דיימונז(שדים)- פרק 11

למחרת אני הולכת לבית ספר כשאף אחד לא יודע עליי ועל כריסטופר. נכון, אנשים מתלחשים על 'הארוסה המסתורית' שלו אבל אף אחד לא יודע שזאת אני.
אני מתיישבת ליד קטרין בארוחת הבוקר.
"שמעת את החדשות?", שואלת אחת הבנות, נראה לי ג'פרי בחיוך גדול.
"מה על הארוסה של בן המושל?", אני מחייכת גם ומעמידה פנים שזה לא קשור אליי.
"לא,טיפשה", אומרת בת אחרת ורומזת לעבר קטרין.
"טוב…אז אני לא יודעת"
"סאם וקטרין חברים!", פולטת מישהי.
"זה נכון?", אני שואלת את קטרין
"כן!",היא מחייכת אליי חיוך מנצח, כאילו שניסיתי לקחת לה את סאם…," אתמול הוא ליווה אותי הביתה וליד הדלת הוא התכופף אליי ו…התנשקנו!"
"נכון שהם זוג כזה חמוד?!", שואלת עוד מישהי
"כן, בטח", אני אומרת ומחפשת בעיניי את סאם. לא יודעת להסביר אבל זה פוגע בי למרות שלא היה קטע רומנטי ביני לבין סאם…לא מתאים לו לאהוב מישהי כמו קטרין.
"היי מתוקה", אני רואה את סאם מקרב ומנשק את קטרין. על השפתיים. אני ממהרת להסיט את המבט.
סאם מתיישב איתנו ומצטרף לשיחה. רק אני שותקת כל הזמן. אני מרגישה חמימות נעימה. אני יודעת שזאת אותה חמימות במבטו של סאם. כשאני מרימה לרגע את העיניים הוא מסתכל עליי במבט בוחן כמו אתמול. אני ממהרת להוריד מבט כשמבטינו נפגשים. הצלצול נשמע והוא מחריש אוזניים כרגיל. כולם קמים והולכים לכיתות השונות. אני מתיישבת במקום הרגיל ליד סאם שעסוק בלהתכתב עם אנשים אחרים. רק לא לדבר איתי. בשאר היום לא קורה דבר מיוחד ואני חוזרת הביתה מבואסת. וכרגיל בימים מבאסים אני נכנסת לסביבה שאני הכי אוהבת למים. אני מחליפה לבגד ים ומתיישבת על המזח. אני נזכרת ביום שלפני הלימודים. אני נזכרת בדיימון ונאנחת, אם הוא רק היה כאן…
אני קופצת למים. אני צוללת עמוק יותר ויותר, עד שהמים נהיים כהים. לפתע אני מרגישה זרם מים מהיר מאחורי. יש שם משהו. אני נזכרת בכריש מהמסיבה ומתחילה לעלות במהירות מעל פני המים. אני מרגישה זרמי מים מתחתיי מה שאומר שהדבר ממקודם שוחה אחריי. אני מנווטת את המים כך שיגרמו לי לעלות מהר יותר. שניה לפני שאני יוצאת לגמרי מהמים אני מרגישה משהו נוגע לי ברגל. אני פולטת צווחה חלשה. זה הרגיש כמו סנפיר של כריש. אני מתחילה לרוץ הביתה בלי להסתכל לאחור ובכלל אני רואה מטושטש מדמעות הפחד שלי. לפתע אני נתקלת במשהו. אני מרימה את הראש ומנגבת את הדמעות. מולי עומד דילן.
״כבר אמרתי לך שמתאים לך סגול?״, הוא שואל וכשאני לא עונה הוא ממשיך, ״בכלל אם את שואלת אותי את צריכה להסתובב כל היום עם הבקיניים המעוצבים שלך״, הוא אומר ומחייך את החיוך שלו.
אני שותקת.
״מה זה שם מאחורייך?״, הוא שואל
אני מסתובבת ורואה דולפין מוכר. ״דיימון!״, אני קוראת לו באושר ורצה ללטף אותו, ״אתה יודע איך הפחדת אותו חמוד? חשבתי שאתה כריש שבא לטרוף אותי!״, אני אומרת ומלטפת את בטנו בחיבה.
״אני רואה שאת מכירה את הקטנצ׳יק״, אני שומעת קול מאחוריי ונזכרת בדילן.
״אה כן, דילן זה דיימון הוא הדולפין שלי״, אני מכירה ביניהם בחיוך, ״הוא נעלם מלפני הלימודים ופתאום הוא חזר…״
״צירוף מקרים מוזר…״, אני שומעת את דילן ממלמל ובכלל לא נראה שהוא מחבב את דיימון, אבל רגע על מה אני חושבת?!!
״טוב, אז אני הולך…״, אומר דילן אחרי שתי דקות וקם.
״טוב, ביי״, אני מנפנפת לו לשלום וחוזרת להתעסק עם דיימון. איך שדילן נעלם דיימון מתחיל לשחות במהירות מטורפת הרחק ממני.״דיימון!״, אני צועקת לו אבל הוא לא חוזר. אני יושבת עצובה כשלפתע אני מרגישה זרנוק מים משמאלי,״ דיימון!״, אני אומרת לו בחיוך, ״אתה חייב להפסיק לברוח לי! מה אתה כבר לא אוהב אותי?״
בתגובה אני מקבלת התחככות ביד.
״טוב אז אל תברח לי! איפה היית בכלל מתחילת השנה?״, אני לא יודעת למה לצפות כי אולי מה שקרה לא היה חלום וגם עכשיו הוא יענה לי. לא, הוא לא עונה.
״טוב, אז אני צריכה להשלים לך,״ אני אומרת ומתחילה לספר לו על אמנדה, סאם, קטרין, טד, דילן, המורות, הבית ספר, כריסטופר והחתונה, והמסיבה. אני תוהה יחד איתו איך כישפתי את האש ואיך סאם עשה את זה, אף פעם לא ידעתי שיש עוד סוגים של כשפים…אני חושבת מה דילן עשה בסוף המסיבה ומה אני יכולה לעשות עם אמנדה, מה יגרום לה לחזור לדבר איתי?
״אני יודעת!״, אני צועקת בקול עד שהגנן מסתכל עליי במבט מוזר,״ אני יילך לדבר איתה! איזו סתומה אני שלא חשבתי על זה קודם!״, אני מנמיכה את הקול, ״תודה דיימון, מה הייתי עושה בלעדייך?״, אני מנשקת אותו.
אני יוצאת מהמים ונותנת לאיה לארגן אותי. אני לבושה עכשיו בחולצה זרוקה מודפסת וג׳ינס משופשף. איה קולעת לי את השיער לצמת שורש ומניחה לי צעיף סביב הצוואר. נמאס לי מהזמן הגדול שלוקח לה להכין אותי. שעם כל בעיה קטנה היא מתחילה מהתחלה, כי אסור שהבת של המכובדים וארוסתו של בן המושל תראה נורא. בסך הכל לקח לארגן אותי שעה. אחרי זה אני נכנסת למכונית שמסיעה אותי לביתה של אמנדה. כל הנסיעה אני חושבת מה יקרה אם, אם היא לא תסכים לדבר איתה בסוף, אם היא לא תכניס אותי לבית, אם…
המכונית עוצרת ואני יוצאת ממנה. בכניסה לבית של אמנדה עומד האם שלא חשבתי עליו. טד.