דיג'ימון גרסת 2013 ~1~

אחרי שנים שלא יצאתי לבילויים אמא שלי שלחה אותי למחנה קיץ .
היא אמרה שזה מגיע לי כי השקעתי השנה אבל ידעתי שזה לא נכון המצב של אבא החמיר והיא לא רצתה שאני יהיה בסביבה עם יקרה משהו .
אני ריין ,ריין צא'ס .הגעתי למחנה הזה ביחד עם שניי החברים הכי טובים שלי אור ותהל .
אני מכיר את אור כי הוא גר בשכונה שלי ואנחנו באותה כיתה …. כן אנחנו תקועים אחד בתוך התחת של השני אפשר להגיד אבל כשהוא לא קרציה הוא דווקא נחמד (חבל להוא קרציה רוב הזמן ).
ותהל …. טוב גם אותה אני מכיר שנים כאילו האימהות שלנו היו חברות עד לפני שנולדנו אז זה די מסתדר שאנחנו חברים טובים .
במחנה הכרתי גם כמה חברים חדשים וזה עזר לי להסיח את דעתי מהסיבה האמיתית שבגללה אני כאן .
הקטע הכי מוזר הוא שבאמצע תחרות משיכת החבל הרגשתי משהו רטוב על הלחי שלי .
"מה זה ?" שאלתי את חברתי החדשה נוי .היא לא הבינה על מה אני מדבר אבל בדיוק אז ראיתי את זה פתית שלג נחת ממש על קצה אפה .
"זה לא יכול להיות עכשיו יולי " אמרה שניינו עזבנו את החבל והקבוצה של תהל ואור ניצלה את ההזדמנות ומשכה את החבל בחוזקה. אני ונוי עפנו ביחד עם כל שאר הילדים בקבוצה שלנו לבוץ אבל לא היה לקבוצה היריבה זמן לשמחה כי בדיוק אז החלה להתגבש סופת שלגים ממש רצינית אני די בטוח שלא הייתה אחת כמוה באזור הזה .
"בואו מכאן " קרא המדריך שהיה אחראי עלינו עזרתי לנוי לקום ובזמן שהיא התלוננה על הבוץ שלכלך את בגדיה אור ותהל הסיגו אותנו
"תגיד הקטע הזה הוא בדיחה או משהו ?" שאל אותי אור .
"אני ממש מקווה שכן " אמרתי והתכוונתי לכל מילה .
הגענו לבית קטן שהיה במקור בניין ציוד
"אני מצטער אין מקום לכו לביתן הקרוב ותעשו את זה מהר " אמר המדריך נשארנו בערך שמונה ילדים כולל אור תהל אני ונוי .ורצנו הכי מהר שיכולנו לביתן הסמוך שהיה ברמה הרבה פחות טובה מביתן הציוד
"וואו אני מקווה שלא קורה משהו רציני " אמרה תהל .התקרבתי אליה (כדי לחמם אותה כמובן) והיא התכרבלה בזרועותיי
"אני בטוח שזה שום דבר " אמרתי בניסיון להרגיע גם את הילדים שאינני מכיר
"אז.. מי אתם ?" שאל אחד מהם הוא היה בעל עור חום ואפילו בחושך שהסתרר המחסן ראיתי את השרירים שלו .
"אני ריין, זאת תהל ,זה אור וזאת נוי " אמרתי והצבעתי עליהם לפי הסדר .
"אני יובל " תמיד חשבתי שזה מגניב שאנשים שצבע העור שלם שחור מחייכים כי זה מבליט להם את השיניים אבל השיניים של יובל היו נוצצות ברמה .
"אני אביה " אמרה ילדה עם שיער שחור וארוך היא שלחה חיוך לעברו של נער אחד שנראה כמו הבן הידיאלי שתהל תיארה באוזניי ואוזניו של אור כל כך הרבה פעמים .הוא היה גבוהה שרירי ומבעד לחולצה שלו ראו את הקוביות שיש לו בבטן
"אני שלו " השם ממש התאים לוכי הקול שלו נשמע רגועה למרות הסערה שבחוץ
"ניקול " נבהלתי אני מודה היא הפחידה אותי עם השיער שכיסה את עיניה
והקול הצרוד אבל המאמצים שלה לחייך הרשימו אותי .
"טוב חבר'ה נעים לי מאוד להכיר אותכם " אמרתי והמשכתי לחבר את תהל …