אגם הברבורים- פרק 6

היא נכנסה לאולם הגדול והמשרת קרא בשמה. עיניים מעטות הופנו אליה מחפשות בה משהו מיוחד, אך הן לא מצאו דבר. היא ירדה במדרגות והלכה אל שולחן הפונץ'. הנסיך זיגפריד לא היה שם.
"שלום לגבירה." נשמע קול נעים מאחוריה.
היא הסתובבה לאט, ולא נבהלה מהקרבה של האדם שעמד מולה לפניה. עיניו הירוקות חדרו אל תוך עיניה מצאו כל סוד ששמרה בתוך עצמה. הוא הכיר אותה במבט אחד, והיא פחדה.
"גבירתי, לא התכוונתי להפחידך. אנא, הרשי לי להציג את עצמי." הוא התרחק ממנה מעט והושיט את ידו. היא הושיטה לו את ידה בעדינות כפי שלימדו אותה מאז היותה ילדה קטנה. הוא נשק לה וקד קידה קטנה. היא קדה לא בחזרה, לא מזיזה את עיניה מעיניו, כאילו מהופנטת ממבטו הטוב, אך העצוב.
"שמי פורט. פורט השלישי אם להיות מדויק." הוא אמר וקרץ לה.
היא חייכה אליו בחזרה, "אני אודיל. אודיל הראשונה."
"נעים להכיר." הוא צחקק. "תרצי לרקוד מעט?"
היא היססה. "אני אלך ברגע שיגיע האדם שלו את מחכה, מבטיח. אם להגיד את האמת, לא רציתי לעמוד לבד כשכולם מסביבי רוקדים ומדברים. את מבינה, אני לא מכיר פה אף אחד, כך שאין לי עם מי לדבר."
"אל תדאג, גם אני מרגישה לא נחוצה באירועים כאלה."
"אז למה באת? אם אפשר לשאול כמובן."
היא לא ענתה. רק הושיטה את ידה ואחזה בידו מושכת אותו אל רחבת הריקודים. היא לא רצתה שידע על השתוקקותה לנסיך. היא לא רצתה להיראות כמו עוד אישה שרוצה כסף ותהילה.
הם הסתובבו ורקדו במעגלים, מצחקקים מדי פעם ומחייכים. שניהם עם ניצוץ בעיניים.
"תודה." הוא לחש לה באמצע ריקוד וולס איטי.
"תודה גם לך פורט השלישי." היא לחשה לו בחזרה וחייכה לעצמה. היא באמת הודתה לו על הצעתו לרקוד עמה, היא לא רצתה להיות לבד, וגם היא לא הכירה אף אחד מהסובבים. הנסיך לא נראה באולם.

"אודט אני לא יודע איך לשכנע את המכשף להחזירך למצבך הקודם, אני לא יודע מה לעשות." הוא ישב ליד האגם ואודט שכשכה במים הרדודים.
"את מנסה לעודד אותי?" הוא חייך אליה.
אודט השפריצה עליו מעט מים עם כנפיה.
"תודה." הוא חייך אליה.
הוא חלץ את נעליו ונכנס אל המים כדי להיות על ידה. קצה המכנס שנתפר במיוחד עבור יום הולדתה של אמו נרטב מעט, אבל לא היה לו אכפת. הוא ליטף את ראשה והסתכל מעלה, אל הירח החצי מלא. "עוד שבוע אודט. עוד שבוע אכריז עליך כעל אשתי. גם אם תישארי ברבור לנצח, אני אוהב אותך תמיד. אני לא אוותר עלייך.