בלבול- כתיבה יוצרת

בלבול, מחשבות, חוסר וודאות ואי אמון.. כעס, אהבה.. כנות.. תסכול..
אני חושבת שהתסכול הוא המרכיב העיקרי בבלבול. תסכול מהמסגרת, תסכול ממצב הרוח, תסכול מעצמי ומהיכולות שלי, שלא הוכיחו את עצמן.
אבל התסכול לא בא לבד, הוא בא כתוצאה ממשהו.. אולי מחוסר הוודאות לגבי הבאות, ובעקבות כך עולות שאלות רבות-
האם זה יעבוד?
האם אני מסוגלת להתמודד?
התשובה הראשונה שעולה בי- התשובה האינסטינקטיבית ביותר שלי היא "כן."
"כן, אני מסוגלת." אבל אחרי מחשבות על המצב ועל המקרה, אני מתחילה לערער ביכולות שלי.. הרי הן כשלו בעבר.. הן כבר אכזבו אותי לפני כן- אם לא, לא הייתי מגיעה למצב הזה.

אני חושבת שמה שהכריע אותי היה שדבר גרר דבר, והמקרה לא הסתיים באירוע אחד ויחיד, אלא התפרס על ימים שלמים, דבר שאף גרם לתחושה קלה של ייאוש, ולשאלות חדשות-
האם זה ייגמר בקרוב?
עוד כמה זמן עלי להילחם בעצמי?
לא היו לי תשובות, אבל למישהו אחר היו כמה בשבילי.. כאלה שלא חשבתי עליהן קודם.

שמחה ועצב התלכדו למן רגש חדש.. אולי תקווה לכך שמשהו באמת עומד להשתנות.
"דבר לא נמשך לנצח.. העולם תמיד משתנה..", וכך גם הבלבול..
ואז שוב עולות השאלות הראשונות-
האם זה יעבוד?
האם אני מסוגלת להתמודד?
"כן, אני מסוגלת להתמודד!" אני אומרת לעצמי ומחייכת.