אתגר מעריצות

תופעות הן דבר שבא והולך. הן חולפות ומשתנות כל הזמן. תופעות הן דבר כל כך דינאמי.
למשל תופעות טבע. הן יכולות להיות יפות מאוד, והן יכולות להיות הרסניות כמו הוריקנים. ככה זה עם תופעות. הן יפות מאוד, אך תמיד יש נפגעים.
לפני כמה חודשים הצטרפו הרבה מחברים חדשים לאתר. חלקם צעירים, חלקם קצת יותר מבוגרים, והם הביאו איתם תופעה.
על ג'סטין ביבר כולנו שמענו, וחלקנו אף צחקנו על היותו ילדה. בחודשים הראשונים בנות התחילו לכתוב סיפורי אהבה, בו הדמויות הראשיות "נדחפות" אל תוך סיפור אהבה סוער עם הזמר המצליח.
בהמשך התחילו סיפורים על הלהקה העולה וואן דיירקשן, שגם בהם הדמויות נסחפו לסיפור אהבה סוחט דמעות עם חברי הלהקה.
כמובן, האתר התחלק אחרי זמן לא ארוך. קבוצה אחת של מעריצות המפורסמים, וקבוצה שנייה של "הסיפורים המקוריים". הרי זה בלתי נמנע. גם עם תופעות הטבע ישנה חלוקה ברורה. ישנם ציידי השיטפונות, וישנם אלה שמעדיפים להישאר בבית, כאשר הם שומעים על התחזית הרטובה.
החלוקה באתר יצרה ריבים לא קטנים בין ה"דיירקשניות" ליוצרים האחרים, שלטענתם נמאס להם מהשגרה החדשה. לטענת סופרים רבים הסיפורים על וואן דיירקשן, ושאר המפורסמים הם לא מקוריים בעליל, ואף גרועים. טענה זו גרמה לתגובה מצד העריצות שגאוותן נפגעה. הן טענו שאין לאף מחבר זכות לומר להם דבר כזה, היות וזכותו של כל מחבר באתר לכתוב את סיפוריו כרצונו. הריב התפתח וקרע יחסית עמוק נוצר בין שתי הקבוצות.
כמו בכל מלחמה, ישנם גם נפגעים לא מעטים. תמיד יש את הניטרליים, שהם הנפגעים הגדולים ביותר הכל הסיפור. מחברים באתר שאפשר לומר שתקועים בין הפטיש לסדן. כמה מן המחברים האלה העלו את דעתם לאתר, ו"נסקלו באבנים" מידיי שתי הקבוצות.
דעת חלק מהמחברים היא שהריב הוא מטופש וחסר תועלת, ואולי זה נכון. הרי איך אפשר שתהיה לו תועלת, אם אף צד לא מנסה למצוא פיתרון?
איך יכולה לבוא תועלת מריב על דעות, על עקרונות, על מחשבות, ובעיקר על דמיון?
כל סיפור הוא סיפור חדש. וכל אחד מקורי. כך אמרו גדולי הסופרים. הרי כל מחבר מביא איתו את השקפת עולמו, את דעותיו האישיות, את עברו, את העתיד שהוא מאחל לעצמו ועוד. כל סיפור הוא מקורי. גם אם המילים החותמות אותו, הן אותן המילים כמו בסיפור של מחבר אחר. גם אם הנושא הוא אותו נושא, כל מחבר מביא משהו חדש. ככה זה עם סיפורים. גם הם דינמיים. גם הם משתנים מאדם לאדם.
ישנו דבר מאוד עצוב בקטעים שמעלים מחברים ניטרליים לחלוטין. בכל אחד שנתקלתי בו מובע תסכול עמוק על כמות התגובות והצפיות. משמע, תסכול עמוק על כך שהסיפורים שנכתבים במו ידיהם, הסיפורים שהשקיעו בהם את כל כוחם לא נקראים. וכן, סיפורים קשה לכתוב, וזה לוקח הרבה זמן ומאמץ.
