שאלה על כתיבה

חושבת על רעיונות בכל מקום ובכל זמן. לפעמיים במקלחת, מה שמאוד לא נוח כי אין לי איך לכתוב.
הרבה פעמיים אני מתעצלת לכתוב והרעיונות נשכחים או נשארים בפלאפון בתור משפט תזכורת…
אני יכולה לכתוב גם בהקלדה וגם בכתיבה.
לא כל כך משנה לי. אבל בדרך כלל אני כותבת רק כשאני לבד.
בדרך כלל מספיק לי רק לחשוב על כותרת טובה והשאר כבר מגיע מעצמו…

חמוד…
גם אצלי התזכורות בפלאפון מלאות בסיפורים.
אצלי הקושי הוא יותר "לשבת" לכתוב. אין לי עצבים לשבת הרבה זמן ולכתוב שורה-שורה….
נראהלי שהקושי היותר גדול בכתיבה הוא לא רק הרעיון של הסיפור אלא הטוויסט בעלילה. (שזה יותר שייך בסיפורים קצרים)…

בדרך כלל כשסיפור אחד ממצה את עצמו,עולה לי רעיון כבר לסיפור חדש.
כמובן עם מוסיקה ברקע,ובדרך כלל הסיפורים יכתבו עם נושאים שתמיד עניינו אותי,או בדרך לא דרך פגשו בי:)

אני יכולה להגיד לך שהרעיונות פשוט… עולים. מכל המידע שאתה קולט סביבך או מדמיין.
אני אוהבת לשמוע מנגינות או שירים עם אופי מאוד דימיוני (אני יכולה לתת לך כמה וכמה שירים טובים) ותמיד עולים לי כל מיני רעיונות בשיעורים ואני כותבת על דף.
תנסה. מה כבר יקרה?

למעשה אני אפילו לא יודעת מה גורם לי לכתוב. לפעמים שעמום, לפעמים צורך,לפעמים רעיון מעניין. אבל בדרך כלל אין לי רעיונות! לפחות לא יצירתים ואז חבל לטרוח על סיפור שמאות אחרים כבר כתבו.
סיפורים ארוכים כל כך מתישים אותי, למי יש כוח לספר ולספר במשך פרקים ארוכים כשהסוף לא מגיע. אבל לעומתם סיפורים קצרים ממוצאים תוך כדי הכתיבה ואותם אני הכי אוהבת, כי הפואנטה שלהם מתגלה לי רק בסוף(למרות שבגלל זה לפעמים הסיפור יוצא לא מוצלח)
בכל אופן אני כותבת בפאלפון! בכל מקום אחר המחשבות שלי נתקעות. במחשב המסך גדול מידי וזה נותן לי תחושה שאני חייבת למלא את כולו, בדף הכתב שלי מפריע לי לריכוז כי אני צריכה לראות אותו אחיד. וכו וכו וזהו
יוקי

אני מאוד מסכימה עם תולעת הסיפורים, אני קולטת את הסביבה שלי, משנה כמה דברים ופשוט כותבת על זה, לוקחת דברים מהחיים ומשנה אותם במקצת ולפעמים אני פשוט פורקת את מה שיש לי על הלב, הכתיבה זאת הדרך שלי להתבטא ולהוציא עצבים אז אם אני עצובה אני ישר רצה למחברת(:
בקיצור מאחורי כל דבר בחיים מסתתר סיפור אתה רק צריך דף ועט והחיים כבר יעשו בשבילך את העבודה(;

מעניין לראות איך כל אחד בדרך שלו מגיע לכתיבה…
סתם ככה אתם חושבים על כל הפרטים מראש, או ממציאים תוך כדי הכתיבה?
כי אני לדוגמה, לא מסוגל לכתוב אם לא הכל ברור לי לפני.
לזרום על הנייר פחות עובד לי…
ועוד דבר, גיליתי שאם אני ממציא כשאני מספר למישהו אחר, יש לי הרבה יותר רעיונות!

הסיפורים הכי טובים יוצאים כשאתה מתחבר לדמות שלך, ככה אתה מעביר את הרגשות יותר טוב. אני כותבת כשיש לי חשק או כשאני בסערת רגשות, לרב בשיעורים סתם כי משעמם לי וגם כי שם ההורים שלי לא יוכלו לתפוס אותי. אני זורמת עם הכתיבה, אני יודעת איך זה יתחיל אבל אין לי מושג איך זה יגמר.

