אהבה וצרות אחרות 2 פרק 12 (18+)

ראשית:
מצטערת אם גרמתי מבוכה למישהו ><
ניסיתי ליישם את ההערות של רבים מכם. (מקווה שאהבתם)
פקחתי את עיניי באימה.
מה לעזאזל הוצאת מהפה שלך הרגע? חשבתי לעצמי ועצמתי את עיניי מקווה שזה רק סיוט שאתעורר ממנו במהרה.
ניסיתי להתרחק ממנו ולחשוב על תירוץ מספיק טוב שיצליח להציל את פיסת הגאווה שנותרה לי.
ידיו שנחו על עיקול ישבני כעת תפסו בי כאילו הייתי הרכוש שלו.
יד אחת עלתה אל מותני ומשם על עורפי,מסתבכת בכוונה בשיערי.
משהו בכל זה היה מוכר,אך לא ידעתי מה.
עיניי נעצמו כשתפס בראשי בכדי להסתכל עליי,דבר שמרוב פחדנותי לא העזתי לעשות.
"אני מצטערת…" מלמלתי, יודעת שהוא לא שומע אותי מבעד למוזיקה הרועשת.
שפתיי הרגישו בשפתיו. התכווצתי בבהלה אך ידו מנעה ממני להתרחק ממנו.
לשונו החלה ללטף את לשוני,בהתחלה באיטיות,נותנת לי להתרגל למצב.
הרגשות שהרגשתי כשנישק את צווארי היו כעת כפולים בעוצמתם.
המבוכה שהשתלטה על כולי התחלפה עתה בתשוקה. רוצה ממנו עוד תפסתי בחולצתו,מדרבנת אותו להגביר את הקצב.
כאילו הבין את הרמז הוא החל לנשק אותי בתאווה וברעב בלתי מוסבר.
אהבתי כל רגע.
כשידיו כעת תפסו במותניי הוא הרים אותי אליו,רגליי כרוכות סביבו ונותנות לו לקחת אותי לאן שהוא הולך.
הייתי דבוקה אליו ושפתיו גרמו לגופי להיות מודעות לכל איבר בגופו.
לבסוף הרגשתי משטח קשיח נצמד כנגד גבי. הוא הזיז את שיערי והתרחק ממני טיפה. מתנשף בכבדות לנגד שפתיי.
"אמרתי לך שעוד לא נגמר לי הזמן."
הוא אמר ועיניי נפתחו באותה אימה שחשתי רק כפולה בעוצמתה.
סומק החל לכסות את לחיי ודמותו של דור הופיע לפניי.
עיניו מעורפלות ונשימתו מתחילה להרגע.
"בבקשה אל תשתגעי" הוא ביקש וחיוכו החל להעלם.
התכוונתי להשתגע,לעורר סצנה אפילו,אבל אז נזכרתי במה שהוא גרם לי להרגיש.
בצמרמורות הנעימות,בערפול החושים ובסומק שהעלה באופן עקבי על פניי.
לרגע אחד הרגשתי בהלה תוקפת אותי. הלב שלי החל להלום וידיי שאחזו סביב צווארו החלו ליפול אל חזהו.
גופו נרפה ופניו החלו להעלות אכזבה עליהם. הוא הוריד אותי על רגליי אך עדיין נשאר צמוד אליי.
"דור.." קראתי לו חלושות מסתכלת עליו בחצי חיוך מאולץ.
"כן?" הוא שאל בצרידות.
"תבטיח לי משהו." ביקשתי ממנו וגיחוך ציני עלה על שפתיו.
"לא לגלות לאף אחד על הנשיקה?"
"לא לזקוף את זה לטובתך." אמרתי לו ותפסתי בצווארו,מושכת אותו לסיבוב נוסף של פרץ רגשות ותאווה עצומה.
יכולתי להרגיש את חיוכו כנגד שפתיי והסומק חזר ושב אל פניי.
"אני מטורף עלייך,ליה כהן" הוא אמר מחייך ונשך את שפתו התחתונה.
