשמעה רצינית ” הלכתי אל מאחורי חומה , ו… וידיתי שהיא חוזרת הביתה ” היתה דממה הרגשתי שאני הולכת להתעטש , המורה פתחה את פיה כדי לדבר , אבל אני הקדמתי אותה ” וואאפפצציי ” אוי לא ! ” שיר ? ( זה השם שלי ) מה את עושה שם ? ” לא שמתי לב שראשי לא היה מוסתר ” אה.. אני באתי להגיד לך משהוא ואז היה לי אפצי , סליחה עם הפרעתי לכן ” קולי היה מפוחד והמורה פירשה זאת אחרת “} את מפחדת שהפרעת לנו ?! זה לגמרי בסדר , אה .. ומה באת להגיד לי ? ” ” שאני הולכת לישון אצל חברה ! , אני יכולה ? ” המורה והנערה החליפו מבטים ושניהם אמרו ” טוב , את יכולה ” חשדתי מאיפו הנערה יודעת מה מותר לי ? ” למה היא אמרה גם ? ” ” טעות השיבה הנערה .
יצאתי לחברתי אבל ברגע שיצאתי צלצל הטלפון ומישהו רצה אותי ” רק לא הוא, רק לא הוא ” התפללתי ותפילתי נענתה ,
אבל לא בצורה הטובה ביותר .
” הלו זאת שיר ? ” ” כן , מי זה ” ” זאת , ” תיקנה אותי ” סיגל , ורציתי להודיע לך שאת לא יכולה לישון אצלי הלילה , אבל נוכל להתכתב מהאייסי , טוב ?! ” ” בסדר ” “אז נדבר בשעה עשר , בייוש ” ” ביוש ” .
הקשבתי לנעשה מאחורי הקיר , מצפה לגלות משהוא מעניין , אבל הנער סיטר שלי סתם דיקלמה מצרכים לעוגה ” 110 גרם של חמאה כוס ורבע סוכר דם דם דם רבע כוס סירופ קראמל שני כוסות קמח ושקית אבקת אפייה , עוד מאט תצא לנו עוגה ממש , ממש טעימה ” ” היי , זה חצי מהמצרכים של עוגת קראמל ! יאמי!”
נכנסתי הביתה צופה במתרחש המורה והנערה שראיתי ממקודם היו שם והכינו עוגה ! ” אפשר לעזור לכן ? ”

” כן , למה לא ?! ” ענתה מורתי בשמחה ואני הגבתי למראה המוזר של התלמידה הרגילה שפיתחה קשר עם המורה ואמרתי ” חחח… אני רואה שאת והתלמידה שלך פיתחתם קשר !

” מה פתאום ! ” נבהלה המורה ” זאת בכלל מרלי , חברה שלי ! ” ” מרלי ? ” חברתה עשתה פרצוף שואל , ” מה את רוצה נפלט לי ! ” לחשה ומיד הסבה מבטה אלי ” היא שוכחת מה השם שלה כול הזמן”
“אוקי , אני אקנה את זה אבל בואו נתחיל לעבוד כבר! ”

” קדימה לעבודה ! ” לקחנו את כול המצרכים והתחלנו בעבודה המהנה !
מילאנו את עצמנו בקצפת שמצאנו ועיננו זרחו ככוכבים , כול כך שמחתי שזאת הנער סיטר שלי !
כלומר המורה שלי …
אחרי זה יצאנו להפסקה , בזמן שאפינו את העוגה אכלנו גלידה ושתינו שוקו חם , זה הדבר הכי מהנה שקרה לי עם המורה , אבל זה לא היחיד אני חייבת להודות שיש קטעים שבהם שמחים שהיא המורה שלנו ! ואז קלטתי איך נראית האישה

היא היתה דומה לנערה , אבל לא היה נראה שזאת היא , היה לה כובע צמר יפיפה , מפוספס בחום עם בורדו ומנוקד בנקודות כחולות , היה לה אודם סגלגל ונקודה כמו של הודיות על המצח , היא בצבע ורוד , שערה היה קצר ומתולתל היא לבשה שמלה בצבע בורדו ושרשרת פנינים עם אבן כחולה בסוף היו לה שתי נקודות חן מדהימות ביופיין אחת ליד הפה ואחת מתחת לעין , ראיתי אותה ליד החלון, הכוכבים נצנצו מאחוריה כמו עיניה השמחות , סביבה היה אור מיוחד כאילו בה משמיים , אור מקסים , אבל אז גיליתי שזה היה מהמנורה שמאחוריה מנורה כחלחלה שמפיצה אור מממש יפה , בהיתי בה כמה דקות עד שקול צפצוף

התנור הקיץ אותי מחלומותיי קמתי לכבותו .
המשכנו לאפות , התחלנו לקשט את העוגה , ולבסוף אכלנו אותה , היא לא היתה מרשימה ביופייה , אבל התאם היה מענג , עם כול ביס שקעתי בחלומות מתוקים , עוגה חומה מאותרת בקצף לבן .
הלכתי לישון בהרגשה מתוקה
למה למורה שלי להתנהג אלי כול כך יפה?
אולי מחוסר בררה , או שאולי היא רוצה לקבל קידום?! רגע , אבל במה ?

