אהבה לא בטוחה. פרק 5 בבקשה תקראו ותגיבו :)

פרק 5:
"אני לא מאמינה שהוא עשה את זה.." מלמלתי.
"נכון!" דן הוסיף.
"לא מה שהוא עשה, אלא מה שאתה עשית, דן!" הצבעתי עליו והוא היה עם פנים מופתעות. "מה? מה אני עשיתי בדיוק?"
"אתה יודע טוב, טוב מה עשית! להגיד לאחיך שאתה מחבב את הבחורה שיוצאת איתו, זה כמו לשבור לו את הלב! טוב שעודד חסם אותי ממך." עמדתי ללכת אבל הוא תפס אותי ביד ובטעות דחף אותי קדימה.
היינו צמודים יותר מאי –פעם.
"מה… מה, מה אתה עושה?" ניסיתי להתרחק.
התנשקנו לפחות שנייה אחת, אבל מיד עצרתי אותו והתרחקתי.
"מה לעזאזל אתה עושה? עודד מול הפנים שלנו! הוא יכל לקלוט את זה אם הוא לא היה מהופנט לטלוויזיה!" לחשתי לו, כדי שעודד לא ישמע.
"את צודקת, מצטער ממש." הוא הרכין את ראשו ובאבל הלך לחדרו.
לא יודעת למה, אבל הנשיקה הייתה נראית לי כל כך קסומה ואמיתית. אף פעם לא הרגשתי ככה.
עברה כבר חצי שעה, אני ועודד יצאנו מהבית לדייט ובינתיים ראיתי את דן מנופף לי בעצב לשלום.
———————-
נקודת מבטו של דן:
למה, למה, למה לעזאזל עשיתי את זה?! הייתי חייב לנשק את הבחורה שאחי יוצא איתה?! איזה אח נורא אני. ועוד אני בוגד בנטשה! איך הכול מתערבב לי בראש.. אני כל כך מבולבל.
אבל אני יכול להישבע לכם, שהנשיקה הקטנטונת והכול כך לא מספקת, הייתה הרבה יותר אמיתית מאשר עם נטשה. עם נטשה, הרגשתי שזה מזויף, שאני בכלל לא רוצה להיות איתה. איזה טעות.
טעות עשתה עוד שורה של טעויות.
אולי אני זבל, אולי אני מניאק, אולי אני מגעיל, אולי אני לא מאמין שאני אומר את זה: אבל אני רוצה להמשיך את הנשיקה עם מור. אני רוצה לצאת איתה, דייט נורמאלי, בלי אנשים מאחורה, בלי בעיות, רק אני והיא. אבל, למה, למה זה לא יכול לקרות? אני לא יכול לשבור את ליבה של נטשה ולעזוב אותה בלי סיבה! אחי יודע שאני בוגד מלוכלך ומגעיל, אבל הוא לעולם לא יסלח לי אם אהיה עם מור. לעולם.
שכבתי במיטה שלי כמה שעות, מנסה לעצור את הדמעות. אני מרגיש שליבי נשבר, כשאני רואה מישהי שאני אוהבת, הולכת עם מישהו אחר. אני לא מחבב אותה, כמו שאמרתי לה ולעודד. אני מאוהב בה!
אבל בטוח שהיא לא מאוהבת בי, בטוח שהיא נגעלת ממני.
לפתע, הפלאפון שלי מצלצל. אני מתפלל בכול נשמתי, שזאת מור. אני פונה לפלאפון ואני רואה את המילה נטשה, עליו.
"הלו?" אני עונה בחוסר כוח.
"היי, דן! מה קורה?" היא אמרה בעליזות.
"סתם, את יודעת.. חיים." עניתי באדישות.
"קרה משהו? אתה יכול להגיד לי הכול.." היא בטוח נראתה שמחה באותו רגע, שומעת שלחבר שלה יש בעיות והיא בטח רוצה לעזור.
"סתם.. ריב עם עודד. דבר רגיל." יכולתי להישבע שהיא נאנחה באותו הרגע.
"אתה אולי רוצה שוב לצאת?"
"אני חושב שאני יכול." אוקי, למה עניתי ככה? במקום לענות: ' בטח אני אבדוק אם אני יכול.' אמרתי לה:' אני חושב שאני יכול. ' זה נראה כאילו אין לי כוח אליה.
"אין לך כוח אליי?" היא נשמעה נעלבת.
"זאת אומרת.. בטח אני אבדוק שאני יכול, שנייה אבדוק ביומן." תיקנתי את עצמי מיד, שיקרתי שיש לי יומן, אני סתם העסקתי את עצמי בלחשוב איך לענות לה כמה שניות. כשהגעתי לתשובה, עניתי לה ככה:
"אני חושב שאני יכול.. שבוע הבא?" ושוב שמעתי אנחה ברקע.
"למה? שבוע הבא זה עוד מלא זמן. מה יש לך שאתה כל כך עסוק?"
"שיעורים, שיעורי שחייה, שיעורי גיטרה." אין לי שיעורי שחייה, אני רק פעם בשבוע הולך לשיעורי גיטרה ואני גרוע בלימודים. חצי שקר.
"אמרת שאתה לא עושה שיעורים." היא חקרה אותי.
"כן, אבל בא לי לשנות קצת ציונים, יש מבחן בקרוב.. את יודעת."
"מה? מתי יש מבחן?!" היא נשמעה נבהלת לגמרי.
"מבחן בפיזיקה, אבל המורה אמרה שהיא רוצה שאתכונן לפני כולם, כדי שאהיה מוכן כמוכם." שיקרתי שוב.
"אהה, הבנתי. כול עוד היא לא הודיעה לכול הכיתה, אני לא צריכה להתכונן. סליחה שאני מטרידה אותך ככה."
"שטויות, סלחתי מזמן."
"חח טוב, אני צריכה ללכת, אם יש לך כוח תתחבר לפייסבוק, יש לי שם מתנה בשבילך…."
"אוקי, ביי."
"ביי."
ניתקתי את הפלאפון במהירות. שתרד לי מהגב כבר! אוי, למה אני אומר את זה ככה? אני כל כך מגעיל. זאת לא אשמת נטשה, שאני התאהבתי במור.
בכל זאת, בכול חוסר כוחי, נכנסתי לפייסבוק, רוצה לדעת מה המתנה של נטשה.
הערה 1: Natasha perch תייגה אותך בתמונה שלה.
הא? איזה תמונה היא מדברת? לחצתי על התמונה ומיד כשראיתי אותה, רציתי לקבור את עצמי.
היה שם אותי ואת נטשה, הצטלמנו עם הפלאפון שלה בדייט, (כמה שזה מוזר.) אבל ציפיתי שהיא תשמור, שהיא לא תעלה את זה לפייסבוק! אוי איזה פדיחה עם כול החברים שלי. במיוחד עם מור, שבטח רואה את זה, חושבת שאני רוצה שהיא תקנא בי. אבל זה בכלל לא נכון!
נו….. למה נטשה הייתה חייבת לעשות את זה? בלי אישור שלי! בלית ברירה, כתבתי בתגובה של התמונה.
"אני מתגאה בזוגתי המהממת <3" כמובן שזה בכלל לא נכון.
גלגלתי עם העכבר לתגובות הקודמות וכנראה שהחברים שלי ראו את זה עוד מזמן:
חבר אחד: חחחח אחי הפכת להומו, מצטלם?
חבר שני: חחחחח מי מצטלם בדייט?
חבר שלישי: אחי, מה לעזאזל היה לך במוח שאין לך?
חבר רביעי: לך קבור את עצמך.
באמת רציתי לקבור את עצמי. כמה שיש לי חברים מזויפים.
