אהבה שטנית פרק 20 סוגרים עשור שני!

בחלומה ויטה נמצאה בחדר של אביה בארמונו שבגיהינום.
המקום היה מפואר מאוד- נברשות קריסטל נתלו מהתקרה, הקירות היו אדומים ומכוסים קטיפה וגולגולות הוצבו במרחקים שווים של מטר ליד הקירות. הדלתות היו מעץ אלון והיו ענקיות ומעוטרות בכל מיני גילופים וסלסולים. מהדלתות עד לכיסא של אבא שלה היה מסלול מוגבה ארוך מרוצף במרצפות בצבע שחור-לבן ונראה כמו לוח שחמט. לא היו חלונות בחדר.
ויטה עמדה ליד הקיר, לא על המסלול. הרצפה מתחתיה הייתה חומה ופשוטה, זה היה המקום שבו המשרתים עמדו בטקסים חשובים. היא הרימה גולגולת מהרצפה ושיחקה איתה בזמן שהיא המשיכה להתפעל מהיופי של החדר.
מבטה נעצר על הכיסא של אביה. כשהיא הביטה בו היא הרגישה כאילו כל הילדות שלה חולפת מול עיניה.
כל הדברים החשובים בחייה קרו מול הכיסא הזה. כשאמא שלה מתה היא כרעה ברך מול הכיסא הזה, כל פעם שדבר חשוב קרה בכדור הארץ היא מצאה את עצמה עומדת ליד הכיסא הזה, את הינקות שלה היא העבירה בישיבה על הכיסא הזה ושתיית חלב בידיה החמימות של אמה.
הכיסא היה מצופה קטיפה אדומה והשלד שלו היה בנוי עצמות. הקישוט בראשו היה גולגולת.
הוא אמנם לא היה מרשים במיוחד מבחינת המרכיבים שלו אבל הוא נראה כל כך מאיים כשהיא הביטה בו עכשיו.
אבא שלה ישב על הכיסא. הוא נראה עלוב ועייף. נראה שהוא לא ישן ימים רבים כי מתחת לעיניו היו שקיות. הוא גם היה חיוור ושיערו היה מבולגן לחלוטין.
לפתע הדלתות נפתחו, שד שאותו לא זיהתה נכנס לחדר בסערה ונעמד ליד אביה.
"כן, תיאוס? ברצונך למסור לי משהו?" אביה מיד הזדקף במקומו וחזר להיראות כפי שהשטן אמור להיראות.
"כן. חדשות רעות מאוד. המוצבים שלנו בבניין של ג'ון רצחו את אוטיזי ועוד בחורה בשם בלה כפי שביקשת, אבל ויטה וחבריה ברחו משם וסירבו לרכבת אקספרס לגיהינום. הם מסתובבים עכשיו עם חבורה גדולה מאוד של מלאכים שלא מאפשרת לי לראות אותם בכלל. וחוץ מזה גם ג'ון מת, אבל אלו כבר חדשות טובות." אמר תיאוס, לוציפר מלמל כמה דברים שאף אחד לא יכל לשמוע.
"נו באמת! אבל הם עדיין בדרך לכאן?" שאל לוציפר.
"אני לא יודע לומר בוודאות, אדוני. אבל אני מציע שנעשה פעולה קטנה." אמר תיאוס.
"כן?" שאל אביה.
"אני חושב שכדאי שנחכה יומיים. אם הם לא יגיעו לפה תוך יומיים תפעיל יכולת קטנה, שאתה אוהב לקרוא לה 'דרך המזרקה של תיאוס'." אמר תיאוס בחיוך ערמומי, לוציפר חייך גם.
"אתה מתכוון ליכולת הזאת שגורמת לי להגיע למקום אחר דרך ההקרנה שלך?" שאל לוציפר, תיאוס הנהן.
"ואז, כשתביא אותם לפה, נוכל לשלוח את ויטה לחזית. כדי שלא תאיים עוד על כס המלכות שלך." אמר תיאוס, לוציפר הנהן.
"שלא תאיים עוד על כס המלכות שלי, זה נשמע טוב. אבל אני לא רוצה לרצוח את הבת שלי רק בגלל הנבואה שלך." אמר לוציפר, תיאוס הניד בראשו.
"אבל זה כבר לא נמצא בשליטתך, אדוני." הוא התיז משהו על פניו מתוך בקבוקון קטן ויצא.
