יום הזיכרון .

תמיד ביום הזיכרון, אני לא כותבת אך הפעם החלטתי לכתוב משהו קטן ואולי קצת ארוך .
בכל פעם שהיום הזה מגיע ובכלל דברים שהיו קשורים למשהו שצריך להיות עצוב, אני לא מרגישה חלק מזה אפילו קטן..
אין לי משפחה שקשורה למלחמות חוץ אבא של אמי, הנקרא גם סבא שלי , הקשור לשואה . אין לי גם אח חייל / ת או דוד /ה ..
תמיד אני זאת הפחות רגישה בדברים אלו אך הפעם יצאו לי קצת כמה דמעות ואני מורידה את ראשי לאדמה.
אני הכי גדולה מהילדים כך שתמיד אני זאת שהיה בצבא ראשונה שזה גם כן מפחיד למרות שאני בסך הכול בת ארבע עשרה וחצי ואולי קצת יותר…
ההרגשה הזאת מפחידה אותי כל כך שאולי
כל אחד יכול לא לחזור וכך גם ההפך!
אני שונאת ההרגשה הזאת , אני שונאת את ימי הזיכרון וכך גם את השואה אבל למרות זאת אני תמיד היה חלק מהטקסים ותמיד יחשוב על כל הדברים הנוראים שקרו!
ואני מקווה שכל המלחמות לא היו יותר, אפילו שאני בעצמי לא הייתי במלחמה, אני מקווה שזה יפסק והיה רק שלום בין כולם!