MarryAnnXD
תהנו (:

אהבה שחורה-פרק-9

MarryAnnXD 14/02/2014 797 צפיות 2 תגובות
תהנו (:

הכרית שלי הייתה רטובה מדמעות,דביקה ומלוחה,נאנחתי,הדמעות המשיכו לרדת.
"מתוקה,רוצה לאכול?"אמא עמדה בפתח הדלת.
"לא"
"קרה משהו?"
התהפכתי על הצד השני."לא"
"את רוצה לדבר על זה?"
"על מה לדבר,אמרתי שלא קרה כלום"
"לא יודעת"היא התיישבה על המיטה ושלחה יד ללטף את שערי,עצרתי את ידה."אמא אני אוהבת אותך,ואני מצטערת אבל אני רוצה להיות לבד,אני לא מרגישה טוב כל כך"
היא הנהנה."זה קשור לאלכס"
הכעס הציף אותי."למה כל פעם שקורה משהו זה חייב להיות קשור אליו?"
"כי את אולי…לא יודעת מרגישה אליו-"
"אמא הדבר היחיד שאני מרגישה אליו הוא גועל"אמרתי והמשכתי להזיל דמעות.
"בכל אופן,חשבתי שתרצי לדעת שאיזה מישהו יושב לנו בחצר"
הזדקפתי(בקושי כי הפרצוף שלי נדבק לכרית כאילו הדביקו אותי אליה בדבק).
"מי זה?"
"לא יודעת לא ראיתי אותו מעולם"
הרגשתי פרפרים בבטן.זה ארו.ההתרגשות הציפה אותי והלב שלי דפק בחוזקה.
תירגעי דיינה,זה רק בן,תגידי לו לעוף משם ואז אולי הוא ישפוך את מה שהסתיר.כן,ואולי אז נוכל להכיר ולחזור.
חייכתי וחיבקתי את אמא."מעולה,אני יורדת"
היא הביטה בי בהפתעה."או-קיי"
לבשתי סוודר מפוספס בסגול ואפור וטייץ ונעלתי מגפי אדידס שחורות.
יצאתי מהדלת וסגרתי אותה אחרי.בטח נראתי נורא,אבל זה לא משנה,לא התאפרתי,העיניים שלי בטח אדומות ונפוחות בטירוף(אל דאגה,אם ירדה לי נזלת ניקיתי אותה,אני לא כזאת מגעילה).
"ארו"
דמות הצטנפה שם,ניגשתי אליה וכשראיתי בבירור נעצרתי.זה לא היה ארו.זה היה-
"כריסטיאן"תיקן אותי.
"או…"נאנחתי.
"בואי נטייל"אמר
משכתי בכתפי."מה שעושה לך טוב"
"הו,עלמתי,המטרה היא לעשות לך טוב"
"טוב,אם תפסיק לקרוא לי 'עלמתי' אולי אני אהיה פחות עצבנית ואני בספק אם ארגיש טוב אי פעם"
"תירגעי,זה רק בן,יש עוד הרבה כאלה"
הוא טועה.אולי יש הרבה בנים,אבל ארו יש רק אחד.
"את נראית נורא"הוסיף.
"וואו,זה גורם לי להרגיש טוב יותר…"
"רק אמרתי"התחיל לומר."שאת פשוט נראית נורא,איום,זוועתי.אבל את נראית מושלם"
"כן,חידות,אפשר לא לדבר ככה?לדבר-נורמלי?"
"אני מתכוון לזה שאת נראית איום ומושלם באותו הזמן כמו מלאך"
כמו העיניים של ארו.איום ומושלם.
"את יודעת,קיבלת את זה קשה מידי"
"מה?"
"אני מתכוון,היו לך הרבה חברים-"
"שנייה,איך אתה יודע עלי כל כך הרבה?"
הוא הביט בי ומצמץ."אני יודע הכל"
"מלחיץ"
הוא הנהן.
"אתה יודע עליי הכל אבל אני לא יודעת עליך כלום"
הוא צחק."נכון"
"אז אולי-"
"תספר לי קצת?"השלים אותי."לא,אני לא"
נאנחתי.הוא היה נראה ממש חתיך,הוא הזכיר לי את ארו בחלק גדול מהזמן,אבל זה פשוט…לא הוא.
