לולה קרוליין

לולה קרוליין ישבה על הנדנדה בגינתה, העשויה עץ דובדבן צבוע בלבן צחור. היא התנדנדה בקלילות, נהנית מהמגע של הפשטות בבית הקוסמים שלה. בדרך כלל הכול אצלה פעל בקסם- נסיעה למקומות שונים, הכנת שוקו חם, סידור החדר הגדול שלה, ארגון המזוודות-
"אוי." היא מלמלה ונאנחה. היא הייתה צריכה לסדר את המזוודה להוגוורטס, ואף רצתה לעשות זאת, אך משום מה לא קמה ממקומה על הנדנדה. היא התמהמה והתפרקה על הנדנדה, שחררה את מתחי הלחץ ששוררים בה בדרך כלל. אחרי רגעים ארוכים בגינה הפורחת, המחולקת לקבוצות קטנות של פרחים מכל מיני סוגים וצבעים על הדשא, היא נעמדה ונכנסה לאחוזת קרוליין. האחוזה הגדולה הייתה יפהפייה, וקירות המסדרונות כוסו בתמונות של בני שושלת משפחת קרוליין, קוסמים טהורי דם בעלי השפעה חזקה ביותר על עולם הקוסמים. היא עלתה בגרם המדרגות הלולייני ונכנסה לחדרה. היא הוציאה מהארון מעט בגדים שונים, וחליפות לבית הספר שהתאימו לעונות השונות של השנה. את הקניות לקראת שנתה הראשונה בהוגוורטס ערכה לפני שבועות, וכל מה שהייתה צריכה לעשות היה להניף את ידה בשרביט המהולל שלה, העשוי משערה מזנבו של חד קרן. בקסם פשוט שלמדה מהוריה, כל הבגדים הנחוצים לה התארגנו להם בתוך המזוודה, והרוכסן נסגר כאשר החצאית האחרונה נחתה בשלווה על הערימה.
"הממ.." היא הרהרה לאיזה בית תבחר. היא קיוותה שתגיע לגריפינדור, למרות שלא הייתה אמיצה במיוחד. היא גם לא הייתה חכמה מספיק בכדי להיבחר לרביינקלו, היא אף פעם לא רצתה לנצח, וטוב הלב נדף ממנה כמו טוב לבו של קיפוד שזוקר את קוציו. היא לא הייתה מרושעת, כמובן, היא פשוט הייתה ילדה שלא ממש עניין אותה ממה שקורה לאחרים. היא תמיד הייתה שקטה ומסוגרת, אך ליד חבריה האטימות הייתה מתנדפת ממנה כלא הייתה, והיא התנהגה בצורה נחמדה וחביבה, צחקה מבדיחותיהם הטיפשיות ואף, ברגעים של עוז רב, הראתה להם תוצרי שירים שלה- תחביב ששמרה לרוב רק לעצמה. היא הייתה מומחית בפוליטיקה של הקוסמים, מכיוון שאביה ואמה עובדים במשרד הקסמים. בשל עובדה זו, הם נעדרו מהבית לעתים קרובות, ולולה נאלצה לבלות לבדה בבית השקט והמסתורי. על כך היא תמיד חשה רגשות שנאה כלפיהם, וחיכתה במשך כל השנה האחרונה בקוצר רוח ללימודים בהוגוורטס. היא רצתה לפגוש שם חברים חדשים שיהיו נאמנים לה, שידעו להקשיב לה- אולי אפילו למצוא בחור נחמד.
"טוב, גברת קרוליין, אל תצפי ליותר מידי." רטנה בשקט, משתיקה את סערת המחשבות שהתעוררה בראשה.
לפתע נשמעה קריאה במסדרון: "לולי'תה! בואי, הגיע הזמן ללכת לקנות לך עשבים מיוחדים נגד הפריחה שלך שנוצרת מאכילת דובדבנים!"
זו הייתה מרי קרוליין, אמא של לולה.
"בסדר, אמא!" החזירה לולה קריאה, נאנחת בשקט.
'לפחות בעוד פחות משלושה שבועות אני הולכת לעזוב.. אני אשרוד עד אז.'