ויטה הכריחה את עצמה להירגע, היא הניחה את הגולגולת וצעדה לכיוון אביה.
"אבא." היא אמרה בחיוך רחב ככל האפשר.
"ויטה?!" לוציפר צווח, ויטה התפללה שאף אחד לא שמע והתקרבה אליו עוד יותר.
"אני שמחה להיות פה. הפתעתי אותך?" היא שאלה, הוא הנהן.
"מאוד הפתעת אותי, שמעת הכל? איך הגעת לפה?" הוא שאל אותה במהירות, היא המשיכה להתקדם בכיוונו ברוגע.
"אני אענה לך על השאלות האלו ברגע שאתה תענה לי על שאלה אחת פשוטה- איזו נבואה?" שאלה ויטה.
"אז שמעת הכל. טוב. לפני הרבה שנים תיאוס סיפר לי נבואה שבה סופר שאחד הילדים שלי יבוא יום אחד, אחרי שכל היכולות השטניות שלו התפתחו. הוא יקרא עלי תיגר, ינצח אותי ויהיה השטן הבא. ציפיתי שזה יהיה אוטיזי, אבל מסתבר שזו את. ולכן אני חייב להרוג אותך, מצטער." אמר לוציפר, ויטה מיד ידעה שהחומר שתיאוס השפריץ על הפנים שלו עשה לו משהו.
אבא שלה מעולם לא התנצל.
"מה זאת אומרת, יכולות שטניות?" ויטה התעלמה מהמשפט האחרון של אביה.
"הדיבור שכבר התפתח אצלך, שבו השתמשת על כמה אנשים. וגם המעבר תוך כדי חלום התפתח אצלך. יש יכולת טיפה יותר גבוהה שדומה לזה וזה מעבר דרך תמונה. נגיד- יש תמונה על הקיר, אני מביט בה ונכנס לתוכה, ונמצא בתוך התמונה שכולה מתעוררת לחיים. יש עוד יכולות, אבל אני לא יכול לספר לך אותם, מצטער." הסביר לוציפר, ויטה הייתה מופתעת נורא מההתנהגות של אבא שלה.
"מה הוא השפריץ עליך?!" שאלה ויטה ובחנה את פניו של אביה שנראה מסומם בצורה מפתיעה.
"מי השפריץ עלי?" הוא התחיל לאבד את הצלילות שלו במהירות, העיניים שלו כבר היו חצי עצומות.
"אבא, תישאר איתי!" ויטה קראה בייאוש.
"לא! שומרים! תיאוס!" הוא צעק מילים בלי להבין מה הוא אומר, הדלת נפתחה, תיאוס נכנס ואחריו צבא שלם של שדים מכל הסוגים.
"עצרי במקומך!" הוא צרח.
ויטה שקלה את האפשרויות שלה. היא יכולה להיכנע כאן ועכשיו, לוותר על הקרב הזה ואחר כך, בשקט של הכלא, ובהנחה שלא יהרגו אותה, היא תוכל לתכנן תוכנית.
היא יכולה לברוח מפה לבד, פשוט להירדם שוב ולחזור לחברים שלה.
והיא יכולה לקחת איתה את אבא שלה לחברים שלה. זה יהיה מסוכן, היא תוכל להתפצל שוב, אבל זה ירחיק את אבא שלה מתיאוס שברור שזומם משהו נגדה, ולפי מה שהיא ראתה השד הזה היה ערמומי, הוא לא יסתפק בויטה.
היא נאנחה והרימה את ידיה, היא עדיין לא החליטה מה לעשות.
היו לה כמה שניות לכל היותר, תיאוס וצבא השדים כבר התקרבו אליה בצורה מסוכנת.
"מצטערת להרוס את החגיגה, אבל אני הולכת. אבל אל תדאג, אבא, אני אחזור, ואני אקרא עליך תיגר!" היא צעקה, עצמה את עיניה והופיעה שוב ליד הכביש.
סונאו ישן לידה כשהוא מחבק אותה, שאר המלאכים הצטופפו הרחק מהם והיו ערים. לילי ואליס ישנו אחת ליד השנייה, ליד לילי ישב איזמו ושמר עליה.
"כולם להתעורר, מהר!" צעקה ויטה, כולם קפצו במקומותיהם.
איזמו ניער את לילי שמיאנה להתעורר.