הגבתי על כול תגובה שלהם, כותב אותו הדבר:
"לא הסכמתי לה לעלות את זה! זה היה תמונות בשביל הכיף! לכו תמותו, חברים מזויפים. שווים ל!@!#@$%#^^% שלי. (סליחה על הקללות, התעצבנתי עליהם ממש.)
מקווה שנטשה לא תראה את התגובה הזאת. אחרת הלך עליי. רגע אחד, ילך עליי! היא לא תרצה להיות חברה של מישהו שמקלל ככה! אבל אני גם לא אדרדר את עצמי ואתנהג מגעיל, אני פשוט יתנהג יותר מדי אמיתי.
נטשה לא הייתה מחוברת באותו זמן, גם לא רציתי לשלוח לה הודעות, לא היה לי כוח.
וגם, לזה היא קוראת מתנה?! מתי זאת מתנה?! מתי זה יהיה מתנה?! אם להיות נושא הבדיחה של כולם, זאת מתנה, אז תודה רבה באמת!
רציתי למות מעצבים. רק לא רציתי, שמור תראה את זה. בבקשה שהיא לא תראה את הדבר הנוראי הזה, התגובה שלי: ' מתגאה בזוגתי המהממת' תחשוב שאני רוצה שהיא תקנא. נו באמת!!!
כול היום נשכבתי במיטה, עד שנרדמתי, חולם חלומות נוראיים, שלא בא לי לפרט עליהם.
———
נקודת מבטה של מור:
נחשו איך עברתי את הבוקר? עברתי אותו בלראות בפלאפון, בפייסבוק את התמונה המכוערת של נטשה ודן. הבחור הזה רוצה שאני אקנא?! שאני? יאללה בחלומות שלו, אם זאת הדרך שלו לכבוש אותי, הוא טועה בהחלט.. כל כך בהחלט. ראיתי את התגובות ועוד יותר התרגזתי:
"מתגאה בזוגתי המהממת." מה עובר לו בראש, מה?!
אבל אחר כך ראיתי שהוא הגיב לחברים שלו ואז דעתי קצת השתנתה.
"לא הסכמתי לה לעלות את זה! זה היה תמונות בשביל הכיף! לכו תמותו, חברים מזויפים. שווים ל!@!#@$%#^^% שלי." אוקי זה היה קצת מוגזם , אבל באמת החברים שלו מזויפים.
התחלתי להיות קצת מבולבלת, הוא מתגאה בחברה שלו, או שהוא לא הסכים בכלל לעלות את זה?
ונטשה, מאיפה יש לה את הזכות בלי הסכמתו לעלות את התמונה? פשוט עשיתי כאילו לא התייחסתי אליה לא תגובה, לא לייק לא כלום.

אהה ואתם רוצים לדעת איך עבר עליי הדייט עם עודד? שוב, איום ונורא. הלכנו למסעדה, די יפה עם אוכל טעים, אבל לא היה כיף עם עודד. הוא היה כועס כול כך, זועם, אבל כנה לחלוטין. הוא גילה מה דן אמר לו, למרות שידעתי את זה, הוא אמר כמה הוא מעוצבן על דן עכשיו ושאין לדן זכות להתאהב בחברה שלו, (הוא קרא לי חברה? אפילו לא התנשקנו. גם לא היה לי חשק לעשות את זה.) ולפחות, הוא חיבק אותי בסוף. נתן לי פרח שושנים קטן, שליווה אותי לדרך. הוא החזיר אותי במכונית, אבל ליד הבית שלו, הייתי צריכה ללכת כל הדרך, בלילה עד הבית שלי. אני עדיין חושבת שעודד לא הוכיח את עצמו.
אבל, דן? דן הוכיח את עצמו ממזמן, אני חושבת שהוא יותר ממחבב אותי, אבל אני לא בטוחה.
אני ממש מבולבלת, לא יודעת מה לעשות. כול היום, דן נעץ בי מבטי אשמה, נטשה הסתכלה עליו, כאילו מה הוא מסתכל עליי? קיצור- בלגן גדול.