Ȳâň
סוף מר ואכזר ;( נראה לאן זה ימשיך הלאה...

אטום ~ פרק 2

Ȳâň 28/03/2014 832 צפיות 8 תגובות
סוף מר ואכזר ;( נראה לאן זה ימשיך הלאה...

מסתבר שאהבתם את הסיפור יאפ?
אז הנה ההמשך שכולנו חיכינו לו…

"עצרו במקום." אמר החייל וניגש אלינו
וברגע זה כבר לא הייתי אם לבכות או לברוח, ההפך מלצחוק או לבכות. הלוואי שלצחוק.
הסתכלתי על אנדי בתקווה שהוא לא התחיל לדמוע.
"כדאי לכם ללכת מכאן, אנחנו מגדרים את הרובע היהודי. תחזרו לרובע הגרמני
ילדים שובבים שכמותכם!" אמר החייל וצחק
אז מה זה אומר, הוא חושב שאנחנו גרמנים?
רק רגע, מגדרים את הרובע היהודי? לא רק שהמשפחה שלי שם ואין לדעת מה
יקרה איתם ועם כל שאר הרובע, גם אין לנו לאן לחזור… צריך לחשוב. לחשוב, לחשוב… לחשוב!
"כמובן, אני ואחי רק שיחקנו בכדור והוא התגלגל לרובע, אפשר לקחת אותו בבקשה?"
שאלתי בנימוס כדי להראות שאני באמת ילד גרמני.
עד כמה שזה נשמע מוזר, בדרך כלל הגרמנים מנומסים – חוץ מהמלחמה.
"בדרך כלל הייתי אומר לא, אבל בגלל שעוד לא סיימנו לגדר ואין יהודים שמסתובבים בחוץ,
אז בסדר. אבל מהר." ענה החייל ונתן לנו את המעבר.
למזלי הצלחנו להגיע לרובע, אבל עדיין יש לנו בעיה די רצינית.
אם ניכנס עמוק לתוך הרובע החייל יחשוד, (עד כמה כדור יכול להתגלגל?!)
והוא גם מצפה שנצא עם כדור, למה הייתי חייב ללכת לפארק?! עד כמה אני יכול להסתבך?
"מצאתם את הכדור?" החייל צעק בעוד אנחנו בדרך לעומק הרובע.
"לא, כנראה שהוא התגלגל לכיוון אחר. מצטערים!" אמרתי ויצאנו
"יכול להיות שיהודי גנב אותו. אבל זה בסדר, נעשה לכל היהודים "ביקור בית",
ובקרוב שום דבר לא עומד להיכנס לרובע או לצאת ממנו…" אמר החייל
והצביע על הגדר שכביכול חשמלית.
"תודה…" אמרתי וברחתי עם אנדי
"ארמיס, מה אפשר לעשות? כל מה שיש לי זה חמישה יורו!" אנדי התחיל לבכות
"זה בסדר ארמיס, יש לי 30 יורו שנמצאים בתיק שלי וזה מספיק כדי לישון באכסניית –
לימברוק. זה קילומטר אחד מפה בערך, קדימה, החושך מתחיל לרדת!" אמרתי
וחשבתי, חשבתי על הדברים שהחייל הגרמני ההוא אמר.
מה זאת אומרת שום דבר לא נכנס או יוצא? ומה זאת אומרת שהיהודים לא יפריעו יותר?
וכרגע אלו בעיות לא ממש גדולות,
יחסית לזה שיש לנו כסף ללילה אחד באכסניה זולה ומאובקת!
כל המחשבות הללו הדהדו בראשי, אבל ידעתי רק דבר אחד.
מעכשיו – זאת הישרדות.

"הנה הגענו." אמרתי ונכנסתי
"שלום, אנחנו רוצים חדר לשניים ללילה אחד בבקשה." אמרתי לפקידת הקבלה
"אתם לא קטנים מידי?" היא שאלה בחשדנות
"נכון, אבל.. ההורים שלנו רבים וכרגע כדאי לישון מחוץ לבית,
לא הייתי יכול לחשוב על מקום טוב יותר מאשר האכסנייה הזאת!" עניתי, בשקר, אבל עניתי.
לפעמים כדי למנוע דברים צריך לשקר, כמו שקרה בחשמלית לפני כמה שעות.
"35 יורו יספיקו?" שאל אנדי
"יש לכם מזל, ההחל מהערב הזה יש לכם הנחה, במקום 50 יורו לשניים,
35 יורו בלבד!" היא אמרה
"תודה רבה, לכבוד מה?" שאלתי
"לכבוד הכרזת גרמניה על הפתרון הסופי שאמור להתקיים מחר בבוקר!"
"האם אפשר לשאול, מה הוא הפתרון הסופי?
אנחנו קצת מנותקים בגלל הריבים במשפחה.."
"כמובן, הפתרון להשמדת היהודים. ובכל מקרה,
הנה המפתח שלכם, לילה נעים!" היא ענתה בקול נחמד, אבל מבפנים היא עוד אנטישמית.
הפתרון הסופי?! אז לזה התכוון החייל? מה זה אומר בכלל? מה יקרה בפתרון הסופי?!
"ארמיס… אני עייף…" אמר אנדי
"תיכנס למיטה אנדי, גם אני אכנס. מחר זה יום חדש."
כן, בהחלט מחר זהו יום חדש – אבל לא במובן הטוב של המילה.

"ניצחון לנו! לכו יהודים, לכו מכאן…!" כך נשמע מחלונות האכסנייה מהקומה השלישית.
"מה זה?!" התעוררתי בבהלה כשאנדי הסתכל דרך החלון
התקרבתי אליו והצטרפתי לתצפית.
מהחלון נראו חיילים ואנשים המריעים להם. מה… מה זה…
"אתה מבין את זה?" שאל אותי אנדי
"רק רגע, מי זה שם? מי האנשים שהולכים שם? זה דויד! הם כולם מהרובע היהודי!
הם השתחררו?" שאלתי
בעוד המשכתי להסתכל ולהבין משהו אחר, משהו שונה מאוד – משהו לא נכון.
"הם נוסעים… במשאיות של הצבא הגרמני. זאת אימא!" כמעט שצעקתי בחוזקה,
אבל לא רציתי למשוך תשומת לב.
"מה הם עושים איתם?!"


תגובות (8)

תמשיךך אני דורשתתתתתת

28/03/2014 23:59

ובכן, למרות שהפרק כתוב בצורה יפה והכל, מספר דברים פשוט צרמו לי בקריאתי:
1. אנדי זה לא שם יהודי. מצטערת, אבל אני חושבת שזהו שם אמריקאי שאינו מתאים לתקופה המתוארת בפרק.
2. איני בטוחה שהיה מטבע שכזה אז, אבל, גם אם כן, קשה לי להאמין שהשתמשו בו בפולין (וישנם עוד דברים לגבי כך, אבל לא משנה).
3. הפתרון הסופי הוצע בוועידת ואנזה אשר הייתה סודית וידועה רק לבכירים הנאצים והוא התבצע בשלבים, כך…
אבל, חוץ מזה, אני יכולה להגיד שבאמת סחפת אותי. פשוט כדאי להקפיד על דיוק מבחינה היסטורית כשמדובר בדברים כאלו.

29/03/2014 00:56

סליחה, מתברר שהסיפור מתרחש בהולנד.
אבל, אני חושבת שבתקופה שלפני האיחוד האירופאי, היה מטבע מקומי שונה.

29/03/2014 00:58

    אני יודע שאנדי הוא לא שם יהודי, אבל זה מה שעלה לי בראש וזרמתי עם השם (;
    בכל מקרה, לגבי היורו יכול להיות שבאמת לא היה,
    אני אבדוק מה כן היה ובפרקים הבאים אני אשנה.
    הפתרון הסופי היה לבכירי הגרמנים, אבל באיזשהו שלב אנשים כבר ידעו עליו,
    לדוגמה מקלחות עם גז.
    תודה על ההערות!

    29/03/2014 08:17

    בדקתי ולאחר חיפוש רחב גיליתי שהמטבע היה דויטש מארק.
    בפרקים הבאים אני אשתמש בשם הזה למטבע ולא ביורו.
    תודה!

    29/03/2014 08:25

המשך.
ופעם אחת כתבת שהילד פונה לאחיו בשם ארמיס, ואז האח הבכור פונה אליו בחזרה בשם ארמיס ולא בשם אנדי.

29/03/2014 06:54

    יכול להיות שטעיתי, אבל יכול להיות שלא הבנת מי פנה למי,
    כי לא תמיד אני כותב ליד המשפט מי אמר אותו ואולי התבלבלת… (?)
    ותודה על התגובה ועל כל התגובות שכולם כתבו לי!

    29/03/2014 08:21

סיפור מעניין על נושא כואב. שלא הרבה מצליחים להתמודד אתו

29/03/2014 08:38
סיפורים נוספים שיעניינו אותך