אני אחיה. ולעולם לא אוותר. פרק 1
"שמעתם? היו עוד שלושה רצחים במנטורל."
"באמת? כמה רצחים יכולים להיות בעיר אחת..ועוד זה מתפשט! אני שומע
שכבר כמעט בכל עיר חוץ מהעיר שלנו היו רצחים…זה כבר מתחיל להפחיד"
זה היה עוד יום רגיל מלא שמועות של רצחים בעיר הקטנה שחייתי בה.
מנטרל היא העיר הכי גדולה והכי באמצע העולם. היא הסנטרל סיטי.
שמה תמיד יש רצחים חטיפות וכל מיני דברים..ולשוטרים בכלל לא אכפת.
זה התחיל להתפשט יותר ועכשיו בעוד המון ערים אחרות יש רצחים.
רק בעיר שלנו לא. בנתיים.
"אן את חולמת שוב?"
"הא? אה סליחה" אמרתי ומהר לקחתי את סל התפוחים ושילמתי.
"את צריכה להפסיק להיות בעננים! או אחרת ירצחו אותך" אמרה המוכרת רוגזת.
"אני מרגישה כאילו אני כבר מתה" לחשתי לעצמי בלי שתשמע והלכתי לכיוון הבית.
"הכדור שלי!" אמר ילד שרדף אחריי הכדור שלו שקפץ וניתר ולא עצר.
תפסתי מהר את הכדור ונתתי לו. אך הוא הוציא לי לשון ורץ משם.
'אז ככה ילדים אומרים תודה הא..' חשבתי לעצמי.
ופתאום נשמעה צרחה. הבטתי מהר לאחור. ידעתי. ידעתי שזה יגיע.
בסוף הרחוב היה על הכביש גופה מתה. אך לא היה סימן לכרכרה.
הייתה שם אישה עם הילד שלה שצרחה אבל לא שמה לב לילד שלה שרואה את הגופה.
"הזאב הגדול הגיע. ואכל גם את כיפה אדומה." לחשתי לעצמי.
יום אחר כך התחילו עוד ועוד רציחות בעיר. והחלטתי לעזוב.
"אן. לא משנה לאן תלכי רציחות יהיו בכל מקום!" אמר לי הברמן. אבל כבר לא אכפת לי.
אני לא מוכנה לחיות בעולם כזה יותר.
התחלתי ללכת בשביל. כל אנשי העיר עמדו בתחילתו. מאחוריי. הביטו בי.
"לא משנה לאן תלכי הסיוט לא יגמר". זה מה שהם ניסו לומר לי.
אך פתאום בא ראש העיר בניהם והביט בי. עצרתי והבטתי לאחור
"לא משנה לאן תלכי. את חלשה. וחלשים לא שורדים בעולם הזה!"
הוא צעק לעברי. אך רק השבתי לו מבט קר. פעם הייתי חלשה.
במגדל ההוא הייתי חלשה. אבל עכשיו אני מתחזקת. עכשיו אני כבר לא בסיפורי אגדות.
כשעזבתי את המגדל. התחזקתי. והגעתי לכאן. ועכשיו אני עוזבת את העיר.
ואני שוב מתחזקת.
הלכתי בשביל. רחוקה מאוד מהיער. וקירקרה לי הבטן.
"אני רעבה.." מלמלתי לעצמי נבוכה. 'כנראה שאני לא כל כך קשוחה כמו שחשבתי שנהייתי.'
חשבתי לעצמי וגיחכתי. אולי עד עכשיו חשבתם שאני קשוחה ועשוייה מברזל.
אבל זו רק העמדת פנים. אני מנסה להיות קשוחה. בשביל מטרותיי. אבל אני רק נערה חלשה.
"נשאר עוד מהסנדוויצ'ים?" חשבתי לעצמי והתיישבתי על בול עץ. והתחלתי לאכול.
"אז את כן חמודה כמו שחשבתי" אמר קול זר מבין העצים. "מי שם !" קמתי מהר והבטתי
אל העצים. "אל תדאגי אני לא אפגע בך נסיכה קטנה" הוא אמר וקפץ מהעץ.
הוא היה נער בגילי. עם שיער ג'ינג'י אדמדם. היה עליו קשת וחצים.
"אתה רק נער.." מלמלתי . סיימתי מהר את הכריך שלי והמשכתי ללכת אך הנער
עקב אחריי. "נו אל תלכי אני בקושי רואה כאן מטיילים ומשעמם לי" הוא אמר בחיוך ממזרי.
התעלמתי ממנו והמשכתי ללכת אבל הוא פשוט המשיך לעקוב אחריי.
"אתה באמת רוצה לעקוב אחריי?" שאלתי והבטתי בו. "למה לאן את מטיילת?"
הוא שאל בעניין. אך רק חייכתי אליו. "לעיר המוות. מנטורל" הוא הביט בי כמשוגעת.
ידעתי מה הוא חושב. אם אני רוצה להתאבד. אבל הוא שתק והביט בי המום.
המטרה שלי בלהגיע למנטורל…אני רוצה לשנות את העולם! אני לא יכולה יותר לראות עצב.
כעס. ומוות. אני כבר ראיתי יותר מידי פעמים מוות שאני מתפלאת שאני עומדת.
במיוחד כשראיתי את אחי מת מול עיניי…מה שלמדתי מהעולם הזה שהנסיך על הסוס
הלבן לעולם לא יבוא. אני צועקת הצילו מאות פעמים אך אף אחד לא בא להציל אותי.
אז החלטתי שאם אף אחד לא יציל אותי אני אציל את עצמי. אני אציל את העולם.
אני אשנה אותו. ואציל אותו מסבלו. אציל את כולם. החלשים והחזקים.
אני לא אתן לעולם להתרסק.
הנער בלע רוק והביט בי. "למה?" הוא הביט בי בפחד. כאילו הכיר מפלצת ברגע זה.
הסתובבתי אליו עם כל גופי והבטתי בו בחיוך גדול. "אני הולכת לשנות את העולם הזה"
הושטתי לו את ידי. "תצטרף אליי?". שאלתי בחיוך חם ונשי.
הוא רק הביט בי קפוא. אבל הפעם הוא לא הביט בי כמפלצת. הפעם הוא הביט בי כמקור האור
הכי חזק. בעולם חשוך. הוא הושיט את ידו לאט והנהן. חיוכו הזדוני חזר על פניו.
"למה לא." הוא אמר במבט נחוש. והמשכנו ללכת. בשלג היורד עלינו. ובשביל הארוך.
עד לעיר רוזן.
ומשם ימשיך סיפורינו. המשך יבוא…
תגובות (1)
אהבתי מאוד! D:
הנער הג'ינג'י מסקרן אותי.
מחכה להמשך! :)