מערכון שכתבתי עם המחברת מספרת333

היי. כתבתי מערכון קצר עם חברה ואני רוצה להציג אותו לפניכם:
מערכון
מור: "היי"
דן: "דיי לא תוכלי להסתיר זאת עוד"
מור: "מה"
דן: "את יתומה, את הומלסית את חייזר!"
מור: "מה? למה אתה חושב ככה?"
דן: "אין סיבה אחרת למה אף פעם לא הייתי אצלך ונפגשתי עם ההורים שלך"
מור: "אהה… טוב, רוצה מחר בערב?"
דן: "אוקיי"
מור: "ואל תשכח לבוא חגיגי, הא?"
דן: "ברור, ברור"
(מור עושה פרצוף מודאג)
-בבית-
(דן מגיע בלבוש חגיגי)
מור: "היי, דן"
(הם מתיישבים מסביב לשולחן)
אמא: "אז אתה דן המפורסם"
דן: "מודה באשמה" (מחבק את מור)
אבא: "אוי, אתם כל כך חמודים ביחד"
אמא: "אוי, מורושקה שלי, זה נראה כאילו רק אתמול פלטת…"
מור: "אמא!"
(דן צוחק)
אחות קטנה: "מור, אפשר לשאול את בובת המיני מאוס שלך? את יודעת, זאת שאת שומרת מכתה א'?"
מור: "לא, אני שומרת אותה מאז גיל שלוש, ו…. זה לא הזמן עכשיו…!"
אמא: "אויש נו באמת, מור. זה במגירה עם המנעול. המפתח נמצא ב…"
מור: "שלא תעזי!"
(כולם אוכלים ויש שתיקה)
דן: "החלום שלי זה לשבור את השתיקה אז… מה קורה?"
אמא: "אז כמה פעמים הגשמת את החלום שלך?"
דן: "כל פעם שנפגשתי עם הורים של חברה שלי"
(שתיקה)
דן: "אז איך מור בדרך כלל?"
אמא: "אוו, היא ילדה נהדרת, אבל כשהייתה קטנה…"
מור: "אמא, אני רוצה לדבר איתך שנייה"
(הן הולכות לצד)
מור: "את זוכרת על מה דיברנו?"
אמא: "אוי, מורושקה, אני מצטערת"
מור: "יופי"
(הן חוזרות ומור מופתעת)
אבא: "ואז, היא עשתה במכנסיים!"
דן: "והם נרטבו?"
אבא: "זה לא היה נוזל…."
(שניהם צוחקים)
מור (כועסת): "אבא"
אמא: "נו מורושקה, זה לא היה כזה נורא. הוא היה יכול לספר גם ש…"
מור: "אמא… החיים שלי בזבל…"
אבא: אז דן אמרת שהיית בעוד פגישות עם הורים שלא שלך, נגיד, איך הן הלכו בדיוק?"
דן: "הביאו לי ארוחה מושקעת והורים ספרו לי דברים לא נעימים…"
מור: "אז זה כזה נורא אם זה לא קורה רק לי…"
דן: "כן… שלך זה קצת שונה, והרבה יותר גרוע"
מור: "תגיד, דן, פח הזבל בחוץ נראה לך נוח? נראה לי שהחיים שלי שם עכשיו. אם אתה רוצה לך תחפש"
דן: "אז צדקתי! פח הזבל לא נחשב בית, את תהיי הומלסית, הוריך בטח ימותו מעצב כי את לא חיה איתם אז תהיי יתומה. לגבי החייזר אני לא כל כך בטוח"
אח גדול: "מור חיטת לי בארון?"
מור: "לא, מה פתאום!"
אח גדול: "זה מסביר למה המתנה לחברה שלי נעלמה ולמה היא על היד שלך!"