אוקי אני מבלבלת את עצמי !

” בוקר טוב שיר ” שמעתי קול ידידותי מעבר לדלת

” אה..? אה … זאת את , בוקר טוב שרון “
שיר , שיר , שיר , ראיתי שלא סיימת את העבודה בשפה אפילו לא התחלת ! לא לימדתי בכיתה לדחות סיפוקים ?! וזה היה ממש לפני החופשה ! איזה זיכרון קצר , זה כאילו שיש בן אדם שלוחש לך אל תכיני שיעורי בית “אמרה והוסיפה ” שיר, אני באמת לא מכירה אותך כך “ומה אני אמורה לעשות עם זה ? ” אני רוצה שתישארי שיר , הילדה , אומנם חצופה , אבל חכמה מאד , שונה , יש בך משהוא וזה לא קשור לזה שאת , בדרך כלל ‘ דוחה סיפוקים ‘ וראשית מכינה שיעורים או שהעבודות שלך כול כך מושקעות או … טוב , לא חשוב אבל , את שונה מכולם , אני לא יודעת איך להסביר לך את המועדפת עלי … “

“שיר ! שיר ! תתעוררי כבר ! יש לך עבודה להכין ! מחר ההורים חוזרים , את חיבת לסיים שיעורים”.

“שרון ? … זה היה רק חלום , חבל , אוקי אני מכינה שיעורי בית”.
“מה קרה ? על מה חלמת ? “
“אה… על עוגת קצפת עם קישואים !
נו , והיה טעים ? ” שרון התבדחה
“די , זה לא מצחיק ! אני הולכת להכין שיעורים “.
“נו … תספרי לי ! “.
לא ידעתי ששרון כול כך נודניקית
“טוב , אז , נתחיל ככה , יש איש אנונימי שמרגיז אותי בטלפון” על פניה של שרון השתרעה הבעה מבוהלת
“אז למה לא סיפרת לי ?! זה היה חסר אחריות מצידך ! אנחנו נגלה מי זה ביחד ! ” חיוכה התפרש בבת אחת.
“אבל לא סיימתי לדבר !” התרעמתי
” אני לא רוצה לדעת עוד , אכשיוו לכי לכתוב סיפור ואני אעשה שיחת טלפון קטנה”
“בבקשה לא להורים שלי ! ” התחננתי
” בטח שלא ! , תחכי לי בחדר אני אבוא ”
“טוב “

הלכתי לחדרי אני לא הולכת לכתוב סיפור עד שתהיה לי השראה מספיק טובה
רגע … יש לי , עולי אני אכתוב על האיש המסתורי ! לא , זה ישמע יותר מדי מוזר וכולם ידעו שהמורה היתה הבייבי סיטר שלי ! בעצם אני אספר שזה היה חלום שהפכתי לסיפור , עם קצת תיקונים .

לקחתי עפרון , אבל הוא לא היה מספיק מחודד ” לא לחדד אחרת המורה תגיע ותשאל למה לא התחלתי לכתוב ! “ניסיתי לשכנע את עצמי , בזמן שבזבזתי זמן .

התחלתי לכתוב “המורה ביקשה להכין סיפור על משהו שקרה בחופש ” אבל מיד מחקתי ותיקנתי “המורה ביקשה לכתוב סיפור על בר שקרה בחופש “
התחלתי לכתוב על מה שקרה לי בחופש על הפרצופים המוכרים ועל המקומות הנידחים .

“שיר! שיר!”נשמעו דפיקות בדלת “שיר!” קמתי לקראת הדלת ” שיר !” “אני פותחת !” ניסיתי לפתוח , אבל היה נעול “אבל נעול !” ” שמתי לב ! ” הצצתי דרך החריץ והבחנתי במפתח שתקוע מבחוץ “שרון למה את מנסה לעבוד עלי ?! ראיתי את המפתח ! ” קולה של שרון הפר את הדממה ” אופס ” איך אפשר להתבלבל בכזה דבר ? “הנה פתחתי” חייכה חיוך מבויש “אנחנו צריכות לצאת ולחפש את האיש שדיברת עליו .

אבל אז צלצל הטלפון אני עניתי “הלו ?” “שלום אפשר את שיר?” ניסיתי לנחש מי מדבר אבל לא זיהיתי את הקול “כן , מי זה ? ” “זה ה “איש המסתורי” תשמעי נמאס לי ! עוד מאט נגמרת החופשה ואת לא מוצאת אותי ! ” זה היה ממש מוזר ” אני צריכה לחפש אותך ! ” “את כן ! אחרת , אחרת ” הוא פיהק “טוב אני אהיה בגן ” וניתק

“מוזר” חשבתי “אף פעם לא שמעתי איש אלמוני שמנסה להפחיד אנשים כשהוא עייף ! טוב נו,זאת הפעם הראשונה שיש לי עסק עם איש אלמוני .

צענו לגן השעשועים , חיוך מסקרן השתרע על פניה של שרון , חיפשתי רמזים לסיבה שבגללה היא מחייכת כך ,לא מצאתי העפתי מבטים לכול כיוון אבל לא הבחנתי בכלום .

כך צעדנו ברחוב , שרון מחייכת חיוך סתמי ואני מביטה בפנייה , בוחנת את התנהגותה ולא מבינה מה גורם לה לחייך כך .

מהרחוב המשכנו לשביל שמוביל אל הגן שם עצרנו ופתחנו בשיחה ” קרה משהוא ?” אני פתחתי “לא ! לגמרי לא ,למה את שואלת? ” מחקה את חיוכה , הסמקתי , האמת שהתביישתי לספר לה על החיוך המוזר שקרץ מפניה התחלתי ” כי … היה לך מבט מוזר ” “מזאת אומרת ?” איך אני אסביר לה? מה תהיה תגובתה? נזכרתי כשהיא כעסה על ילד מהכיתה השם שלו הוא בן , הוא זרק על שרון כדור מנייר , אבל הוא ניסה להעביר את זה לזיו , זה היה פתק הם התכתבו המורה התחילה להאדים כשקראה את המכתב ואז אידן ברוב תמימותה פלטה ” המורה , את נראית לי עצבנית …” המורה התעצבנה ושלחה אותה להנהלה היא צעקה ” בטח שאני עצבנית ! ” אני לא מכירה אותה כך אבל כל בן אדם ממוצא מתעצבן לפעמים , לא ? אחרי השיעור הלכתי אל בן ושאלתי אותו מה היה כתוב בפתק הוא אמר שהמורה לקחה ” אז לפחות תספר לי ” אבל אז הבחנו שהפתק מקומת מתחת לשולחן , רצנו על הפתק היה רשום ” לבן , מחקתי הכל אז על תטרח להראות לחברים שלך “שיר?” האירה אותי המורה

“אה… מה ? ” מה מוזר בי ? ” שאלה בטון מתנשא , זה הרגיז אותי עד שעזרתי אומץ ואמרתי לה בכעס ” כי את מחייכת כמו משוגעת ” מיד התחרטתי
” סליחה ? ” הסתכלה עלי מלמעלה , ומרוב בושה תיקנתי את עצמי “ראיתי אגוז נופל על הרצפה” המורה צחקקה צחוק מרגיז “אגוזים לא נופלים מהשמיים “
אני זוכרת שכשהצענו פרויקטים להפעיל בכיתה דנה הרימה את ידה גבוה “כן,דנה” התייאשה המורה
“אולי נקים לונה פארק ואת הכספים נתרום לחולי סרטן , או עולי לעניים … מה דעתך?” המורה צחקה את אותו הצחוק המרגיז “כסף לא צומח מהשמיים ” “אז עולי את תשקיעי את כספך ואנחנו נוסיף ?” המורה נאנחה “צאי החוצה , תחשבי עליך בתור מורה שאומרים לה דבר כזה ותחליטי מה את היית עושה” דנה יצאה החוצה מבואסת אבל מיד המורה הוסיפה “תחשבי ותסבירי לנו מה את היית עושה , אם זה לא יהיה רציני את תושהי, הבנת ? ” המורה תמיד מאיימת בדברים מצמררים שאף אחד לא היה רוצה שיקרו לו , מתוך המחשבה שהם ילמדו לקח , הבעיה שאף פעם היא לא עושה את זה באמת .
הדרישות שלה גבוהות , היא לא מוכנה לשאלות טיפשיות , היא רוצה עבודות מושקעות וכו’ .

“שיר את עייפה ? ” שאלה המורה “למה שאני אהיה עייפה?”הופתעתי
“כי את נרדמת בעמידה ” “זה כלום ” היא לא רוצה לדעת במה אני נזכרת אכשיוו .

“אנחנו צריכות ללכת לגן” פסקה
עברנו במורדות השביל הצר , שם ראינו את הגן , משוקם , כבר לא גן נטוש , ילדים התנדנדו וצחקו פרחים היו שתולים בכול פינה . אבל אז ראיתי את החברה של שרון , זאת עם הפסים הצבעוניים בשער ” מה היא עושה פו ?” ” לא יודעת עולי היא אוהבת להתגלש?! “הבטתי במורתי במבט שואל ” אוהבת להתגלש ?!” “לכי תכירי אותה ” מה היא משחקת בי ?! היא מכירה אותה טוב מאד ! היא תמיד אומרת לנו בשיעור שלא נהיים סניליים פתאום ושוכחים להכין שיעורים , אכשיוו היא נהייתה לי סנילית ? “אבל את מכירה אותה טוב מאד!” המורה צחקקה צחוק עצוב “אבל היא מאד מוזרה” טוב שהיא נזכרה להסביר .

צעדנו לעבר חברתה “מרלי ?” בדקתי עם לא טעיתי אבל התשובה הגיעה מהר מכפי שחשבתי “מרלי מה שלומך ? את מרגישה טוב ?” כולה יום הן לא נפגשו …

” שיר, שלום, למה באתן לפו? ” .
חייכתי ” סיפור ארוך “
“אז תספרי לי !” התעקשה , שרון העבירה אליה מבט חודרני ופתאום מרלי שתקה “ביי” סיננה מורתי בקול מצמרר .
משהוא פו דומה להצגה ! המורה שלי לוקחת אותי לחפש זר !וזה שהן עושות את עצמן מתגעגעות מאד ו… כן! המבט ! איך לא חשבתי על זה ?
זה ממש כמו בתיאטרון !
אבל אני מאמינה שהמורה שלי לא היתה מאמידה פנים ליידי סתם כי בה לה , בטוח יש לה סיבה !
אבל לא ביררתי .

” אז איפו האיש ? ” שאלתי
” אני לא יודעת ! ” אמרה בעלבון
מיד עלה בראשי רעיון מוצלח ” אנחנו יכולות להתקשר למשטרה!” המורה היתה המומה כאילו שזה משהוא חדש .
היא רצתה לענות לי להבהיר דברים אבל אני הקדמתי אותה , שלפתי מכיסי את הטלפון וחייגתי 100
“רגע” הרגשתי נגיעה בכתפי ” אל תעשי את זה ” “למה לא?” המורה נראתה מבוישת “מרלי בואי לפו!” אך מרלי לא ענתה , העץ שבחנייה התנופף ויצאו קריאות ” אני האיש המסתורי ! אני האיש המסתורי! ” הפעם הוא הגזים , זה היה מאד מוזר , לא יכולתי לנחש מי זה אז התקרבתי ” אני האיש המסתורי” “הוא מוזר ” חשבתי , צעדתי לעבר העץ , אבל המורה הקדימה אותי ” אני יודעת מי האיש ” המשכתי רציתי לגלות לבד .

” מרלי ?! ” זאת היתה מרלי ! לא האמנתי למראה עיני , מרלי היתה שעונה על העץ , עצמה עיניים וצעקה “אני האיש המסתורי” אפילו לא שמה לב שאני שם , הייתי בטוחה שמרלי תתעורר ותגיד ” אני יכולה להסביר הכל , מבטיחה ! ” אבל לא היה כך .

הסתובבי מבקשת את מבטה של שרון , לא היה לה מבט שואל ולא מבט מסוקרן היא היתה דווקא שמחה “חבל שגילית מהר כל כך … ” הייתי המומה ” מה ?! ” צעקתי .
“אני אסביר לך הכל ” ידעתי שייאמרו את זה במוקדם או במאוחר “ההורים שלך סיפרו לי שאת לא כתבת סיפור , הבנתי שאין לך השראה ” היא קלעה במשפט הזה מאיפו היא ידעה ? ” איך ידעת ? ” ” חוש טבעי , טוב אז בואי נחזור לעניין , הייתי צריכה לתת לך רעיון שייתן לך חשק לכתוב וידעתי שזה מה שימשוך אותך אז התקשרתי למרלי והסברתי לה , היא היתה מוכנה לעזור לי וכנראה שראית אותה הרבה פעמים , כי היא ניסתה להפחיד אותך , גם אני עזרתי ” צחקה , האמת שהייתי מופתעת וגם כעסתי על עצמי שלא גיליתי יותר מוקדם ” עכשיו העבודה מתישה אותה ” המשיכה לצחוק ” אז את עושה עבודה או לא ?” חייכתי “ברור שכן ! ” הסוף נחת במהירות כאילו שהיה משעמם אז סיימנו , האמת נחתה מהר מכפי שחשבתי , הייתי בטוחה שהמשטרה תבוא , יהיוא סיבוכים ! כנראה שלא , אני הולכת הביתה לכתוב סיפור .

הצלצול
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (5)

תגיבו [=

28/02/2011 14:06

יפה מאוד, עשיר בדמיון ומאוד מושקע….

02/03/2011 06:48

תודה ..

03/03/2011 07:42

חח…ארוך!

13/03/2011 16:43

נכון , חחח …

15/03/2011 14:52
45 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך