אהבה שטנית פרק 21

"הם ברחו, לעזאזל!" צעק השד ריף בכעס. הוא היה המנהיג של חבורת השדים שהסתננו לחבורה של ג'ון כדי להגן על ויטה ואחיה.
ועכשיו הוא נכשל במשימה שלו.
הוא עמד במסדרון והביט בכל הגופות שמולו. לפתע הוא ראה יד זזה. הוא רץ אליה במהירות.
זו הייתה בלה, הילדה שהוא זרק לה סכין בגב. היא גנחה ומלמלה מילים לא ברורות. הסכין היה עדיין נעוץ בגבה.
רעיון החל להתגבש במוחו, הוא חייך לעצמו וקרא לכל חבריו.
"אני רוצה שתטפלו בה היטב, שתחזור לקו הבריאות מהר ככל האפשר. אפילו היום. אנחנו נשלים את המשימה שלנו." הוא אמר. השדים האחרים הנהנו והרימו את בלה, הם גררו אותה לחדר של ג'ון.
בינתיים הוא הלך לחדר אחר כדי לדבר עם תיאוס ועם השטן. הוא היה אמור לקבל מהם שיחה ברגעים אלו ממש כדי להודיע להם איך מתקדמת התוכנית.
בחדרו כבר חיכתה לו ההולוגרמה של תיאוס, הוא חייך וקד קידה.
"תיאוס, אדוני." הוא אמר.
"עדכון התקדמות, עכשיו." דרש תיאוס בלי נימוסים נוספים.
"הם ברחו אבל הם יחזרו עוד מעט. יש לנו בת ערובה שמאוד חשובה להם." הוא אמר.
"באמת? מי זו?" שאל תיאוס.
"בלה. בחורה אנושית שמאוד חשובה לויטה וללילי.
"יכולת לשמור את אוטיזי לעזאזל, מה אכפת להם מאיזו אנושית אחת?!" צעק תיאוס.
"ביקשת שהוא ימות." מחה ריף.
"גם בלה הייתה אמורה למות. וכל המלאכים. אבל את זה לא עשית, נכון?!" שאל בכעס.
"אוקי, אני מתנצל. אני אפצה אותך. הם יהיו אצלך בקרוב." אמר ריף.
"זה כבר מיותר. אל תביא אותם אלינו. תהרוג אותם." אמר תיאוס.
"אדוני… אתה בטוח?" הוא שאל בבלבול.
"בעצם… לא. אני רוצה שתתקשר אליהם, או תיצור איתם קשר בדרך כלשהי. תודיע להם שיש לך את בלה. אם היא באמת חשובה להם כמו שאתה אומר הם יבואו מיד כדי לקחת אותה. תבקש משהו קטן בתמורה אליה, משהו שהם לא יהססו לתת אבל לא יחשדו בו גם. ואז כשהם יגיעו תודיע לי ואני אשלח צבא של שדים, נטבח בהם." אמר תיאוס.
"אם זה מה שאתה רוצה… אדוני." מלמל ריף.
"זה מה שאני רוצה. להתראות. אל תאכזב אותי שוב, ריף." אמר תיאוס וניתק את השיחה.
ריף מיהר לחדר שאליו לקחו המשרתים שלו את בלה.
הוא הופתע לראות אותם מתרוצצים סביבה. עיניה כבר היו פקוחות והיא הייתה חבושה היטב.
"בלה, אני מתנצל על מה שקרה." אמר ריף, אבל לא נראה שהיא שמעה אותו.
"אני לא חושב שהיא שומעת אותך, בוס." אמר אחד מהשדים.
"הו, באמת?" שאל ריף והתקרב לבלה.
"אני לא רוצה לעשות את זה אבל אני אאלץ להחטיף לך סטירה אם לא תעני כדי לבדוק אם את לא מתעלמת ממני בכוונה." אמר ריף.
בלה עדיין לא ענתה, הוא הרים את ידו ואז היא לפתע החלה לנוע.
"אוקי, אוקי, סליחה! אני שומעת, אני מגיבה!"היא אמרה, ריף חייך.
"טוב מאוד. אז עכשיו את צריכה להיראות כמה שיותר עירנית." אמר ריף, בלה הנידה בראשה.
"לא אם אני לא יודעת למה זה." היא אמרה.
"רק כדי למשוך את החברים שלך לפה ולהרוג אותם. גם את המלאכים המגעילים." אמר.