מור: "מה? על מה אתה מדבר?" (מסתירה את הצמיד)
דן: "מור! לא ידעתי שאת גנבת!" (תולש לה את הצמיד מהיד ומביא לאח גדול)
אח גדול: "תודה, ילד, אני מחבב אותך, אבל אם אתה פוגע באחותי…"
מור: "אתה תשלם על זה"
דן: "בינתיים המצב רק נהיה גרוע יותר"
מור: "אתה מנסה להרוס לי את החיים עוד יותר?"
(צלצול בדלת)
אמא: "פתוח"
(הוריו של דן נכנסים)
הוריו של דן: "דן!"
מור: "עכשיו חיי השתפרו"
אמא של דן: "זאת מי שאמרת שמנדנדת לך כל הזמן?"
מור: "אתה חושב שאני מנדנדת?"
דן: "לא מה פתאום! זה היה אמור להיות סוד!"
אבא של דן: "אפשר להצטרף?"
דן: "לא!"
מור: "לא, לא, למה? תשבו, תרגישו בבית. אני אשמח לראות שהחבר שלי הוא לא יתום, הומלס, חייזר!"
(דן עושה פרצוף כועס)
(ההורים של דן מתיישבים)
מור: "אז מה דן עושה בדרך כלל?"
אמא של דן: "טוב, בבית הוא עושה הרבה פעמים…"
דן: "שום דבר! בבית שום דבר!"
(שתיקה)
דן: "איך זה שאנחנו אוכלים כל כך הרבה זמן? היי! שוב החלום שלי לשבור את השתיקה!"
אבא של דן: "זה החלום שלך? לזה אתה שואף? אמרת שאתה רוצה להיות עורך דין!"
דן: "לעורכי דין אין לב, אבא"
אבא של מור: "סליחה, אני עורך דין ויש לי לב רחב!"
מור: "אבא, אני אוהבת אותך!"
אבא של מור: "כן, מתוקה, אני עושה משהו" (משחק באנגרי בירדס בטלפון)
(צלצול של טלפון)
(מור עונה ושמה על רמקול)
הטלפון: "שלם! מור כהן?"
מור: "כן"
הטלפון: "כמה אנשים איתך בחדר?"
מור: "חמישה לא כולל אותי"
הטלפון: "זכית! זכית בחופשה להוואי!"
מור: "רון?"
הטלפון: "אוי לא! היא עלתה עלינו, רוץ!"
מור (מתיישבת כשהטלפון בידה): "איזה לא בוגרים, אני בחיים לא עשיתי את זה"
הטלפון: "כן בטח! את עושה את זה המון פעמים!"
מור: "שיט! לא סגרתי את הטלפון!" (מחייכת במבוכה ומנתקת)
דן: "הולך לך במתיחות?"
מור: "מה פתאום, אני לא מותחת"
דן: "אז זו היית את שהתקשרה והפחידה את אמא שלי?"
מור: "אולי…."
אמא של דן: "אני לא מסכימה לך להיות עם משהי שמפחידה אמהות!"
אבא של דן: "בעיני זה דווקא מצא חן!"
(אמא של דן עושה פרצוף כועס לאבא של דן)
דן (מסתכל על השעון): "מור, אני יכול לדבר איתך שנייה?"
מור: "טוב…"
(הם הולכים לצד)
דן: "זה נגמר"
מור: "מה? רק בגלל ההורים שלי?"
דן: "לא רק, גם בגלל ההורים שלי. את יודעת יותר מידיי…"
מור: "אני לא מאמינה!"
מור (צועקת): "אח גדול!"
אח גדול: "כן?"
מור (מתבכיינת): "הילד הזה שבר לי את הלב ואני מאוד עצובה"
(אח גדול מתקרב לדן)
דן: "אוי, תראו מה השעה! אני חייב לרוץ, ביי!" (רץ לדלת ויוצא ממנה)
(מור מסתכלת למצלמה)
מור: "טוב, הלקח הוא: אם החבר שלך רוצה לראות את ההורים שלך, תגידי לו שאת יתומה, הומלסית או חייזר. הכל רק שלא יראה את ההורים שלך."