זאת עם המשקפיים P:
אוקיי אנשים אני מקווה שתאהבו ולמי שלא הבין הסיפור יעשוק בפירטים .
מקווה שאהבתם ותגידו לי עם להמשיך ^__^

~סיפור חדש ~ בת לאב – פתח דבר ( אשמח עם תגיבו :)

אוקיי אנשים אני מקווה שתאהבו ולמי שלא הבין הסיפור יעשוק בפירטים .
מקווה שאהבתם ותגידו לי עם להמשיך ^__^

רגעים של ילדות שנעלמה –

אנה המסכנה , מה היא כבר יכלה לעשות היא הייתה מאוהבת .
כל הסובבים אותה אמרו לה שהיא מטורפת לגמרי . וזה באמת היה טירוף .
הוא היה כל מה שהיא רצתה שיהיה ואפילו יותר , הוא היה הכל כולל פירט .
ימים רבים היא בכתה על האבדה , בכל זאת הוא נטש אותה עש שני ילדים וחובות עצומים.
כולם אמרו שהיא לא תשרוד , שהיא תתין את הילדים לרווחה ומשם היא רק תידרדר . זה לא קרה .
היא הייתה אישה חזקה הרבה יותר ממנו , אפילו הוא ידעה את זה , יכול להיות שבגלל זה הם נמשכו אחד לשני , היא הייתה יציבה והוא היה מתנדנד , היא הייתה ראליט הוא היה חולמני , היא הייתה חזקה והוא היה ….
היום ההוא , ירד שלג .
מאי בדיוק שיחקה ליד האח הבוער וג'יימי הקטן שהיה בן שנה בסך הכול בן שנה אחת ישן באריסה שאותה נדנדה אימו כריסטינה .
לפתע הדלת נפתחה ואז נסגרה במהירות וקול צחוק עמוק בקע מכיוון הכניסה לבית ,זה היה ג'ק . כריסטינה הייתה מזהה את הצחוק המתגלגל שלו בכל מקום .
"מייק " הוא קרא ותוך שניות ביתו הקטנה נעמדה לצידו . הוא פלט או צחקוק והרים אותה על ידיו .
"אבא " היא חיברה אותו חזק ונירתע מעט מהזיפים השחורים שצמחו על סנטרו . הוא נתן לה נשיקה בכתר הראש וליטף את שיערה החום תוך כדי שהוא מתקדם לכיוון הסלון .
"ג'ק " אמרה כריסטינה , היא ראתה את החיוך על פניו של ג'ק , אותו חיוך שנמחק ברגע שהוא הבחין בהבעת פניה המודאגת .
"מייק לכי לחדר ותבחרי סיפור אני כבר בא " אמר ג'ק וחיבק עד פעם אחת את ביתו . היא חייכה ורצה אל חדרה .
"אני אבחר סיפור על פירטים אבא " היא אמרה ונעלמה במעלי המדרגות .
" היא בדיוק כמוך לא ?” אמרה כריסטינה וחייכה חיוך עייף.
" מה העניין כריס ? למה את ניראת כל כך מודאגת ?” הוא שאל והתיישב מולה על כיסא עץ ישן . כריסטינה נשמה עמוק , מה שהיא עמדה לספר לג'ק הציק לה כל היום , היא לא הבינה כיצד הם הגיעו למצב הזה ואיך בכלל היא אמורה לספר את זה לבעלה .
" ג'ק עובדת הרווחה הייתה כאן שוב , הפעם היא הביא מסמכים " היא אמרה קולה הכל להיסדק .” ג'ק היא אמרה שבפעם הבאה היא תביא איתה אנשים , נציגים של משפחות אומנות … הם רוצים לקחת את הילדים , הילדים שלנו " דמעות החלו לזלוג מעינייה . ג'ק לא הגיב וזה רק הגביר את זרם הדמעות , היא רצתה שהוא יצעק על עובדת הרווחה , עליה , שיגיד משהו . אבל הוא לא אמר מילה , רק לאחר שג'יימי הקטן השמיעה קול יבבה , כמעין סימן לאביו שהוא צריך להגיד משהו , ג'ק דיבר אבל הנימה של קולו הייתה משונה .
" כריס זה לא יכול להיות אנחנו … הם הילדים שלנו , חייבים לשמור עליהם " הוא אמר והשתדל להנמיך את הקול בזמן שכריסטינה הרגיעה את ג'יימי .
"אין לנו יותר מידי ברירות ו… אולי זה לטובה כך … כך הם יכולו לגדול כמו כל שאר הילדים" כריסטינה נשברה , היא לא יכלה לשאת את זה יותר . המילים הכאיבו לה אבל איזו ברירה הייתה להם ?
"אני … אני לא מאמין שאת מדברת ככה . אני יכול לקחת עד כמה עבודות ונוכל למצוא אומנת זולה וכך גם את תוכלי לעבוד לפחות כמה שעות זה …”
"לא זה לא יספיק! " השלימה כריסטינה את המשפט. " ג'ק אתה עובד בשלוש עבודות שונות מהבוקר ועד הערב ואני עובדת בשני מישרות חלקיות , אולי יתנו לנו לבקר את הילדים מידי פעם עם …” זה היה אבוד , איש לא ירשה להורים הביולוגים לבקר את ילדיהם לאחר שחתמו על הסכם אימוץ . כריסטינה הביטה בג'ק אבל פניו היו אטומות .
"אבא … אתה בא ? “ מלמעלה נשמע קולה החלוש של מאי , היא חיכתה לאביה .
"אני צריך ללכת " אמר ג'ק בקול חלול ופנה לעבר המדרגות .
כריסטינה פרצה בבכי , היא לא ידעה שזו רק ההתחלה שבכי רב צפוי לה בעתיד .

