הפינה של החולמנית- חלק ב' (קפיצת ראש)
היי כולם! הגעתם לחלק השני של "הפינה של החולמנית". והיום אני אדבר על קפיצת ראש.
מקווה שתיהנו, ואל תפחדו לומר בקול את דעתם ;)
הפינה של החולמנית- חלק ב' (קפיצת ראש)
שאלה קצרה, מי מכם יודע לקפוץ קפיצת ראש? אני משערת שחלקכם מקפצים במקומות מרוב התרגשות והזדהות, רובכם לא יודעים על מה אני מדברת והאחרים ממשיכים לקרוא בשביל לראות אם שווה להם לענות על השאלה.
אם לומר את האמת…עד יום שלישי האחרון לא ידעתי לקפוץ קפיצת ראש. פשוט לא ידעתי. תמיד פחדתי לנסות והעדפתי להביט בכל שאר האמיצים שקופצים כהתאבדות לתוך המים הקרים.
אבל יום שלישי שינה אותי. רציתי לנסות. מכירים את התחושה? שאתם רוצים לנסות משהו חדש, לאתגר אתכם ולהוכיח לעצמכם שאתם יכולים ושאתם לא פחדנים? ככה אני הרגשתי. הנפתי ידיים גבוה לשמיים כשהן דבוקות לראשי כמו נר. הוצאתי את הטוסיק בקיפול קטן של הגוף. קיפצתי מעט עם הרגלים. עשיתי את כל הארגונים האפשריים אבל ברגע האמת- נפלתי אל המים כמו כלב על ארבע. זה היה כואב. לא רק הנפילה עצמה כשגופי נחבט במי הברכה הצלולים אלא האכזבה.
אתם יודעים למה לא הצלחתי? מפני שפחדתי לעזוב את האדמה. לא הצלחתי לנתק את רגלי מהקרקע והדבר הכי חשוב בקפיצת ראש הוא- לקפוץ עם הראש ולהשאיר את הרגליים באוויר.
איך אני אמורה לעשות את זה?
איך אמורים להצליח במשהו שאתה מראש יודע שלא תצליח, שתפסיד, שתיכשל?
כמעט נכנעתי. עשיתי מספיק בושות לעצמי ובסופו של דבר גם לא התקדמתי בשום צורה.
אבל אז אחותי אמרה לי בייאוש, "את פשוט לא רוצה," והבנתי שזה תלוי בי.
אם *אני* אחליט שאני יכולה, ש*אני* אצליח, ש*אני* אקפוץ למה שלא באמת אצליח?
ואז, בתקווה וברגליים רועדות עזבתי את הקרקע, ריחפתי באוויר, סמכתי על הראש וחדרתי כחץ לתוך המים.
תגובות (3)
אהבתי!! מזדהה ביותר!! :)
(עדיין אני ממש מתלהבת מהרעיון של הפינה של חולמניתוש חחחח)
אני שמחה שהתגברת על הפחד שלך! זו הרגשה כל-כך טובה ונעימה! :)
המשיכי לכתוב 3>
תודה עדידושית!! :)
באמת כיף להתגבר על הפחד, להאמין בעצמך ולהצליח.
שמחה שאת עוקבת ועדיין אוהבת את הפינה של החולמנית…
אמשיך בקרוב כשיתקנו לי את המחשב שפשוט קרס בתחילת השבוע :/ ( בתקווה מחר!)
כן, זה באמת מרתיע לעמוד בפני משהו מסוים כשאת יודעת מראש שלא תצליחי, שלא תוכלי להביא את עצמך לגרום לו לקרות. אבל המשהו הזה לדעתי נקרא 'חיים', זאת אומרת – במהלכם יש אינספור דברים, מכשולים שיעמדו בדרכינו ויציבו בפנינו את הפחד במטרה לגרום לנו לסגת,
השאלה היא עד כמה אנחנו באמת מוכנים להיכנע לפחד הזה, עד כמה אנחנו מאפשרים לו לשתק אותנו… ודבר שבאמת עוזר להתגבר מעל לקושי הניצב בפנינו הוא המשפחה, החברים – האנשים שאוהבים אותנו ומשמעותיים עבורנו… =)
ממש אהבתי את הפינה שלך, קראתי את החלק הראשון ופשוט הייתי חייבת להיכנס לשני!
הכתיבה שלך מאוד…קולחת (כן, זאת המילה..חח),
הנושאים עליהם את כותבת נותנים הרבה חומר למחשבה, ויש לך יכולת מדהימה לגרום לנושאים שכולם – אני בטוחה – חשבו עליהם בעבר להישמע מעניינים יותר, עמוקים יותר.
אבל הבעיה היא ש… אין – חלק – 3 – !!
אני בטוחה שתוכלי לתקן את זה במהירות האפשרית…חחחחחח
3> נעמי.