"תקשיבו! היה לי מעבר בחלום!" צעקה ויטה, לילי נראתה מודאגת, המלאכים לא הבינו על מה היא מדברת ואיזמו הסביר להם במהירות.
"בסיכום של המעבר שלי מתברר שיש נבואה שאומרת שאני אמורה לקרוא תיגר על אבא שלי, השטן, ולקחת ממנו את כס המלכות בתור השטן החדש. אבל היכולות השטניות שלי צריכות להתפתח קודם, כולם. איזמו, אתה יודע במקרה איזה יכולות אמורות להתפתח? אוטיזי סיפר לך?" ויטה שאלה.
"אממ… טוב, אני יודע על הדיבור המפחיד שכבר יש לך. על המעבר תוך כדי חלום שכבר יש לך ו… יש מעבר אל תוך תמונה, יש את היכולת לשלוט באש ועוד משהו… אה! הפיכה לחיה כלשהי. אני לא זוכר לאיזו חיה." אמר איזמו בעצב, הוא נראה מאוכזב מעצמו.
"טוב, אז צריך לפתח את היכולות האלו מהר כי אחד השדיים ששמו תיאוס שולט בשטן בעזרת חומר שהוא משפריץ על הפנים שלו. הוא מערפל אותו ומחליט עבורו החלטות, הוא אפילו גרם לו לרצות לשלוח אותי לחזית כדי שאני אמות!" צעקה ויטה.
"אז בואו נתחיל! מהר, בואו נזוז ותוך כדי תזוזה אני אעבוד איתך על היכולות שלך, את חייבת לקרוא עליו תיגר מהר ככל האפשר. אני מכיר את תיאוס- הוא מתכנן משהו גדול. אנחנו חייבים לעצור אותו." אמר איזמו, כולם החלו לקפל את הדברים שלהם ולהתארגן לתזוזה.
ויטה חשה גאווה עצומה. אבא שלה מעולם לא האמין בה והנה היא זאת שאמורה לנצח אותו בקרוב.
המחשבה גם גרמה לה להיות לחוצה פי שניים. אם היא תיכשל? אבא שלה יתברר כצודק, היא באמת עלובה וחלשה יותר מכולם.
"תירגעי. את תנצחי אותו, את טובה. אני מכיר אותך." סונאו ניגש אליה מאחור. כולם כבר התחילו לזוז, הם התקדמו לאורך הכביש לכיוון הפירמידה שבה הביסו את ג'ון.
ויטה וסונאו נותרו לבד מאחור, היא הטתה את ראשה לאחור כדי להביט בו.
"תודה, אבל אני לא חושבת שאתה באמת מכיר אותי." היא אמרה.
"טוב, אז בואי נתקן את זה. יש לנו הליכה ארוכה עכשיו, כי אם איזמו הסביר לי נכון, אנחנו אמורים ללכת עד למיזורי, שם נמצאת הרכבת שאמורה להביא אותנו לגיהינום או משהו כזה." הוא אמר, ויטה הנהנה ואישרה את דבריו. במיזורי הייתה הרכבת שבה אבא הביא אותה לכדור הארץ לפני שנים רבות. בתוך אסם של שד משנה צורה.
"בואו נתקן את העוול הזה." היא אמרה, היא הסתובבה אליו ובדקה שכולם כבר רחוקים מספיק.
"אתה יודע שאתה חמוד? אבל ביישן." היא אמרה ומשכה אותו קדימה כדי לא לאבד את שאר הקבוצה.
"ואת חמודה. אבל ממש לא ביישנית." הוא אמר, היא צחקה.
"ואני אוהב את זה בך." הוא המשיך, היא השתתקה ונעשתה רצינית. אין סיכוי שגבר מתחיל איתה.
טוב, מלאך אויב. אבל זה פועל על אותו עיקרון, נכון?
"גם אני אוהבת אותך." היא אמרה, הוא צחק.
"יופי, פחדתי שתגידי לא… את מבינה, מעולם לא יצאתי עם מישהי… אני תמיד הייתי ביישן מכדי לצאת החוצה…" הוא מלמל.
"גם אני מעולם לא יצאתי עם אף אחד, אז זה דומה אצלנו." אמרה ויטה.
"אז… זה אומר שאנחנו זוג או משהו כזה?" סונאו הסמיק.
"זוג, אנחנו זוג." אמרה ויטה ונישקה אותו כדי להשתיק אותו.