אבודה לנצח – פרק 30

הוא ירה שלוש יריות וניתק את השיחה.
–" זהו עכשיו אתה חשוב כמת, כולם יחשבו שהחברה הפסיכית שלך הרגה אותך, אחרי כל מה שעשית לה, אחרי שהיא ניסתה לברוח עם הילדים כל כך הרבה פעמים, אחרי שכלאת אותה בתוך בסיס צבאי והיא ניסתה להתאבד, אחחח הרעיון שלי טוב, כל כך טוב"
–" למה שתהרוג אותי? מה עשיתי לך ? היית החבר הכי טוב שלי, חלקתי אתך הכול, למה לעזאזל למה?"
–" אתה עוד שואל למה? אתה, הדם המלכותי שזורם בך והחיים המאושרים שלך, לא חסר לך כלום, מה עשית לממלכה הזאת? חוץ מלספק קטעי רכילות לעיתונות? אני זה שרץ בין ועדות, זה שמקבל החלטות, מדבר עם תושבים וכל זה בשביל מה? אתה זה שתקבל בסוף את הכתר, אני שונא אותך כל כך שונא אותך ועכשיו לפני שתמות אני רוצה שתסבול! ריצ'ארד תעלה לכאן את האישה והילדים"

שני אנשים נוספים נכנסו למרתף: "בואי, ושזה יהיה מהר".
אחד מהם תפס בזרועי, סייע לי לעמוד, השניים האחרים הרימו את הילדים. הקטנים שלי צעקו ובכו, אבל הם התעלמו והובילו אותנו לקומה הראשונה. נכנסנו לאחד החדרים, אדי היה שם ולידו עמד בעלה של הנסיכה קטרינה, אחותו הקטנה של אדי.
–" אני לא מבינה מה…"
–" אני יעזור לך, את בטח לא מבינה מה אני עושה פה? אז אני בדיוק מסביר לנסיך הנערץ שלנו, הה וזו הזדמנות מצוינת לומר לכם, זה הייתי אני שהרעלתי אותם, אולי החבירה שלך פסיכית אבל היא היחידה שצדקה, הרחקת אותם מאתנו ומהארמון לטיפול חוץ ובכך בעצם הצלת את חייהם, אבל כל זה לא משנה עכשיו, כי את תואשמי ברצח, ברצח שלו ושל הילדים הקטנים שלכם, חבל עלייך כל כך יפה, את שארית חייך תבלי מאחורי סורגים, אבל אל תדאג… " הוא פנה לאדי :" מידיי פעם אני ידאג להעניק לה טיפול חם, קרוב ואישי"
אדי האדים: "אתה חתיכת… אתה תשלם על זה אני נשבע שאתה תשלם על זה ואם אי פעם אני…" ריצ'ארד התקרב אליו וסטר לו: "אתה תדבר רק כשיפנו אליך, שמעת אותי!"
-" זה בסדר ריצ'ארד הוא כנראה עדיין לא מבין איפה הוא נמצא ומה הכוח שלי במקום הזה אבל עוד כמה דקות והוא יבין, תביא לי את הילד"
–"לא" צרחתי "תעזבו אותו, הוא בסך הכול ילד קטן, בבקשה"
–" אני מצטער, אני ישתוק, תעשה בי מה שתרצה עזוב אותם, הם רק ילדים קטנים"
הם קירבו אליו את יינון.
-" אתה עדיין לא מבין אדוארד הילדים האלה הם יורשי הכתר אחריך, אז למרות שאני מחבב את הברנשים הקטנים, אני יטפל בהם כאן ועכשיו, ואגמור את הסיפור הזה אחת ולתמיד".
הוא ליטף את ראשו של יינון הוציא אקדח קטן, והתקרב אלי הצמיד את האקדח לידי. השתוללתי , צעקתי, בכיתי אבל הוא תפס את כף ידי בחוזקה, והידק אותה לאקדח.
"במחשבה שנייה" הוא אמר " תביאו גם את הילדה, נגמור את שניהם יחד"
הוא הצמיד את הקטנים שלי לקיר. אני ואדי צרחנו והשתוללנו, אבל לא יכולנו לעשות דבר, הם החזיקו אותנו חזק ולא יכולנו אפילו לזוז.

הוא עמד לידנו וכיוון את האקדח, באיטיות לכיוון המלאכים הקטנים שלי.
–" איך אתה יכול לעשות לי את זה?!" קטרינה עמדה בדלת המומה: " אני לא מאמינה, חשבתי שאתה אהבת חיי, איך אתה מסוגל להרוג את האחיינים שלי, יש לך ילד בגיל שלהם אתה מפלצת פשוט מפלצת"
–"מה את עושה פה?"
–" שמעתי את השיחות שלך בלילות, ידעתי שאתה מתכנן משהו אבל לא חשבתי שתעז לעשות כזה דבר, אבל למה אני לא מבינה למה שתעשה את זה?"
-"אני עושה את זה בשבילנו קטרינה תביני, בלי הצל שלהם כל הזמן מעלינו, יהיו לנו החיים שתמיד חלמנו רק שנינו והמשפחה שנקים, דם מלכותי חדש, אנחנו נהיה המשך שושלת המלוכה. שני האחים שלך הם כלום, זבל מהלך, לא עושים דבר, מעולם לא השקיעו מאמץ בשום דבר, אני ואת מנהלים את הממלכה הזאת ואת יודעת את זה, מתי אי פעם אדוארד נפגש אם תושבים או היה בוועדה כל שהיא?! מתי? אנחנו אלה שעושים את הכול אז הגיע הזמן שנקבל את ההכרה לכך, אם אחד מהם כבר גמרתי, עכשיו נטפל באח השני ו…"
–"מה? אתה הרגת את האח שלי, איך אתה מסוגל, איך את חי עם עצמך? איך אני יכולתי לחיות אתך? אתה רוצח, בן אדם אכזר בלי גבולות, אני לא מאמינה אני משתגעת!"
-"אהובתי, באמת שלא רציתי לעשות לך את זה, אבל את לא משאירה לי ברירה אני אוהב אותך באמת, אבל אני לא ייתן לך להרוס לי את התכניות, ריצ'ארד תכפות אותה ותניח אותה ליד אחיה, נטפל בהם אחרי שאני יסיים עם הילדים" הוא התקרב אלי: "ונפנק את עצמינו לקינוח עם הבחורה של אדי, מה אתה אומר?"
–"נשמע לי רעיון מצוין"