כמובן, ישנם סיפורים שלא מעניינים חלק מהקוראים באתר. ישנם ז'אנרים שחלק מהכותבים לא מתחברים אליהם, ולכן הם לא קוראים את הסיפורים הנמצאים בז'אנר הזה.
הוצעו כמה פתרונות לנושא. והפתרון הראשון שהתקבל והיה מקובל על כולם הוא פתיחת "ז'אנר מפורסמים", אותו האתר שמח למהר ולפתוח, כדי לסדר מעט את האתר לקוראים שלא אוהבים את "ז'אנר המעריצות".
הדבר פעל. לא דיברו על עניין המעריצות במשך שבוע בערך, אבל אז זה שוב התפוצץ. התסכול על הפופולריות של סיפורי המפורסמים עדיין מובע בקטעים המפורסמים על כך. וזה יוצר עוד ריבים. הריבים האלה גורמים לקרע עמוק אף יותר מקודם, ואפילו מנהלי האתר שמו לב לכך.
הם פרסמו בפייסבוק את תסכולם בשל המצב, וביקשו להתנהג קצת יותר יפה אחד כלפי השני. פרסום קטעי שנאה כלפי אחד הצדדים הוא לא הפתרון בשום מצב. זה לא עוזר, זה מעצבן את שני המחנות, וגם את הניטרליים שניסו להישאר מחוץ לעניין.
בכל מלחמה יש את אלה שמנסים להפסיקה בכל דרך אפשרית. צעקות נשמעות מכל עבר כלפי שני הצדדים. פתרונות נזרקים לאוויר ולא מוצאים מענה.
לדעתי, אין בסיס לריבים האלה. כל דבר שמחברים יגידו יזכה לתגובות תומכות ולתגובות נאצה (וכן, זה בכוונה כזו מילה מגעילה).
האתר הזה לא מתדרדר בגלל מעריצות ביבר ו-וואן דיירקשן. הוא מתדרדר בגלל שאנשים לא מסוגלים לבלוע את גאוותם אפילו במעט רק בשביל לחשוב על פתרון שיספק את כולם. כל מחבר רוצה להביע את דעתו ולהתרעם על העוול שנעשה לו בגלל מעריצות וואן דיירקשן, או בגלל שונאי וואן דיירקשן.
אז מה דעתכם פשוט לשתוק לשם שינוי? זה לא הרג אף אחד. הגאווה לא תהרוג אתכם אם תשימו אותה בצד לכמה דקות ותירגעו. היא אפילו לא תיעלב. אז למה כל כך קשה לאנשים לעשות את זה? איזה אינטרס יש לכם לריב על דבר כל כך שטותי שקשור לסיפור אישי של כל אחד.
זה סיפור שבא מהלב של כל אחד ואחד מהמחברים, אז למה להרוס אותו עם תגובות לא תומכות? למה להרוס סיפורים אחרים בכך שאתם נותנים לגאווה להשתלט עליכם?
לכל סיפור מגיע כבוד בסיסי. לכל סיפור מגיע שיקראו אותו, רק כי הוא נכתב מכל הלב. בין אם לדעת מישהו הוא לא מקורי, ובין אם הכתיבה לא מושלמת. אף אחד מאתנו לא סופר דגול, אף אחד מאתנו לא מושלם. אז למה לכעוס על אנשים כי הם לא כאלה?
לדעתי הריב הזה עבר כל גבול. הוא פוגע בשני הצדדים ובמי שלא בחר באף צד. זה דבילי.
יש באתר כותבים מדהימים שכותבים סיפורים על וואן דיירקשן. ויש באתר כותבים מדהימים שכותבים סיפורי פנטזיה, ויש כותבים מדהימים שמעדיפים אימה או מתח, ויש כאלה שטובים בסיפורי אהבה או בסיפורי ילדים. כל אחד טוב במשהו, כל אחד אוהב משהו אחר, ואין לאף אחד זכות לרדת על אף אחד בגלל הדברים האלה.