הקוסמת.

אוףףף אמרה הקוסמת. שוב פעם נכשלתי בתרגיל שכל קוסם בכתה א' היה מצליח לבצע בלי בעיות. היא בעטה בדלי, אותו ניסתה להפוך לחתול, אבל הוא עדיין נשאר דלי. הקוסמת היתה קצת לפני בחינות הגמר שלה. בעצם היא עוד לא היתה קוסמת (היא קראה לעצמה ככה רק בינה לבין עצמה, להרגיש איך זה) רק אחרי הבחינה יהיה מותר לה לעשות ממש קסמים. הבחינה תהיה בעוד זמן מה, היא לא ידעה בדיוק מתי, והיא לא מצליחה לעשות כלום.

פתאום נשמעה דפיקה בדלת, ובפתח עמד נער: הוא היה לבוש בבגדים מרופטים ובהחלט לא אופנתיים (הקוסמת היתה מאד אופנתית)
"כן?" היא אמרה לו "מה רצית?" היא לא אמרה לו "למה אתה מטריד אותי?", כי היא היתה קוסמת מנומסת ורצתה שכולם יחשבו עליה ככה. אבל זה מה שהיא חשבה, וככה נשמע הקול שלה. "באתי לעזור לך" הוא אמר. (כאילו דבר עלוב ובכלל לא קול כזה יכול לעזור לי, היא חשבה אבל לא אמרה). "ואיך אתה יכול לעזור לי?" היא אמרה ולא הקפידה להסתיר את הזילזול. "אני קוסם גדול" ככה הוא אמר "אחד הגדולים. ואני יכול להראות לך איך תעברי את המבחן"

"אתה קוסם?!!" (והיא חשבה "בחלומות שלך, אולי…") אבל הוא נכנס הביתה, הצביע על הדלי שהפך מיד לחתול שחור-לבן. "לחתול הזה התכוונת?" הוא שאל "ל…ל…לא" היא גימגמה "דווקא חשבתי על חתול ג'ינג'י…" "אין בעיה" הוא אמר והחתול הפך לג'ינג'י. "ועכשיו" הוא אמר "בואי נראה למה היה לך כל כך קשה לבצע קסם כזה פשוט".
"אני מסתכלת על הדלי" היא אמרה "והוא נראה לי כל כך…דלי. ולא נראה לי שהוא יהפוך לחתול. ובאמת אני צודקת, לא? הוא לא הפך לחתול" "נכון" הוא ענה לה "אם את לא מאמינה, איך הדלי יאמין? את לא יכולה לבצע קסם שאת לא מאמינה בו." "אז איך אני אוכל להאמין, ולהצליח במבחן ולהיות קוסמת בעיני כולם?"

"תראי" הוא אמר לה "אני קוסם גדול, אבל לא מספיק גדול לזה. אני יכול להפוך דלי לחתול בכל מיני צבעים, אני יכול לטוס על המטאטא הכי מהר מכולם, אני יכול להפוך משרתת מלוכלכת לנסיכה יפהפיה אבל אני לא יכול לגרום לך להאמין. ובלי להאמין אין קסמים. אם לא תאמיני לא תהיי קוסמת, ולא תצליחי לשכנע אחרים שאת קוסמת."
"איך אני יכולה להאמין? אני רואה דלי. אני מאמינה שזה דלי. איך אפשר להאמין שזה חתול?" "אה" הוא אמר "תעצמי את העיניים ותחשבי על חתול. מה את רואה?" והקוסמת עצמה עיניים וחשבה על החתול שהיא רצתה – כזה מתפנק ומגרגר, עם פרווה רכה רכה שנעים ללטף ועם עיניים ירוקות מבריקות, כזה שאוהב לשחק עם כדור של צמר, אורב ליצורים קטנים, קצת חצוף אבל תמיד מחייך. והיא פקחה את עיניה וראתה את החתול שלה עומד מולה. בדיוק במקום שקודם עמד בו דלי.

"הצלחתי!!!" היא אמרה ופנתה אל הנער. אבל הנער שזכרה לא היה שם. באותו מקום עמד קוסם, לבוש בגדים אופנתיים ולגמרי קול. "הצלחת." הוא אמר. "ועברת את המבחן. מהיום את רשאית לעשות קסמים. ואת גם יודעת את סוד הקסם".