"דניאל." נזכרתי ומבטו נהפך לעצבני,"את בכוונה רוצה להרוס לי את המצב רוח אה?" הוא שאל ופניו עטו הבעה רצחנית.
"לא אידיוט! אני אמורה להיות איתו פה בדייט!" קראתי והרחקתי את גופו ממני.
"אל תדאגי לטמבל,הוא כבר מצא איזו קוגרית זורמת בבר" נימתו תאמה את מבטו ואילו אני חיפשתי את דמותו של דניאל בין ההמון.
מבטי נתקע על אזור הבר.
דור צדק,דניאל אכן מצא מישהי אחרת בזמן שהייתי עם דור.
"בבקשה תגיד לי שלא סילקת אותו בשביל להחליף את מקומו" ביקשתי ממנו בנימה מתחננת.
"לא היה צורך. האידיוט הלך לבד." הוא ענה והניח את ידו על מותני.
"בן זונה" סיננתי והסתובבתי בחזרה אל דור,"ומה אתה עשית פה?"
"חיפשתי את הבן אדם שעצבן אותי. וגם היחידי שיכול להרגיע אותי"
"ומצאת אותו?" שאלתי בשילוב ידיים וחיוכו התרחב בעוד כמה סנטימטרים.
"ועוד איך" הוא אמר והתקרב אליי יותר.
"קח אותי הביתה" ביקשתי ממנו כשנישק את צווארי ועפעפיי החלו להכביד על עיניי.

נכנסנו אל המכונית היוקרתית של דור.
בן אדם שלא היה מכיר אותו כמוני היה נוטה לחשוב שהוא סטוציונר מפונק שחי על חשבון ההורים שלו.
אך הוא היה ההפך הגמור.
אני פשוט נהנתי לעשות לו חיים קשים,והוא די הקל עליי בעניין הזה.
התיישבתי לידו,מסתכלת על הבד של המושבים ועל מערכת המוזיקה המשכוללת.
"אהבת?" הוא שאל מחייך והתניע את המכונית.
"איך דינה הסכימה לזה?" שאלתי אותו בחיוך משועשע.
"מה שלא יודעים לא הורג" הוא אמר ואני הסתכלתי עליו בפליאה.
"אתה מפתיע אותי כל פעם מחדש דור אלפסי" אמרתי לו מחקה אותו עוד מתקופת התיכון.
שמעתי את צחוקו מתנגנן באוזניי בזמן שהוצאתי את הטלפון המצלצל מהתיק הקטן שלקחתי איתי.
" הלו?"
"נו,נהנית?" הדר שאלה ואני נאנחתי.
"היה שינוי קטן בתוכנית,אני בדרך הביתה" אמרתי לה מסתכלת על דור המחוייך.
"אמא שלי התקשרה,אני צריכה לעשות בייביסיטר לאחי." היא אמרה ומדבריה הבנתי שמשהו פה מסריח.
"אחיך אצל אבא שלך השבת" התקלתי אותה.
"אמרתי אחי? התכוונתי אחותי" תיקנה את עצמה מהר.
"אחותך בכיתה י',היא נהנית להיות לבד"
"אז אני פשוט רוצה לבלות זמן איכות עם אמי היקרה,במה פשעתי?" היא שאלה ואני החלתי לצחוק.
"בולשיט! את עם זיו" אמרתי לה והיא נחנקה מדבריי.
"פאק יו! את עם דור" היא החזירה לי ומבטי נהיה המום.
"איך ידעת את זה הדר?" שאלתי אותה בזהירות מסתכלת על דור.
"שתי הדפוקים החליטו להפתיע את שתינו ביץ'. לא ידעתי מכלום הפעם" היא אמרה ויכולתי לראות אותה מרימה את ידה.
"הפעם?!" שאלתי אותה כמעט בצעקה.
"אני אדבר איתך מחר אוקיי? נראה לי שהוא מתכנן עליי אמבוש" היא אמרה ובזאת ניתקה את השיחה.
"קרה משהו?" הוא שאל בהבעה רצינית ופי עדיין היה פעור בתדהמה.
"אתה כל כך בצרות" אמרתי לו וצמצמתי את עיניי לכדי סדק.
