דיג'ימון -The Shining -פרק 3 ^^

קלייר גרום –

כל דיירי הביתן הביטו בשלושת הנערים שנעמדו השורה ליד הדלת .
הראשון נראה קטן וחמוד כשהבטתי בו הדבר הראשון שעלה במוחי הוא שאני רוצה לחבק אותו . השנייה הייתה הנערה שדיברה , היא נראתה קשוחה ומגניבה ,כמו משהיא שבטוח תנצח כל התחרויות של המחנה . והשלישי … טוב הוא נראה כמו איזה דוגמן ממגזין יוקרתי . עיניו היו אפורות ושיערו חום , זרועתיו היו שריריות אבל לא במידה מוגזמת והורו היה מעט שזוף אבל במידה מושלמת.
"למה המדריך לא קרה בשמותכם קודם ?" שאלה הנערה ששמה היה קטיה , בבישנות יתר יש לציין .
"הכל הודות לאמא המאאגניבה שלי "חייכה הנערה וגירדה את אחורי ראשה בעצבנות שהחיוך לא יורד מפניה . כולנו הבטנו בה כלו מבינים על מה היא מדברת . " אמא שלי לא מצאה את המחנה אז היא התקשרה לאמ… חבר וותיק והוא הסביר לה . מייק ורוי איחרו באשמתי " היא חייכה בהתנצלות . הילד הקטן והמתוק כבר רץ לתפוס מיטה בזמן שהדוגמן התקדם לאיטו אל המיטה האחרונה בביתן .
"כמו שאמרתי כבר אני ניילה . " היא הוסיפה .
"רוי . מה קורה? " אמר הדוגמן וחייך אל כולנו . "הקטנצ'יק הזה שם הוא מייק " הוא המשיך והצביע על הילדון שהתרווח על מיטתו . כל הילדים היותר "וותיקים" הציגו את עצמם בפני החדשים ואחר כך השתררה שתיקה שהייתה מעיקה מעט .
"אז מה אנחנו אמורים לעשות עשיו ?" לא הפנתי את השאלה למשהו מסוים .
"אני חושבת שלחקות עד שיקראו לנו או משהו " אמרה בר במשיכת כתפיים .
זה יכול להשמעה מוזר אבל עם כל השעמום הזה ממש שמחתי לשמועה צעקות מחוץ לביתן .
"מה קורה פה ?" שאלו רוי ואלכס יחד . הם נעצו אחד בשני מבטים נוקבים רק לרגע וכאילו חלפה במוחם אותה מחשבה הם זינקו ממיטותיהם ורצו לכיוון דלת הביתן .
"מה לעזא…?!" פלט רוי . "
"מה קורה ?" שאלתי אחרי שהשניים פשוט נשארו עם המבטים תקועים אל מחוץ לדלת .
"סופה …. סופת שלג " כשאלכס סיימם לומר את המילה הכל כך לא הגיונית הזו כולנו שמנו את החריקות מתחת לרצפת הביתן . ממש כאילו …. כאילו נתקו אותו מה….
"מה עושים ? " שאלה קטיה את השאלה שכולנו שאלנו בלב . למרבה המזל נראה כאילו הרצפה עצמה לא ההתותת אבל מה שכן היא אכן יצאה ממקומה באדמה .
"טוב … כולם תתקבצו במרכז … או אולי … תתקבצו בצדדים ותצמדו לקירות " אמר אלכס . "בר את רצינית ?!" הוא שאל כאשר ראה אותה מצמידה את תיקה הגדול אל הקיר לצידה . היא הבינה את המסר והניחה את התיק על המיטה כשהיא ממהרת להגיע על הקיר הקרוב . הבטתי באלכס ראיתי שהבעת פניו נרגעת מעט כאשר הוא ראה שכולם דבוקים לקירות . לאחר דקות ארוכות שנראו כמו נצח זה קרה , הביתן נתלש סופית מהקרקע וממש עף בעביר . כולנו צרחנו ללא יוצא מן הכלל . זה היה כמו רכבת הרים רק הרבה הרבה יותר מפחיד (ובלי חגורות בטיחות ) .
כשכבר הרגשתי שאני עומדת להתעלף הביתן צנח בחוותה על הקרקע וכולנו התמותתנו על הרצפה.