מזויפת-פרק1 :)

קמתי לעד בוקר אפור אחרי שינה מלאת סיוטים.
תיארתי לעצמי שחלומותיה היו נפלאים ושהיא ישנה מצוין.
שפשפתי את עיניי בעייפות וקמתי ממיטתי, הבטתי במראה שבחדרי, לא ראיתי את עצמי, אלה אותה מביטה בי כשחיוך מושלם מרוח על פניה. היא הייתה כל כך דומה לי, חוץ מצבע שיערה שהיה בלונדיני לאומת השיער השחור שלי, מלבד הפרט הקטן הזה היו הדברים שרק אנחנו יכולנו לראות, היא הייתה חכמה יותר ממני, יפה ומצחיקה יותר. היא הייתה מושלמת ואילו אני… אני רק חייתי בצילה.
ירדתי למטה ועד כשיצאתי מחדרי שמעתי את הצעקות, לא רציתי לרדת, אבל הייתי מוכרחה.
הוא היה שרוע על הכורסה שלו וצווח על אישתו פקודות. היא לאומתו הייתה במטבח וענתה באותה נימה מרושעת.
הם לא היו הוריי, הם היו השיבוטים של הוריה, וככול להוריה אהבו אותה כך הם לא התייחסו אלי.
יצאתי מבהית לפני שהם הבחינו בי, לא רציתי להם יראו אותי, הם יעברו אותי בזה ואני שונאת להתערב בזה.
יצאתי אל הרחוב האפור חושבת עד כמה שימשי ויפה העולם שלה, העולם האמיתי.
"את שיבוט חסר תועלת," שמעתי לחישה מאחורי. הסתובבתי במהירות.
לקח לי כמה רגעים לזהות אותו, הוא נראה שונה מהפעם האחרונה שבה נפגשנו, הפעם שבה הוא נתן לי את חיי.
"אני… מה אתה עושה פה?" שאלתי והפחד התגנב לליבי המשובט.
"שכחת, אני יכול לזוז בין העולמות," חיוך עליה על פניו המצולקות ועיוות אותם.
"למה אתה כאן? כדי לראות איזה עונש הבאת עלי?" שאלתי עדיין פוחדת, אבל הוא לא היה אמור להיות כאן.
"הבאתי עליך?! את ביקשת לחיות, התעלמת מכל ההזהרות שלי ועכשיו את באה עלי בתלונות?!" עכשיו הזכרונות של הפגישה שלו הכו בי.
"למה אתה כאן?"דרשתי לדעת. מפיו נפלט צחקוק מרושע וגרם לשיערות שעל עורפי לסמור.
"מסתבר, שיבוט שלי, שלכל דבר יש מחיר. אני נתתי לך את חייך אבל לא ביקשתי שום דבר בתמורה. עכשיו הגיעה הזמן לשלם," הוא הרצין במהירות מפחידה.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי, פוחדת לגלות מה תיהיה תשובתו.
"בינייתים, שתפקחי עין, אני לא אבקש ממך את התשלום עכשיו אבל תיהיה מוכנה. זה יהיה תשלום גבוה," הוא צחק מנעלם לנגד עיניי, משאיר אותי עם תחושת בחילה עמוקה יותר משהרגשתי אי פעם.