"זה יכול להמתין לעוד כמה דקות?" הוא שאל והעביר את מבטו אליי מדי פעם.

"אז מה קרה?" הוא שאל כשטרקתי את הדלת של מכוניתו אשר חנתה בחנייה של ביתי.
"למה באמת באת למועדון דור?" שאלתי בכעס כשהוצאתי את המפתח של הבית מתיקי.
"בשבילך" הוא אמר ואני פתחתי את הדלת בתנופה.
"בשבילי?" שאלתי וזייפתי צחוק מתגלגל,"מה אתה וחבר שלך מתכננים דור?" הסתכלתי עליו כועסת כשנעמדתי מול גרם המדרגות.
"אנחנו לא מתכננים כלום,ליה. זיו נדלק על הדר עוד כשהגעתן לטירונות,כמו שאני נדלקתי עלייך כשרק הגעת לבית ספר" הוא אמר ופי נפער באחת.
"אתה מה?" שאלתי המומה ואילו עורו לא היה שזוף הייתי יכולה לראות את הסומק בבירור משתלט על לחיו.
"את מוצאת חן בעיני,ליה." הוא אמר והתקרב אליי צעד אחד.
"זה לא נותן לך את הזכות לתמרן אותי כאילו אני הבובה שלך" אמרתי לו זועמת ועליתי במדרגות אל חדרי.
"אני לא מתמרן אותך! מה כל כך קשה לך להבין שאני פשוט רוצה אותך לידי?" שמעתי אותו שואל כשפתחתי את רוכסן שמלתי.
"אני לא שייכת לך דור! תבין כבר!" צעקתי לו מעוצבנת והסתובבתי אליו.
הוא עמד בפתח הדלת והסתכל עליי בריכוז.
לסתו התהדקה והוא החל להתקדם לכיווני.
"אבל אני שייך לך!" הוא צעק ותפס בכתפיי,"למה זה כל כך קשה לך להבין את זה?" קולו היה מיואש ובתגובה תפסתי בצווארו,מצמידה את שפתיי לשלו.
ידיו אחזו בפניי בעדינות שהייתה מנוגדת לנשיקה הפראית שהתחוללה ביננו.
בעודן יורדות אל כתפיי הן הורידו את הכתפיות העבות שהיוו את המחסום היחידי למגע של עורו בעורי.
תוך שניות ספורות השמלה נפלה ויחד איתה המחסום ששמתי ביני לבינו.
מבטו עבר על כולי. לסתו התהדקה שוב והרעש היחידי שנשמע היה נשימותיו.
ידיו תפסו את מותניי ונשמתי נשימה עמוקה.
"את מושלמת ליה" הוא אמר ונאנח. "מה עשית לי?" הוא שאל וראשו נפל אל השקע שבין ראשי לצווארי.
"מה שאתה עשית לי במשך שלוש שנים" התוודתי וראשו הורם.
שוב מתנשא מעליי הוא תפס במותניי והרים אותי אליו.
רגליי נכרכו סביבו וגבי הוטח בקיר שמאחוריי.
פותח את סוגר חזייתי הוא נתן לה ליפול ארצה.
"זה הולך להיות קשה" הוא סינן ואני הרגשתי את ההתקשות שבמכנסיו.
מבטי היה מבולבל כשאמרתי,"יש רופא בשביל הדברים האלה"
בהפתעה גמורה הוא החל לצחוק בפראות ומשך אותי לנשיקה נוספת.
חולצתו מיהרה לרדת וכך גם מכנסיו.
מרים אותי ומניח בעדינות על מיטתי הוא נשכב מעליי.
"יש לי וידוי" קראתי אוטומטית וחיוכו המשועשע עלה
לו שוב.
"איך את מצליחה לחבר כל כך הרבה משפטים ולהשאר בראש צלול בזמן שאני כאן טובע בצורך אלייך?" הוא שאל ואני נאנחתי.
"אני אף פעם לא..זאת אומרת אני לא…כאילו..אף פעם לא יצא לי" החלתי לגמגם והוא קטע אותי בנשיקה נוספת.
