האיש בעל הרוע לב

היא רצה מחדר לחדר,
בקושי נושמת.
היא מפחדת כל כך.
אולי הוא מאחור,
מסובבת היא את פנייה,
ומולה רואה מחזה מחריד.
היא מפחדת,
רגליה רועדות,
ידיה פתאום קפואות.
היא מנסה לברוח אך הוא תופס אותה בחוזקה,
ולא מרפה ממנה.
היא צועקת,
אך אף אחד לא שומע.
היא מכה בו ברגליה הדקיקות,
והוא פתאום משחרר אותה.
והיא רצה,
רצה כמו שמעולם לא רצה.
היא מרגישה כל כך מבוהלת.
איכן היא?
האומנם היא חולמת,
או שזאת המציאות?

ממשיכה היא לרוץ אך פתאום היא נופלת,
ורגליה נמשכות באיטיות אחורה,
כמו מישהו מושך אותן.
הוא,
זה הוא.
שוב הוא.
הוא מצא אותה.
הוא גורר אותה עכשיו,
יחד איתו.
לגיהינום.
הוא מאשים אותה,
על משהו שלא עשתה.
הוא צועק בקולי קולות,
ולועג לה.
היא מפוחדת,
רוצה רק לשוב הביתה.

החדרים הצפופים משאירים חלל ריק,
מקום רב.
פתאום כבר אין שום נפש חיה באזור.
כולם הושלכו לגיהינום.
והיא,
היא לא רוצה,
אך היא בדרכה,
לגיהינום.

ממשיך הוא לגרור אותה,
שיערותיה נתלשות ממנה,
משאירות סימנים ברצפה.
דם נוטף ממנה,
כמו איננה יכולה עוד.
וכשהגיעה לגיהינום,
פתאום הרגישה שליבה נתלש ממנה.
הוא הרים את ידו,
ציפורניו הארוכות נראו יותר ארוכות מאי פעם,
עיניו היו מכוסות ברוע אין סופי.
והוא תלש את ליבה,
תפס אותו בידו,
והיא התמוטטה.

זה הוא,
האיש בעל הרוע לב.