אבודה לנצח פרק 6

בשנייה שהוא שחרר אותי בעטתי בו ורצתי לכיוון העצים הסמוכים הוצאתי את העדשות מהעיניים והתחלתי לברוח חשבתי לעצמי שאני לא רוצה להמשיך לחיות את כל החיים שלי בסוג של מאסר ובטח לו חיים כל כך קצרים כמו שמצפים לי. שמעתי אותם מתקרבים והמשכתי לרוץ.
יומיים הסתובבתי, בלי אוכל בלי מים עד שהגעתי לכפר אחד דפקתי על הדלת הראשונה שראיתי , אישה זקנה קטנה ונחמדה פתחה לי את הדלת ושאלה אותי לשמי אמרתי לה שקוראים לי ליז ושברחתי ממשפחת האומנה שלי כי הכו אותי והתעללו בי הורדתי את החולצה והיא ראתה את הסימנים והתחבושות בגב התחננתי אליה שתביא לי משהו לשתות ולאכול והבטחתי שאני יעשה מה שתבקש כדי לשלם על זה. והיא הסכימה. נשארתי אצלה כל אותו היום ובסופו היא שאלה אם אני רוצה לעבוד אצלה קצת ולהרוויח כסף לפני שאני ימשיך בדרכי, ברור שהסכמתי הייתי חייבת מקום להסתתר וזה היה הפתרון המושלם.
סיפרתי לה שאני רוצה לנסוע ללוס אנג'לס והסכמנו שחודשיים עבודה יספיקו בהחלט לנסיעה ולצבירת כסף לקניות/השכרת דירה וכו' .היא ובעלה יתייחסו אלי כל כך יפה והזמן עבר בנעימים אבל לא יכולתי להישאר ידעתי שמשפחתי משתגעת מדאגה וקרוב לוודאי שהם נמצאים בלוס אנג'לס בביתו של דוד שלי מחכים לתשובה כלשהיא בנוגע אלי והייתי חייבת להגיע אליהם.
יומיים לפני תום התקופה זוג הזקנים אמרו שהם מסכימים להסיע אותי ברכב שלהם רק שאשאר אצלם עוד שבועיים, הסכמתי מאוד נהניתי איתם וידעתי שהנסיעה תחסוך לי סכום כסף רציני. עוד שבועיים עברו ונסענו שלושתנו ללוס אנג'לס עצרנו לשתות משהו ואז ראינו את זה תמונה שלי בתור מבוקשת ופרס בשווי 25 אלף דולר לאדם שיסגיר אותי הייתי בשוק והרגשתי אבודה…