"קיוויתי שזה נכון. אני לא יכול לחשוב על מישהו אחר במקומי עכשיו. ואני שמח שזה לא קרה." הסתכלתי עליו המומה ועצמתי את עיניי כאשר נשק לצווארי.
שיניו נשכו את תנוך אוזני וגרמו לגווי להתקשת כתגובה.
ידו נעה על רגלי בעדינות,מגיעה לפנים ירכי.
גניחה חנוקה בקעה מפי כשהרגשתי אותו מתגרה בי וגורם לי לרצות עוד.
שפתיו החניקו את גניחותיי ועיניי נעצמו בתענוג.
"תסתכלי עליי ליה" ביקש ופקחתי את עיניי בקושי כששפתיי פעורות טיפה.
לא התייחסתי לסובב אותי ושקעתי בעונג שהוא הסב לי.
הרגשתי את איברו נכנס בעדינות אל תוכי.
עצמתי את עיניי בחוזקה וידיי אחזו בסדין.
בעודו נכנס עוד קצת הוא נשק לצווארי,מנסה להקל על הכאב.
לאחר כמה שניות שנמשכו כמו נצח,הכאב התחלף בעונג.
ציפורניי שרטו את גבו ושיניי נשכו את כתפו בעדינות.
נשיקותיי בלעו את גניחותיו והחלתי לנוע בקצבו.
זיעה החלה להופיע על גופינו ורגליי נכרכו סביבו,נותנות לו גישה טובה יותר.
החלתי להרגיש את שרירי מתכווצים.
נשימתו נעתקה והוא החל להגביר את קצבו.
הייתי כל כך עסוקה בתענוג ששחכתי מהזמן.
שרירי החלו להתכווץ ושניות לאחר מכן שנינו נאנחנו ביחד.
נפלתי אחורה לא מטריחה אפילו להסדיר את נשימתי ודור מעליי,אפוס כוחות בעצמו.
נופל הצידה הוא הסתכל עליי ואני החלתי לצחוק.
"מה מצחיק?" הוא שאל מחייך ואני הסתובבתי על צידי מסתכלת עליו בחיוך.
"את יפייפיה" הוא אמר וליטף את לחיי.
"גם אתה" אמרתי והתקרבתי לנשק אותו.
"לא תסלקי את הפעם הראשונה שלך לישון לבד הלילה נכון?" הוא שאל ואני פיהקתי כתגובה.
"אני לוקח את זה כ-לא" מחייך הוא התכסה בשמיכה.
"אהה..לא אמרתי את זה במפורש" קראתי והתאפקתי לא לצחוק כשהוא כיסה אותי בשמיכה וחיבק אותי אליו.
"גם לא אמרת כן" הוא לחש לאוזני ונשק ללחיי.
"אידיוט" אמרתי ובאתי לקום מהמיטה.
"לאן זה?" הוא שאל ותפס בידי.
"לכבות את האור" אמרתי צוחקת מהתגובה שלו והתקרבתי אליו לוחשת, "אל תדאג,אני לא אברח" חייכתי והוא נאנח.
"קחי את הזמן,אני דווקא אהנה מהנוף" אמר ושם את ידיו מאחוריי ראשו.
קמתי מהמיטה מתקדמת אל המתג וחיוך על פניי.
"אשמח גם לסיבוב" הוא קרא וזכה לבובת פרווה שנחבטה בפרצופו.
"אל תתגרה במזל" אמרתי לו מחייכת מבעד לכתפי ומכבה את האור.
"אני רוצה להשאר איתך ער כל הלילה. דמיינתי אותך שוכבת לידי ככה כל כך הרבה פעמים,שאני לא רוצה לנצל אף רגע" הוא אמר ונשק לצווארי.
"מחר חוזרים לבסיס" הזכרתי לו,"כבר מאוחר."
"לא נורא," הוא אמר וסובב אותי אליו "יש לך אישור מהמפקד" הסתכלתי עליו צוחקת וידו חזרה להתגרות בי,מוחקת את חיוכי מפניי וגורמת לעפעפיי ליפול על עיניי בערפול ולשיניי לנשוך את שפתי בתענוג.