אני כל כך אוהבת את האתר הזה!

האתר הזה הוא ההתחלה של אחד החלקים הבלתי נפרדים של חיי,
ולפתע כשאני נזכרת בהתחלה שלי אני רוצה לבכות.
אני אספר מי אני, מה המשתמש הקודם שלי שרובכם או חלקכם מכירים.
בכיתה ו' 2013 אם אני לא טועה, כתבתי לסופרת ישראלית, למרות שלא אהבתי סופרים
ישראלים ולא התחברתי לסגנון כתיבה. אני רציתי להשתפר בכתיבה, ובתור ילדה בכיתה ו',
היו לי שגיאות כתיב נוראיות.
היא אמרה לי לכתוב יומן, ובכך תם העניין. באותו היום שקיבלתי תשובה חיפשתי משהו לא ברור,
כתבתי כותבים, או קוראים. אחד משניהם, והתקבל האתר. בפרץ התלהבות עשיתי את המשתמש
הראשון שלי. מלאך ספיר. ונאלצתי להתמודד עם משהו חדש, ביקורת.
נאלצתי לתקן, כמה פעמים את אותו הטקסט. ואפילו לאחר התיקונים נשארו חלק מהשגיאות.
אם תלכו לסיפור, לשיר הראשון שכתבתי אתם תראו גרסה מתוקנת, אך עדיין מלאה בשגיאות.
טוב, היום אני בת 14 בכיתה ט' והשנה 2017.
אני זוכרת, כמה תמימה הייתי וכמה הערצתי חלק מהכותבים. עצם זה שיש אנשים כמוני, שאהבו
לקרוא ולכתוב גרמה לי להתרגש. בקיץ של כיתה ו, נכנסתי לדיכאון והוצאתי סכין אבל וויתרתי,
לא רציתי לחתוך. זה חזר על עצמו כמעט בכל קיץ, ותמיד נכנסתי לאתר, כתבתי איזשהו קטע
וגם כשהייתי שמחה כתבתי ובכל רגש כתבתי. אני לא יודעת איך לומר את זה-
אבל האתר הזה הציל אותי. בכל מיני דרכים עקיפות ולא עקיפות.
מאז שנרשמתי לכאן נעלמו שגיאות הכתיב, למדתי לכתוב נכון סוף סוף. במקום לקבל 80 בעברית
אני מקבלת 100. במקום להיות בורה, אני מלאת התלהבות כל פעם שאני קוראת ספר או סיפור
שיש בו משהו שלא ידעתי. אני עושה מחקר על מה שאני כותבת.
והממ. אני מניחה שתכתבתי את כל זה לעצמי. ואני יודעת, אתם התאכזבתם.
אבל מלאך ספיר היא לא אני, רק שתבינו למה פתחתי משתמש שני. אני בן אם אחר עכשיו,
אני לא יכולה להבין את עצמי בכיתה ו, או שנה לאחר מכן.
אני השתנתי כל כך, ברמה קיצונית, אני לא חושבת שכשאני אקרא יומן של שנים קודמות
אני אבין. אני כותבת שונה, אני אם שונה. ובכל זאת… כל פעם שאני קוראת את הסיפורים
שכתבתי במשתמש הקודם אני בוכה, עכשיו אני בוכה.
כי האתר הזה שינה את החיים שלי ברמה בלתי הגיונית, אולי שינה הרבה מעבר לכך…
תודה:)