אומנויות טבריה – פרק 8

פרק 8:
במשך כל הלילה לא נרדמתי. חשבתי על מה שיעל אמרה לי.
מה אם היא צודקת? אני חושב על חנה? ואם כן, כבר כמה זמן?
כשחשבתי על זה נזכרתי שבשיעור האחרון לא התרכזתי, משהו שלא מתאים לי, בהיתי בלוח החכם שלנו, חשבתי על משהו… לא, על מישהי.
אני לא מאמין, יעל צדקה.
דפקתי בשקט על דלת החדר של מעיין, היא הייתי אמורה לישון אבל במקום זה היא פתחה לי את הדלת והכניסה אותי בשקט.
"אם אמא או אבא יגלו שאנחנו ערים בשעה הזאת הם יהרגו את שנינו"
'לפחות שנינו בצרה הזאת' חשבתי לעצמי והתיישבתי על המיטה שלה, "אני צריך עזרה"
"אתה?" היא שאלה בחיוך, "ואיך אני, אחותך הקטנה, יכולה לעזור לך, האח הגדול והחכם שלי?"
"אולי די עם ההשתפכות הזאת?" שאלתי בכעס ושאלתי את עצמי האם אני טועה, האם אני באמת הולך לספר לאחותי את אחד הסודות היו שמורים שלי? ואם לא הזכרתי, אחותי היא לא בדיוק הכספת הכי בטוחה לסודות. אם אתם שואלים את עצמכם אם לגלות לאחותי סוד או לספר אותו לעיתון הייתי אומר לכם לבחור באפשרות ב'. יש מקומות שהעיתונים לא מגיעים אליהם. אחותי לעומת זאת…
"אוקי" היא אמרה והפכה לרצינית, היא נראתה מרוכזת לחלוטין, "אבל יש לי תאני, אם אני עוזרת לך… אתה תהיה חייב לעזור לי אחר כך"
"ואנחנו לא מערבים בזה את ההורים"
"לא מערבים הורים" היא אישרה
"אני חושב שאני מתאהב"
היא הביטה בי ונראתה משועשעת, אבל נזכרה שהיא צריכה להיות רצינית והחיוך נמחק, "אז מי זאת?"
"זה לא חשוב כרגע" אמרתי :\"הבעיה היא שזה מפריע לי להתרכז ו…"
"אתה לא רציני נכון?" היא שאלה, המבט שלי כנראה היה ממש מובך בגלל שהיא התיישבה לידי והניחה יד על הכתף שלי, משהו שהיא כמעט אף פעם לא עושה, "אהבה היא לא משהו שאפשר לוות עליה דן, תקשיב לי טוב: אהבה יכולה לעוור אותך, לגרום לך לעשות דברים שאתה לא מעוניין בהם אבל…" היא השפילה את מבטה, "זה שווה את זה"
הייתי המום, איך אחותי מבינה כל כך טוב בנושא כזה? זה לא שיש איזה אתר אינטרנט שנקרא 'איך לדבר עם נערים בנוגע להתאהבות בגיל העשרה'.
בפעם האחרונה שבדקתי לא היה אתר כזה. לא שבדקתי.
הבטתי בה שוב, מעריך מחדש את המצב, "אז מה אני אמור לעשות?" שאלתי
"בינתיים כלום" היא השיבה במשיכת כתפיים, "אם תספר לה, מי שלא תהיה, זה יכול להפחיד אותה. תן לה זמן, תהפכו לחברים קרובים. אחר כך תראה לאן זה מוביל"
הנהנתי בשקט, אני חייב לבדוק אם אין אתר שנקרא 'איך לדבר עם נערים בנוגע להתאהבות בגיל העשרה', אין מצב שאחותי סתם אומרת את זה, וזה אפילו לא נשמע כמו השטויות הרגילות שלה.
"אז מה את צריכה?"
"מה?"
"שאלתי מה את צריכה" אמרתי והבטתי בדלת, כמה רחשים נשמעו מכיוונה, "אמרת שאת רוצה את העזרה שלי בנוגע למשהו. מה?"
"אני.. כלומר, זה תלוי.."
"זה מה שנעה אמרה לך לעשות נכון?" שאלתי, האופן שבו החווירה הסגיר אותה
"אל תגיד לה כלום עוד!" היא אמרה והביטה בי בעיניים החומות שהפכו גדולות ועגולות כמו עיניי כלבלבים עזובים שמתחננים אליך.
"אז מה אני אמור לעשות?" שאלתי
"אתה צריך לחזור להיות חבר של נעה" היא אמרה בשקט, בדיוק כשהדלת נפתחה ואמא הביטה בנו בכעס.