אחד באפריל-פרק ארבע
אישה ממוצעת,בערך בשנות העשרים לחייה,התקרבה אלינו,הגוף שלה לא נראה מרגש,אבל משהו בפנייה עשה לי צמרמות.
״לך ציפיתי,חמדתי,שלג,אבל לא לך,האם תוכלי לומר לי את שמך?״ היא דברה עלי ואז לעדן (לא אמרתי אבל,כן,קוראים לי שלג,שם מטומטם נכון?)״היא לא תגיד לך כלום!!!מי את?!?!?איך את יודעת את שמי?!?!?איפה ההורים שלי?!?!??!??!?!?״ספק עניתי ספק צעקתי במקום עדן…״אוקיי,אז לא רוצה להגיד לך,לא יכולה להגיד לך ובאמת,אני לא עד כדי כך מטומטמת שאני אגלה לך…״היא ענתה לשאלותי,אם אפשר לקרוא לזה ענתה״אני דווקא חשבתי שאת כן״לחשתי בקול כול כך שקט עד שאפילו עדן שישבה לידי לא שמעה.אבל מסתבר שלאישה המיסטורית לא היה בעיה לשמוע״אם את חושבת ככה אולי כדי שאלך…״עדן פצחה את פיה לראשונה״לא,היא לא התכוונה לזה,בבקשה, אנחנו באמת רוצים למצוא את ההורים שלה.בבקשה…״
אבל האישה כבר הסתובבה והלכה משם.״יופי,שלג,יופי,עכשיו איך נמצא את ההורים שלך?״שאלה בצעקות עדן״אל תדאגי,לפני שהיא הלכה היא ספק הפילה ספק נפל לה פתק,בואי נחפש אותו!!!התחלנו לחפש הרמנו סלעים,חיפשנו בין זרדים,עד שמצאנו את הפתק,בתוך ערמת עלים.עדן פתחה את הפתק והקריאה״oppressive silence״נבהלתי כי לא הבנתי כלום,ואין מצב שעדן הבינה. אבל היא אמרה״יש יש יש יש ישששששש.סוף סוף אני פתרתי חידה שאת לא פתרת!!!יש יש יש ישששש״ מה?!?!?״את מתכוונת להגיד לי מה זה או לא?!?!?״שאלתי בעצבנות,עדן חייכה ואמרה…
תגובות (2)
תמשיכיייי
ואוו יפה מאוד מאוד תמשיכיי
אוהבת שרית