דיג'ימון גרסת 2013 ~3~

הדבר האחרון שקרה היה שברק גדול פגע באדמה וכולנו נפלנו לתוך הבקע העצום שנוצר.
התרוממתי מעט והסתכלתי סביבי, הייתי מוקפת סלעים ואבנים, לא היה לידי אף אחד ודי נלחצתי, מה קרה לאחרים?.
"ניקול?",קול מתוק הגיע מאחורי. הסתובבתי וראיתי יצור קטן וחמוד שנראה כמו מלאך מוות אדמדם.
"היי קטנצ'יק ומי אתה?", התקרבתי ליצור מעט.
"אני דארקנס, הדיג'ימון שלך", הושטתי אליו ידיים ודארקנס קפץ אילהן.
"דארקנס ,אתה יודע איך יוצאים מכאן?", שאלתי מעט מתוסכלת, הסתכלתי למעלה, היה אור קלוש שהגיע מפתח קטן. "מתפסים",אמר דארקנס ואני נאנחתי, בדיוק קניתי נעליים חדשות.
דארקנס עזב אותי ובעזרת זוג כנפיים קטנות התרומם למעלה וחיכה לי.
נאנחתי והתחלתי לתפס על הסלעים, נשרטתי טיפה אבל זה לא הפריע לי.
כשהייתי בקצה לא הצלחתי להרים את עצמי למעלה בעקבות הצורה של הסלעים.
מישהו הושיט לי יד ואני בלי היסוס תפסתי אותה, האדם הזה משך אותי למעלה ומצאתי את עצמי על הקרקע, שלהפתעתי הייתה מכוסה בדשא.
"קצת מבלבל נכון?", הרמתי את ראשי וראיתי את אותו הנער ששאל לשמי בבקתה, ריין .
"איפה אנחנו לעזאזל?", הבטתי מסביבי וראיתי שכולם כבר כאן.
"אני לא יודע, מה שבטוח שאנחנו לא במחנה", ראיתי שליד ריין היה סוג של זאבון קטן, היתה לזאב פרווה לבנה עם מספר פסים אפורים.
"הוא כל כך חמוד",אמרתי וליטפתי את הזאב שלא הביע התנגדות.
"את לא נראת מסוג האנשים שיאהבו דברים כאלה", ריין אמר וצחק מעט, באותו הזמן דארקנס הגיע לידי ואני ליטפתי גם אותו.
"למה לא?, אני ממש אוהבת דברים חמודים",הפסקתי ללטף את הזאב של ריין ותפסתי את דארקנס.
"המראה שלך מטעה", אמר וצחק כשאני חייכתי במרירות, תמיד מחשיבים אותי בתור אדם מלא שנאה ופחד,זה די תסכל אותי.
"אז איך קוראים לו?",שאלתי את ריין.
"סורוומון, אני מניח, ולשלך?", הזאב הקטן הביט עם עיניים גדולות ואני חייכתי.
"דארקנס", ריין טפח על הראש הקטן של דארקנס וחייך גם כן.
"בואי נצטרף לאחרים", אמר ריין ואני הנהנתי, התחלנו ללכת יחד לכיוון החבורה שעמדה ופטפטה, הם נראו מבולבלים כמונו ואני מודה שזה הקל עליי במקצת.
עלינו לגלות מה קורה כאן ואיפה אנחנו.