אני אחיה. ולעולם לא אוותר. פרק 2

בפרק הקודם:
"תצטרף אליי?" הוא הושיט את ידו לאט והנהן. חיוכו הזדוני חזר על פניו. "למה לא."

פרק 2:

"הי אן תגידי מה את מתכננת לעשות כשנגיע למנטורל סיטי?" .
"טוב חשבתי על-" התחלתי לומר אך מוזיקה רעשים וצעקות קטעו אותי.
"בואו ילדים הצטרפו אל החגיגה!" אמרה אישה אחת.
כל האנשים רקדו ושמחו…'כנראה פסטיבל.. ' חשבתי. "הי אליוט בוא נלך למצוא מלון לישון בו"
אמרתי לאליוט. כן ככה קוראים לבחור הזה. "את בטוח לא רוצה להישאר לפסטיבל?"
הוא חייך. אך לא היה זמן בשביל להנות. "אולי אחר כך". נכנסנו למלון ושכרנו שני חדרים
ל4 ימים. "אני אלך לנוח קצת." אליוט אמר ועלה במעלית. החלטתי שכדאי לי לטייל קצת.
להכיר את העיר. ראיתי אוהל עם פרצוף מפחיד עליו. ראיתי אנשים נכנסים לשם אך ויתרתי.
הלכתי מסביב קצת לטייל לבד וראיתי מאחוריי האוהל…גופה?..רצתי אל הגופה ובדקתי.
כן היא מתה. רצתי מהר חזרה וצעקתי לשוטרים. הם באו איתי חזרה אבל הגופה לא הייתה שם יותר.
היה שם אבל סימן שמשהו נגרר על השלג. השוטרים אמרו לי להישאר כאן והלכו אחריי השביל.
אך עקבתי אחריהם. בסוף השביל. איפה שכל האנשים התאספו הייתה הגופה.
מישהו גרר אותה?..שאלתי את עצמי..השוטרים הביטו מסביב אך לא ראו אף אחד חשוד.
הם הכריזו לכולם להתרחק ושהם הולכים לחקור את הרציחה. החלטתי ללכת לנוח קצת.
נכנסתי לחדרי ונרדמתי.

למחרת סם ואני יצאנו וראינו את האיזור סביב הגופה סגור. שוטרים בכל מקום.
"שמעתי על זה מהמלצר.." אליוט אמר. "קדימה בוא. צריך לחקור את זה" אמרתי.
"את משוגעת? זה רצח! צריך לתת לשוטרים לעשות את זה" הוא אמר קצת מבוהל.
"אם אתה רוצה תישאר כאן. אני הולכת לחקור." אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון קרקס האימה.
אליוט רק המשיך ללכת אחריי. "אני לא יכול להשאיר אותך לבד" הוא מלמל.
פתאום נהיה רעש מאיזור הגופה. "זה הוא שוטר! הוא הרוצח! אני ראיתי אותו אתמול!"
אמר אחד העובדים מבוהל. והצביע על איש מסתורי במסכה וגלימה. השוטרים הביטו באיש
"זה אתה הא?! אתה עצור לחקירה!" אחד מהם אמר. האיש נעלם כמו עשן.
"משהו מוזר כאן.." מלמלתי לעצמי והבטתי סביב. ראיתי את האיש המסתורי מאחוריי אוהל
הקרקס. רצתי מהר לשם כשאליוט לא הסתכל. האיש רק הביט בי ולא ברח.
"אתה באמת הרוצח?" שאלתי אותו.

"אני לא הרוצח. אני חף מפשע." הוא אמר. "ולמה לי להאמין לך?". אמרתי לו. הוא זר לחלוטין.
"כי אני יכול לתת לך הוכחה מי כן הרוצח." הוא הביט בי מחכה לתשובה.
"בסדר. תראה לי את הדרך" נאנחתי והלכתי אחריו. הוא הוביל אותי לאוהל האימה.
הוא הצביע על שביל של דם מזויף. "זה דם מזויף" אמרתי והפנתי את מבטי אליו.
אך האיש נעלם. הבטתי בשביל אך הרגשתי משהו מוזר. החלטתי דחף משונה ללכת אל הגופה.
חזרתי אל הגופה. התעלמתי מהשוטרים והבטתי בגופה. "דקירה בלב עם סכין קטנה"
לחשתי לעצמי. "סימני גרירה בשלג..מי עוד היה שם באותו הזמן.." חשבתי.
"מי יכל להיות שם בלי שראיתי.." מלמלתי לעצמי. ואז קלטתי. "שוטרים!"
צעקתי במהירות. "אליוט!" צעקתי אחריי זה. "אחריי מיד!" רצתי מיד לאוהל האימה והשוטרים ואליוט
מאחוריי. "מה קרה אן?" אליוט הביט בי מבולבל. "אתם תראו" עקבתי אחריי השביל של הדם המזוייף.
והגעתי לחדר ההלבשה שמאחוריי אוהל האימה.

נכנסתי פנימה והשוטרים ואליוט מאחוריי. הבטתי בתאים. התחלתי לפתוח כל אחד מהם.
עד שהגעתי לתא 21. בתוך התא הייתה סכין מוכתמת בדם. סכין קטנה.
"זה רק כלי למופע האימה." אמר אחד השוטרים. "בדיוק" אמרתי והוצאתי את הסכין.
חזרנו אל הגופה ובדקתי את התאמת הסכין והחתך. "התאמה מושלמת." אמרתי והבטתי בשוטרים.
"עכשיו. למי שייך תא 21?" הבטתי בשוטרים.

"קרל טומסון?" הבטתי באיש בתחפושת ליצן שחור ומפחיד. "יש בעיה שוטרים?" הוא הביט בי באליוט
ובשוטרים. "האם ארונית 21 שייכת אליך?" שאלתי אותו במבט משועמם. "ל-לא.." הוא הביט קצת
בפחד בשוטרים ואז בי. "שקר. הבוס שלך אמר לי שארונית 21 שייכת אליך." אמרתי הולכת מצד לצד.
"א-אז מה עם הארונית שלי?" הוא אמר מהר. חייכתי אליו חיוך רשע והוצאתי את הסכין.
"קרל טומסון אתה עצור בשל רצח" אמר אחד השוטרים והם קשרו אותו בשלשלאות.

הרוצח נעצר. ואני ואליוט חזרנו למלון לאסוף את הדברים שלנו. "נמשיך לעיר הבאה?"
הוא הביט בי בחיוך "כן שיהיה" נאנחתי ויצאנו אל הדרך…
"בוא נקווה שהתעלומה הבאה תהיה יותר מעניינת.." מלמלתי ואליוט הביט בי מפוחד
"הבאה?" הוא שאל. אך לא עניתי.

המשך יבוא….