וואו, יש לי המון שיטות.
אתה יכול לנסות לכתוב קודם כל דמות ראשית,אחת כזאתשאתה באמת תתחבראליה – ותשוב באיזו סיטואציה קיצונית היא תצליח לעמוד. אתה יכול לשמוע מוזיקה, לי זהתמיד עוזר במחסומי כתיבה ונותן הרבה השראה.
אתה יכול לחפש תמונות באינטרנט, ולקחת מהן השראה. תחפש ז'אנרים בגוגל תמונות (פנטזיה, אהבה, מדע בידיוני…) ותראה לאן זה מוביל אותך. אתה יכול לחשוב על כל יצור כדמות ראשית ועל כל תמונת נוף כחלק מעולם בידיוני.
הרעיונות הכי טובים יכולים גם לצוץ בהקשר לסיטואציה שאתה נמצא בה. לדוגמא, ידעת שג'יי קיי רולינג המציאה את הארי פוטר כשהרכבת איחרה בלא פחות מארבע שעות? (אני אישית לא סובלת את הארי פוטר, למרות שקראתי את שלושת הספרים הראשונים, אבל אולי אתה אוהב.)
מקווה שעזרתי!
קטניס אוורדין, סוף.

בשום פנים לא להעליב את הארי פוטר! :)
ובעניין הכתיבה, אני לא חושב הרבה על מה אני הולך לכתוב או על סיפור מסוים. אם יש לך "מוזה" – הכתיבה זורמת מאליה. ובמצבים שאין (זה רוב המצבים, וזה בסדר גמור) אז תנסה לתאר את מה שקורה מסביבך, תתאמן על הכתיבה שלך, כתוב סיפורים על חיי היומיום שקרו לך ותשנה. ותמיד עדיף לקחת סיפור שאתה אוהב ולכתוב אותו במילים שלך ולשנות אותו קצת מאשר להפסיק לכתוב.
אבל יחד עם זאת, ברגע שאתה לא נהנה מהכתיבה – תפסיק! זה שאין רעיונות זה משהו אחר, אבל אם לא נהנים אז להפסיק וזהו, לחזור לזה בעוד כמה ימים.
זה קורה לכל אחד שנגמרים לו הרעיונות, אבל אני חושב שצריך לדמיין, לא לפחד לחלום או לפחד להיות דמיוני יותר מדי, והרעיונות צריכים לבוא מאליהם.
בקשר לסיפורים ארוכים, כשאני כותב אני תמיד מדמיין את הסרט המושלם בעיניי. בנוסף, מאוד חשוב לכתוב לך את כל הסיפור בקצרה (עמוד-שניים), ואז כשאתה כבר יודע מה יקרה בסיפור – אתה כותב, מתאר ומפרט, ויוצר את הסיפור שלך.
מקווה שעזרתי :)

האמת ש…. אני לא יודעת מה איתם – פניה לשאר- אבל לי עולה המוזה בשיעורי מתמטיקה. אני חושבת שמרוב שאני שונאת את המקצוע המוח שלי חושב שזה שעה חופשית ומייצר לעצמו רעיונות.
לרוב אני כותבת פשוט על דברים שאני אוהבת או נושאים שהם חדשים שלי ואני רוצה להתנסות בהם.
בכללי תמיד אפשר להתחיל לכתוב סתם טיוטה (רצוי! לכתוב טיוטות) ואחר כך להמשיך אותה… תוך כדי אתה יכול לשנות או להמשיך כמו שהיא… הסיפור ייגמר כשהוא ייגמר, זה מה שתמיד בטוח

מצטערת לבאס את אחוות שונאי המתמטיקה, אבל בשבילי זה כמעט השיעור היחיד שאני נמצאת, פיזית ונפשית.
בשבילי הזמן האידיאלי זה תנך ואזרחות, בהם המורים כמעט ולא זוכים לראות את זיו פני:)

וואו!
הרבה רעיונות יש כאן. תודה לכולם!
אמנם קראתי את הארי פוטר אבל היום אני פחות מתחבר לז'אנר של כל הספרים
הארוכים האלה (כמו אראגון ושר הטבעות).