הפרויקט – הסיפור השני

״ לא אמילי ״ התחלתי לשמוע את דניאל החבר החרא שלי מתרץ לי למה הוא לא יכולה להיפגש ,
אני מנתקת באחת בטלפון , אני מביטה במראה הדוחה שלפניי .
החבר שלי וחברתי הטובה ביותר שוכבים ביחד , ביום השנה השישי שלי ושל דניאל .
והוא ברוב הטמטום שלפתע שמתי לב אליי עוד לא הבחין בי שאני נמצאת על סף הדלת .
״ אני מבינה למה את העסוק ״ אני אומרת בגועל , ומשילה מידי את הטבעת .
״ אמילי את חייבת להבין ! זאת לא אשמתי ! ״ דניאל הסביר לי בזמן שהוא מביט בחברתי .
שתקתי והבטתי בו במבט מתעניין . טוב לא מתעניין אלה נגעל .
״ את אשמה ! שש שנים חיכיתי ! מה ציפית ?! אפילו אחרי שהצעתי לך נישואים ביום שהשתחררת מהצבא ?! תביני את הצד שלי ! ״ הוא אמר והביט בי בציפיה .
לא אמרתי כלום , רק זרקתי את הטבעת על פרצופו המתנשא וטרחתי את הדלת .
יצאתי מהבית הענק שלו בטריקת דלת .
שתי דקות של הליכה והגעתי לביתי , כן אני גרה בשכונת ה ״ שמנת ״.
פתחתי את הדלת הלבנה עם המנעול הזהוב , נחשף בפני הסלון הענק עם הקיר השקוף שבתוכו יש דלת בלתי נראת המובילה לחצר המרהיבה שלי .
המטבח ענק נקי , עם עיצוב חדשי . כן אני בעלת עושר רב , בבית לבד שהורי קנו לי אותו .
אני לא מפונקת בגלל דבר אחד –
הלב שלי , הוא נמשך לטבע .
ודבר אחד אני יודעת ,
אסון הולך לקרות ואני יהיה מוכנה אליו .