"רוצה נלך לאכול?"
"לא"
"לשתות משהו?"
"לא"
"אולי ללכת ל-"
"לא"
הוא גיחך."אני מבין שאת לא במצב רוח ללכת איתי עכשיו ליהנות."
"הבנת יפה"
"טוב אז אני אלך"
"ביי"
"את לא רצינית"
הבטתי בו."מה?"
"את באמת…מתכוונת לתת לי ללכת?"
הנהנתי."בטח,אתה לא בבית כלא,אתה יכול ללכת"
התחלתי להסתובב אבל הוא תפס אותי."דיינה?"
"הממ?"
"אולי בכל זאת…נלך לטיול קצרצר?"
"אני לא יכולה"
"למה?"
"כי לא באלי"
"אם זאת הבעיה"הוא הרים ידיים."את משוחררת ללכת".
"יופי,ביי"
"את בטח לא רוצה לשמוע על מקום…לא יודע…שיגרום לך לשכוח אותו אולי?"
הסתובבתי במהירות."מה?"
"כזה שיחזיר הכל,את לא תרגישי כלום,תחזרי למה שהיית קודם,מקובלת יפה שהייתה עם אלכס"
רציתי לשאול אותו,להתעניין,איך הוא יודע כל כך הרבה,אבל לא זה משהכי עניין אותי עכשיו,עניין אותי יותר המקום שעליו דיבר.
"דבר"
"שם"הוא הצביע על אחת הגבעות בים."שם,את צריכה פשוט לקפוץ,אם יש לך מספיק אומץ,אל תדאגי,את תקפצי לתוך המים ותינצלי על ידי הגלים,ואז,למים האלה יש תכונות מרפאות מיוחדות,רק בנקודה הזאת מתחת לגבעה,בשחייה בחיים לא תגיעי לשם וגם סירה לא תעזור,אני ממליץ לך"
"אתה חושב שאני משוגעת?"עיקמתי את אפי.
"מובן שלא"
"איך אני אדע שאתה משקר לי?"
"שני דברים אני יכול להבטיח לך בוודאות"
"והם?"
"שאת תחייה ושהלב שלך יתרפא"
"כן,אני ממש מאמינה לך"אמרתי בציניות.
"איך שאת רוצה"הוא ברח משם,ועיניו בוערות.
חזרתי הביתה.
"אמא אני יוצאת"
"לאן?"
"לטיול קטן"
"מתי תחזרי?"
כנראה לעולם,"עוד שעה-שעתיים ככה"
"אין בעיות"
"אה ואמא אני לוקחת את המכונית"
לא חיכיתי לתגובתה ויצאתי לדרך,כמובן,לגבעה.
כשהגעתי הסתכלתי למטה,הים חבט בגבעה מתחתיי,גלים גדולים ומאיימים.
"דיינה…"שמעתי את הקול של ארו."דיינה…"
פרסתי את ידי.אני חייבת לשכוח אותו,גם אם אמות,איך יראו החיים שלי מעכשיו ממילא?
"דיינה…"
קפצתי.
הרוח הייתה חזקה והכתה בי,האנדרנלין הציף את גופי,הרגשתי שהבטן שלי מתפוצצת,צרחתי ותוך שנייה הפה שלי התמלא במים,ניסיתי לשחות,אבל המוח שלי רק רצה לבעוט במים,הגלים הגיעו והטביעו אותי עוד יותר,האף שלי שרף והוצף מים ולא יכולתי לנשום,זה היה נורא,כאילו שואבים ממך את האוויר בבת אחת וממלאים אותו במים.
כל כך הצטערתי שעשיתי את זה,כריסטיאן החלאה.אבל ידעתי שאני לא אצא מזה,ידעתי שזה הסוף.הפסקתי לבעוט במים ונתתי למים לקחת לי את החיים.
זרועה חזקה נחה על בטני,הקיפה אותה,משכה אותה,אבל הכל נהיה כבר שחור,לא היה לי אוויר.היה מאוחר מידי.
***
הכל החשיך,נקודת אור קטנה לחשה לי."דיינה" והתקרבה לאט."דיינה"
התקרבתי לנקודה,כאילו הופנטתי,רציתי לגעת בה,לשמוע את קולה הנעים לוחש את שמי.
"דיינה…"
שלחתי יד קדימה,היא התקרבה ומשב רוח נעים עטף אותי.
"דיינה…"
קולה השתנה והנקודה התחילה להיעלם.
לא…רציתי לצרוח,ניסיתי לרוץ אחריה אבל משהו משך אותי ממנה,הרגשתי בחילה.
הרגשתי כאילו חיי תלויים בנקודה הזאת.או…בכל מקרה,מה שנשאר מהם.
"דיינה…"הקול הנעים התחיל להתעוות.הנקודה נעלמה והשחור הפך לנוף אחר.
היזקפתי והקאתי מים,כמויות אדירות של מים,התנשמתי.
"דיינה!"צרח ארו.
"מה עשית?השתגעת?"
הבטתי בו.
"מפלצת אחת"
הוא התכווץ."מה?"
"מפלצת!"
כאב נראה בעיניו."דיינה…אני מבקש"
"איך יכולת לפגוע בי כל כך?תתרחק!"
"על מה את מדברת?"הוא נראה מבולבל.
"על מה אני מדברת?!על אתמול!זה מה!"
הוא נראה מרוחק,כאילו שאם אשלח את ידי אני לא אגע בו.כאילו הוא מאה קילומטרים מפה.
ראיתי בעיניו גם הקלה,התעצבנתי.
"דיינה…"
"זוז ממני!למה הצלת אותי?!שיחקת בי כמו זונה אישית שלך ועכשיו אתה-"
"דיינה!לא התכוונתי לזה!את לא מבינה,את לא יכולה לדמיין בכלל כמה אני אוהב אותך!"
דמעות עלו בעיני."למה עשית את זה?"
"כי,דיינה,קפצתי מצוק לתוך מים ושרדתי,זה לא מוזר לך?"
משכתי בכתפי."אתה שחיין טוב"
הוא נאנח."זה לא הכל"
"אז מה זה?"
"אמרתי לך,אני לא יכול לספר לך"
"אם היית אוהב אותי היית מספר!"נשמעתי כמו ילדה בת חמש.
הוא נרתע לאחור."אבל אני…באמת אוהב אותך"
"לא כמו שאני אוהבת אותך בכל אופן"השפלתי את מבטי.
הוא התקרב והזיז את השיער שנפל לי על הפנים אל מאחורי האוזן."את צודקת"לרגע הרגשתי את החשכה והכעס מבעבעים בתוכי ועצב עמוק, אבל אז הוא אמר:"אני אוהב אותך הרבה יותר"
הרמתי את עיני והבטתי בעיניו,הן היו כל כך קרובות,כאב בטן-חזק תקף אותי,כל כך התרגשתי שבטח נהייתי אדומה.
עיניו היו בתכלת,תכלת כל כך יפה,זוהר,לא ראיתי תכלת כזאת מעולם.
הרגשתי כאילו תופרים את הלב שלי,ולאט לאט הוא מתרפא.
הוא נישק אותי נשיקה קלה ואז זז לאחור במהירות."השפתיים שלך-"
נגעתי בהן.הן היו יבשות וקשות.באותו רגע צימאון תקף אותי,לא שתיתי יומיים.
הוא שלף בקבוק של מים,חטפתי ממנו את הבקבוק,שתיתי את כולו.
"את רוצה עוד-"
"לא"אמרתי וחייכתי אליו."יש רק דבר אחד שאני רוצה"
בעיניו עבר ניצוץ מהיר,כמו אצל רוב הבנים כשחושבים על-איך אני אגדיר את זה?,"דברים שובבים",הוא חייך."ומה זה הדבר הזה?"
כרכתי את זרועותיי סביב צווארו והעפתי את שערי לאחור."אתה יכול לנחש"
הוא התקרב אלי ונישק אותי."אני חושב שכבר ניחשתי".
התנשקנו,כל כך הרבה,כל כך חזק.כאילו אנחנו עומדים לאבד אחד את השני כל השנייה.
אהבתי אותו כל כך,הלב שלי דהר,חשבתי שאני עומדת לקבל התקף לב.
"חברים"
הסתובבנו וראינו את כריסטיאן.
הוא חייך חיוך רחב והפנה את מבטו אליי."לעונג לי היה לעזור לעלמתי לחזור לאדם שליבה חפץ בו הכי הרבה" ונעלם.
והרגע הבנתי,כריסטיאן לא חלאה,הוא ניסה לעזור לי,הוא בטח אמר לארו לקפוץ אחרי ולהציל אותי כי לארו…כנראה יש יכולות מיוחדות שהוא מתבייש או משהו כזה לספר לי עליהן,הוא שחיין מעולה,כנראה שבגלל שהם חברים כריסטיאן ידע את זה,הוא ידע שנחזור והוא בהחלט הבטיח שהלב שלי יתרפא,הוא אולי בחור מוזר שמדבר בשפה גבוהה מידי,אני אני מאמינה שהיו לו כוונות טובות,גם אם כמעט טבעתי למוות,זה נסלח,כי הוא לא לגמרי שיקר.
ארו הסתובב אליי."על מה הוא מדבר?"
"הוא אמר לי לקפוץ."
"מה?!והקשבת לו?!"
נאנחתי."תקשיב,אני-הייתי חייבת לשכוח אותך,הייתי בטוחה שאתה לא אוהב אותי,ופשוט לא יכולתי לחיות ככה,אמרתי לך שאני מרגישה כלפיך רגשות משונים-ופשוט-"
"אמרתי לך להתרחק ממנו"
"טוב,הוא צדק,ואני חיה"
הוא נאנח ונישק אותי שוב."רק תבטיחי לי משהו"
"הממ?"
"שלא תקפצי יותר מצוק לתוך ים כשבן אומר לך שהוא לא אוהב אותך-גם אם זה שקר גמור".
צחקתי וליטפתי את שערו."נראה לך שהייתי קופצת בגלל סתם בן?"
"טוב,קפצת בגללי"
"אתה לא סתם בן"אמרתי."אתה אהובי"
"גם אלכס היה כזה"
"כן,אבל לא הייתי קופצת בגללו מצוקים".
הוא גיחך ואז הרצין."אני רציני,תתרחקי מהבחור הזה,הוא מביא רק צרות"
"אוי,תירגע,אם אתה דואג שהוא יקח אותי ממך זה לא יקרה,אדון קנאי"
הוא ליטף את שערי."אוי דיינה,דיינה…מה אני יעשה איתך?"
תאהב אותי,ואל תנטוש אותי יותר לעולם.רציתי להגיד אבל אז הוא אמר פתאום:"צריך להחזיר אותך הביתה,מתחיל להחשיך"
חזרנו במכונית של אמא שלי וכשהגענו הוא נפרד ממני בנשיקה.
"ז'ו טם"
גלגלתי עיניים."אתה והצרפתית שלך"
"מה רע?"
צחקתי."כלום אני דווקא חושבת שזה חמוד"
הוא חייך."אני שמח ששפת האם שלי 'חמודה' בשבילך."
הדבקתי לו נשיקה על הלחי ויצאתי,הוא יצא אחרי."שפת האם שלך הרבה יותר מ'חמודה'."
"מה,היא חושנית בשבילך?"
"תלוי באיזה מובן"
"זאת רק שפה,זה לא כזה חושני"
"בשבילי זה כן"
"טוב,את זה משהו מיוחד."
צחקתי וחזרתי הביתה.
"איפה היית?אלוהים התחלתי לדאוג"אמרה אמא וחיבקה אותי.
"זה בסדר,ידיד שלי,אממ,טיילנו והוא אמר לי להישאר איתו עוד קצת,אז נשארתי."
"אלוהים אדירים" נאנחה."אם מישהו יאמר לך לקפוץ מצוק תקפצי?"
צחקתי וחיבקתי אותה."אף פעם לא תוכלי לדעת למה אני מסוגלת לעשות."


תגובות (2)

וואו מדהים!
תמשיכי ♥

15/02/2014 03:12

לא ממש הבנתי אבל טוב מאוד

18/03/2014 21:42
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך