איבדה הכל-פרק 2

עכשיו 10:30 בלילה,התעוררתי ממישהו שזרק לי אבנים על החלון,קמתי לבדוק מי זה ומישהו בן עמד שם,אני לא יודעת למה אבל הצללית הזאת הצללית של הבן הזה נראתה לי מוכרת.הוא אמר לי"תתלבשי ותרדי למטה" "בסדר" עניתי לו.התארגנתי וירדתי למטה.הייתי חצי ערה וחצי ישנה.בהתחלה חשבתי שזה החבר שלי,אחר כך דיבר אליי קול שונה" "היי ילדה" "אממ הי מי אתה?" ,לא יכול שאת לא מכירה אותי." "בואי לבית שלי ואז תזהי אותי." "טוב אבל בלי להתנשק יש לי חבר" "טוב שיהנה איתך" הלכנו כל הדרך בשקט אני התביישתי לדבר והוא היה עסוק. הגענו אליו הביתה הוא כיסה לי את העיניים ופתח את הדלת.העיניים שלי היו עצומות ועליהן הוא הניח את היד שלו.הוא אמר לי להשאיר את העיניים סגורות.אמרתי שבסדר הוא פתח את הדלת והלך לשבת על הספה.הוא אמר לי ״פקחי את העיניים אבל לאט לאט״ הקשבתי לו ופתחתי את העיניים שלי לאט לאט.ואז כשפתחתי את מי אני רואה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!!?!?!?!!?!!??!!את וואן דיירקשן!!!!!!!לא הצלחתי לדבר!כשהסדרתי את הנשימה והפסקתי לגמגם שאלתי ״אממ למה אני פה?״ ״את תגורי פה.״ זאין אמר לי. ״אני?!למה אני?!אתם בטוחים שאתם רוצים שאני אגור איתכם?!״ ״כן למה?״ ״כי רק אף אחת עם חמישה הורסים!!!!!״ ״את תתרגלי לזה״ ״אבל אתם בטוחים שאתם רוצים כי אני לא כמו כולם.״ ״מה זאת אומרת לא כמו כולם חמודה?״ ״פשוט…פשוט….״ ״פשוט מה חמודה?״ ״פשוט יש לי אממ הרבה בעיות נפשיות!הנה בסדר אמרתי את זה אמרתי!פשוט תעזבו אותי בשקט!״ הם צעקו לי משהו אבל לא שמעתי רצתי לאחד החדרים ובכיתי שם פשוט בכיתי. כמה דקות אחר כך שמעתי דפיקה בדלת אבל לא פתחתי הייתי עסוקה בלבכות. זה היה נייל מסתבר שנכנסתי לחדר שלו הוא שאל אותי ״את בסדר?״ ״לא!״ ״מה קרה?״ ״אתה לא תבין כולם לא מבינים״ ״תספרי לי אני אנסה לעזור לך טוב סתיו?״ ״טוב״ ״שפכי״ ״דבר ראשון יש לי מלא בעיות נפשיות ואני מטופלת אצל פסיכולוג כבר מגיל צעיר.ואם זה לא מספיק כל הבעיות האלה עושות לי בושות בבית הספר אין לי בגלל זה חברים חוץ מחברה אחת,אני לא יכולה לספר את זה למורה כי יעבירו אותי לכיתה של ילדים מפגרים ואני לא רוצה את זה!״ ״סתיו חמודה לא יקרה כלום אני גם הייתי כמוך״ ״באמת?״ ״כן״ ״ממה זה קרה?״ ״ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 5 היית צריכה לראות איזה קשה היה לי״ ״אבל ההורים שלי לא גרושים״ ״אז מה הסיפור?״ ״אני חייבת לספר?״ ״אני רוצה לעזור לך אז כן את חייבת לספר.״ ״טוב כשהייתי בת שנה אמא שלי מתה בתאונת דרכים כשהיא הייתה בדרך לעבודה,שבוע אחר כך אבא שלי נטש אותי,כשהייתי בת חמש אחי הגדול התאבד,ולפני שנה אחותי התאבדה.״ ״זה נוראי אבל אל תדאגי אני והחברים פה בשביל לעזור לך.״ ״תודה נייל״ ״בבקשה עכשיו בואי נצא החוצה החברים בטח מחכים לנו״ יצאנו החוצה אכלנו ארוחת ערב,ראינו טלוויזיה,ישבנו וצחקנו.אבל הייתי צריכה ללכת לישון אז עליתי למעלה אבל החדר שלי עוד לא היה מסודר אז נייל נתן לי לישון בחדר שלו.אחר כך בבוקר התעוררתי ובתור הפתעה זאין הכין לי פנקייק עד למיטה.אחר כך התארגנתי וזאין נתן לי טרמפ עד איפה שאפשר והלכתי ליום נהדר בבת הספר.