אחרת פרק 8

ישר הבנתי מה אני היעשה ברגע שאחזור לא משנה כמה מטופש זה. המשכנו ללכת "אני שמח לראות שאת סוף סוף מחייכת" העיר דניאל בזמן שהלכנו "פשוט טוב לי להיות פה. רחוקה מבית ספר. אני לא רוצה לעזוב את המקום הזה" אמרתי "בסוף תצטרכי. אבל תסתכלי על הצד החיובי, יש לך עוד חצי שנה לגמור את הלימודים ולעזוב את כל הילדים המעצבנים מהשכבה שלך. ותוכלי אפילו לגור פה אחרי שתסיימי צבא" עודד אותי דניאל "זה יכול להיות מושלם" השבתי בחולמניות מדמיינת את כל זה כמה טוב זה היה יכול להיות אם זה היה מתגשם "זה יקרה. וזה יהיה אפילו יותר טוב ממה שאת מדמיינת" אמר דניאל. המשכנו ללכת ואני דמיינתי את כל זה, אני ציירת מדהימה ושנונה כל הילדים מהשכבה מתחנפים עליי אך אני מתעלמת מהם. אני זוהרת, אני מדהימה אני בולטת . כל מה שאני לא במציאות. נכנסנו בסופו של דבר למלון ועליתי במהירות לחדר שלנו. לקחתי את הפתק הקטן מאמיר וחייגתי עליו. התפללתי בשקט שהוא יענה.
אמיר: הלו?.
אני (בקול מתלהב יתר על מידה): היי זאת אני אליס! מה שלומך?.
אמיר(חושב כנראה מי זאת החופרת הזאת): בסדר איך את?.
אני(מנסה לדבר בקול שלו יותר): מצוין. אממ…. חשבתי אם אתה רוצה… אפשר להפגש…..
אמיר: סבבה איפה ומתי? .
אני(חושבת על מקום מושלם): קפה פרוקופ. היום ב8.
אמיר: סבבה. נתראה שם חמודה.
אני(מתאפקת לא לצרוח ולקפוץ מרוב שמחה): טוב ביי.
ניתקתי וחיוך מאוזן לאוזן עלה על פניי . הסתכלתי על השעון. יש לי שעתיים להתלבש. רצתי לעבר הארון והתחלתי לבדוק שם בגדים יפים. בחנתי את הבגדים וזרקתי את רובם לאחור. "שאבין, מי מסדר את כל זה?" שאל דניאל מסתכל ביי "אתה מסדר. לי יש פגישה" אמרתי בוחנת שמלה שחורה אדומה יפה ביותר ושוקלת אם ללבוש אותה או לא "עם מי?" הוא שאל בסקרנות "אמיר. בלי הערות ציניות" אמרתי והסתכלתי עליו במבט חודר "פגישה עם אדם נשוי ועם ילדה. אכן פגישה רומנטית זאת תהיה" אמר בציניות נאנחתי "דניאל" אמרתי "סליחה. אבל, פשוט אל תפתחי יותר מדי צפיות טוב מאמי? אני לא רוצה שוב להיות במצב שאת בוכה לי על הכתפיים" אמר וליטף בעדינות את ידיי "אני יהיה בסדר. אני מבטיחה" אמרתי מחייכת עליו חיוך מעודד "אני מקווה. אני רוצה שככה תהיה תמיד. מחייכת ומאושרת הבנת אותי? אפילו אם אצטרך להרביץ לכל בחור מניאק בבית ספר שלך כדי שתהיה מאושרת אני היעשה את זה" אמר לי ואני חבקתי אותו חזק "תודה דניאל. תודה על הכל" לחשתי "טוב, אין לך דייט לוהט להיות בו?" הוא אמר בעודו מעט מתרחק "אה נכון, טוב עפתי להתלבש" והלכתי לחדר אחר. לבשתי שמלה שחורה אדומה, נעליים שחורות וג'קט שחור ובחנתי את עצמי במראה "י פ ה י פ יה " אמר דניאל "תודה" אמרתי בעודי מורחת שפתון . "טוב עפתי ביי" אמרתי ויצאתי משם. המונית הגיעה תוך כמה שניות , נכנסתי "טו קפה פרוקופ" אמרתי והוא נסע. הנהג בחן אותי אך אני התעלמתי ממבטיו היו לי דברים אחרים בראש. ליתר דיוק היה לי אדם אחר בראש. הוא נעצר ושלמתי לו. יצאתי וראיתי את אמיר יושב באחד השולחנות והרגשתי איך לבי דופק במהירות, הפרפרים בבטן שלי עפים לכל כיוון והתרגשות עצומה תקפה אותי. אלוהים יודע איך הצלחתי להתקדם ולא להתעלף במקום . "היי" אמרתי "היי! את נראת מדהים!" הוא אמר בוחן אותי מכף רגל ועד ראש "תודה" אמרתי נהנת ממבטיו. התיישבנו והתחלנו לדבר. ודברנו כאילו לא דברנו לעולם. הקול הנעים שלו קיסמו אותי בדיוק כמו פעם . העיניים שלו זהרו יותר מכל הכוכבים, המילים שלו נעמו לאוזניי יותר מכל השירים והחיוך שלו דמה לחיוך של מלאך . "אני צריך ללכת" הוא אמר מביט בשעונו "טוב, להתראות" אמרתי מסתירה את העצב שהופיע "ביי" אמר הוא וחיבק אותי . היה לו ריח נעים וחיבוקו היה חם וטוב כל כך אפילו יותר ממה שדמיינתי לצערי הוא שחרר את חיבוקו והלך. הסתכלתי עליו עד שנעלם מעייני. אחרי שהלך תפסתי מונית וכל הדרך חשבתי עליו. התחלתי לתהות אם אני לא בחלום יפה וארוך במיוחד אבל אחרי שצבטתי את עצמי בפעם האלף הבנתי שזה אמיתי, שזה המציאות שלי. דלגתי מחוץ למונית ולחדר שלי ושל דניאל. הוא היה עסוק בלזפזפ מערוץ לערוץ ככה שלא שם לב עליי עד שצעקתי "כדור הארץ לדניאל!" והוא הסתובב עליי "מה יא חופרת?" הוא שאל "הייתי בפגישה הכי מדהימה שהיה לי בחיים! זה יותר טוב מרוב מה שמראים בטלוויזיה" אמרתי בהתלהבות רבה "את עדיין זוכרת שהוא נשוי עם ילדה נכון?" צינן דניאל את התלהבותי