"גם את ויטה?" עיניה של בלה אורו.
"גם את ויטה." אישר ריף.
"טוב, אם כך אז אני מרגישה ממש טוב. אתה יודע שתמיד אהבתי כשזרקו עלי סכינים בגב?" היא שאלה.
"מצחיקה שכמוך. את לא חברה של ויטה?" הוא שאל.
"ממש, אבל ממש לא." היא אמרה. "ואני גם אשמח אם תתעללו בה מעט לפני שתגמרו איתה." היא הוסיפה, ריף צחק והפעיל את ההולוגרמה.
ההולוגרמה שלו הייתה טכנולוגיה מתקדמת. ברגע שהוא היה מציין את השם של האדם שהוא רוצה לדבר איתו ההולוגרמה הייתה מופיעה מולו מיד בתנאי שהוא שטן, בן של שטן או שד כלשהו.
היא לא תקשרה עם מלאכים ובני אנוש, אבל הוא גם לא הזדקק לתקשורת איתם.
הוא אמר את שמה של ויטה.
"היי, ויטה. מדבר ריף. הבחור שרצח את אוטיזי. לפני שאת מנתקת אני רוצה להודיע לך שבלה בחיים." הוא אמר ברגע שהתמונה של ויטה ומלאך כלשהו שהוא לא הכיר הופיעה.
"מה?!" ויטה מיד הורידה את ידה מכתפו החסונה של המלאך.
"חברה, לפה מהר, בלה בחיים ואיזה שד מתקשר להודיע לנו את זה!" היא צעקה, כל המלאכים, איזמו ולילי מיהרו אליה.
"אתה מחזיר לנו אותה?" שאלה לילי בבכי.
"לא, אני רוצה משהו תמורתה." אמר ריף.
"אוי נו באמת. כופר." אמרה ויטה, בלה רצתה לצרוח עליה שהיא מגעילה אבל התאפקה.
"אני רוצה בתמורה לבלה…" קולו גווע.
משהו קטן שהם לא יחשדו בו… אבל משהו שהם יוכלו לתת בקלות. מה זה יכול להיות?
"מה אתה רוצה?" שאלה ויטה.
"את כלי הנשק שלך!" הוא אמר לפתע, ויטה נראתה חשדנית.
"בשביל מה?" שאלה ויטה.
"כשתגיעו לפה אני אסביר. אני מחכה לכם בבניין שבו תקפתי אתכם. יש לכם שעה להגיע." הוא אמר.
"שעה?" לילי צעקה.
"רגע, איך אנחנו יודעים שבלה בכלל אצלך?!" צעק איזמו לפתע.
"אתם יכולים לראות לבד. "הוא אמר, הוא כיוון את ההולוגרמה אל בלה וקרץ לה.
"האמת שהם מטפלים בי פה די טוב אבל אני אשמח אם בכל זאת תבואו לחלץ אותי." אמרה בלה.
"ברור שנבוא!" אמרה לילי, ויטה הנהנה.
"אוקי, שרץ. אנחנו באים עכשיו. תהיה מוכן." אמרה ויטה וניתקה את השיחה.
"הולכים אליו?" שאלה ויטה את חבריה.
"את מוכנה לוותר על כלי הנשק שלך למען בלה? כלומר, זו המתנה היחידה שלך מאמא שלך…" אמר איזמו.
"אני… אני חושבת שלמען בלה אני אוכל לוותר עליהם." היא אמרה, כולם הנהנו והסתובבו ברגע שהיא החלה לבכות. היא צעקה שהוא מתחילה להתקדם מקדימה ושכולם יבואו אחריה וברחה קדימה.
היא לא הרשתה לעצמה לחשוב על אמא שלה כל השנים האלו ועכשיו הכאב הכה בה.
אמא שלה… היא מתה בעבורה. הפגיונות שלה, פגיונות סאי, היו המתנה היחידה ממנה.
ועכשיו היא חייבת למסור אותם לאיזה שד מסריח.
בתמורה לאיזו בלה מסריחה.
אבל היא חייבת להוכיח לבלה שהיא חברת אמת, אחרי כל מה שהיא עשתה לה היא חייבת לעשות לפחות משהו כדי להוכיח לה שאפשר לסמוך עליה.
ואם זה מה שהיא חייבת לעשות זה מה שהיא תעשה.
היא ניגבה את הדמעות והחלה לרוץ לכיוון הבניינים שמהם הם ברחו קודם כשכולם אחריה.