כשכריסטינה התעוררה בבוקר שלאחר מכן ג'ק לא היה במיטה שלידה , הוא לא היה בחדרם של הילדים הוא בסלון . על דלת הכניסה היא מצאה מכתב , מיד היא ידעה שזה כתב ידו הבלתי מאורגן של ג'ק .

' כריס אהובתי , לעולם לא אשכח אותך . בבקשה תגרמי לילדים שלא ישנאו אותי .אולי עד אחזור יום אחד . אוהב ג'ק '

כריסטינה קרעה את המכתב למליון חתיכות ומיד אחר כך התחרטה .
זו לא הייתה אשמתו , זו הייתה אשמתה שהיא התחתנה עם אדם בעל נישמת פירט .

מאותו רגע שום דבר לא היה אותו הדבר , כריסטינה קיבלה על עצמה את צבעתו של ג'ק והחליטה לשמור על הילדים בכל מחיר . היא עבדה ימים ולילות , כשמאי הגיעה לגיל שתיים עשרה גם היא התחילה לעבוד וכך גם ג'יימי . כולם נרתמו למאמץ למרות שהילדים לא ידעו בדיוק למה . כריסטינה לא העזה לספר להם על הנטישה של אביהם ועל העובדה שיש לו נישמת פירט .
על כל אחד מהילדים העזיבה השפיעה בצורה שונה , מאי לא חדלה לרגע לחשוב על אביה , על הסיפורים שהוא היה מספר לה , על ההרפתקאות . היא חלמה שיום יבוא והיא תוכל להפליג בים בדיוק כמוהו , אולי הם אפילו היפגשו יום אחד אי שם בים .
ג'יימי לעומת זאת החל לפתח שנאה צרופה לכל מה שקשור לנושא , עם מדובר בים או בפירטים , או אפילו באבות . הוא שנאה את אביו על שעזב את אימו , על שלקח מימנו את הילדות שלו , על שלא השאיר לו אפילו זיכרון אחד בודד להאחז בו . בגלל העובדה שג'יימי היה בסך הכל בן שנה לא נשאר לו שום זיכרון ועל זה הוא היה מתוסכל .
השנים חלפו ומאי הגיעה לגיל שש עשרה , זו הייתה שנה משמעותית עבור כל המשפחה . באותה שנה כריסטינה הכירה את בוב , שהיה עשיר עד כדי כך והסכים ברוב טובו לשאת את כריסטינה לאישה . הוא היה אדם נחמד ועל זה הסכימו כולם , מלבד מאי . היא לא רצתה את בוב בתור אבא מחליף היא רצתה את אביה בחזרה.
אבל העם רצונותיה יעזרו לה למצוא את אשר אבד ?


תגובות (1)

תמשיכי.

14/12/2013 01:53
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך