איך זה מרגיש? ~1~
רצתי הכי מהר שיכולתי. לא רציתי לאחר שוב. כבר בפעם הקודמת קיבלתי אזהרה חמורה מאוד ומכתב להורים. השלב הבא הוא השעיה של שלושה ימים, ולא רציתי לאכזב את אמא. כנגד החוקים רצתי דרך הקיר. כמובן שלא הרגשתי אותו. הקובעים העליונים מכריחים אותנו להתנהג לפי החוקים כמו היצורים המכונים 'אנשים' שגרים בגלקסיה הסמוכה לשלנו, ב'כדור הארץ' או מה שזה לא יהיה. אנחנו לומדים עליהם בשיעור חוצנות. הם נראים כמונו. אותו מבנה גוף, אותם מערכות, אותו תפקוד בכל האיברים. חוץ מהתפקוד השכלי. יחסית לחיים אחרים שצפינו בהם, האנשים הם היצורים הכי פחות מתקדמים שכלית. תקופת ימי הביניים שלהם נמשכה יותר זמן מכל תקופת ביניים אחרת ביקום. שלא לדבר על הבהמות שיש שם. ואני לא מדברת על החיות. גזענות, רוצחים, שודדים, אנסים, ואין לזה סוף. אבל בדבר אחד הם ניחנו שלא ראינו בשום מקום אחר בכל היקום. היכולת לגעת במשהו, ולהרגיש אותו. הייתי נותנת את כל היכולת השכלית שלי בשביל זה. ממש להרגיש את מה שאתה נוגע בו. כמובן שאז אתה לא יכול לעבור דרך דברים, אבל זה שווה את זה. ניסיתי לדמיין אינספור פעמים מה ההרגשה. אף פעם לא הצלחתי להתקרב לאמת, למיטב ידיעתי.
עברתי דרך הלוקרים. ראיתי את פנים הלוקר של ג'יימס לוקווד. ראיתי את חולצתי מתנפנפת. כמובן שלא הרגשתי את האוויר. ואז… אז קרה הדבר ששינה את חיי מקצה לקצה. באמת התנגשתי במשהו, ונפלתי לרצפה. אחרי זה הבנתי שזה היה מישהו ולא משהו. הרגשתי כאב בצד השמאלי של ראשי. זאת הייתה הרגשה מדהימה. לא דומה לשום דבר שהרגשתי לפני זה. טוב, כי בעצם לא הרגשתי כלום לפני זה, לא במובן הפיזי. הייתי ברקיע השביעי. שכחתי את העובדה שאני מאחרת. הרמתי את ראשי כדי לראות מאיפה הגיע הדבר הנפלא הזה. ראיתי בחור צעיר, נראה שנה מעלי. הוא ישב על הרצפה, המום כמוני. עיניו השחורות כפחם בוהות בעיני בעלות הצבע הנדיר- חום אדמדם, שנפערו בתמימות של תינוק המעיף בעולם מבט ראשון. ראיתי תלתלים שחורים דמויי קטיפה נשפכים ברכות אין סופית על מצח לבן וחלק. שפתיים אדומות. אף קטן מעוטר בנמשים. נמשים. זה דבר נדיר אצלנו. לאנשים יש הרבה כאלה, אבל אני עוד לא ראיתי אחד משלנו עם נמשים. ידעתי שיש כאלה, אבל הם היו מעטים. הנמשים הללו היו כל כך יפים על הפנים החינניים. הושטתי את ידי קדימה. הוא מיהר להתרחק, אבל לא לפני שהספקתי לגעת בשוק שלו, שהיה חשוף מכיוון שלבש ג'ינס עד הברך. הרגשתי. התחושה הכתה בקצה אצבעי והעבירה זרמים חשמליים לכל אורך ידי, לרגליי, למוחי, וללבי.
"אתה…" הספקתי לפלוט בקול שבור לפני שהוא אסף את דבריו במהירות, קם מהרצפה וברח.
תגובות (3)
תמשיכים זה כלכך יפה ^^
היי לכותבת (השם שלך מעט ארוך מדי P:),
קראתי את הפרק הראשון, ואני חייבת להודות שמאוד התרשמתי. הכתיבה שלך מאוד זורמת, והתיאורים חביבים. הרעיון מרתק, ואני חושבת שמאוד אפשר לפתח אותו.
יש לי כמה הערות, ואני מקווה שתקחי אותן ברוח טובה.
אז לגבי התיאורים: את מתחילה מאוד יפה! מתארת איך הדמות מרגישה, ומה היא חושבת. אבל את צריכה לקחת את זה עוד צעד קדימה, ולזכור שלא תמיד הקורא יכול לקחת ללב את המילים בקלות ולהישאב אל העלילה. תיאורים הם בעצם המפתח לדלת שהקורא נוגח בה במהלך הקריאה. כל מה שאת צריכה לעשות, זה לספק את המפתח: הקורא ייפתח את הדלת בעצמו.
תני לידיים שלך לעשות את העבודה הקלה, ולעיניים את הקשה. את צריכה ממש "לראות" מה את רוצה שהקורא ייראה. מהמרקם של עור האצבעות של הדמות ועד לגוון קצות השיערות שלה. מן הטון החלוש ביותר של קרקור הציפורים באוויר ועד אמרות הזלזול של הדמויות המשניות. כמובן שאת צריכה להבדיל בין עיקר לתפל, ולא לתאר הכל… אבל את כן צריכה לשים לב שלפעמים הקוראים צריכים עוד "דחיפה" קלה קדימה.
עוד הערה – העלילה אצלך רצה קצת מהר מדי. את עוברת מלהסביר על העולם בו חיה הדמות הראשית אל בית הספר שלה, בלי כמעט להסביר על העולם הזה שבו היא גרה, שבו היא נמצאת. קחי את הזמן… תני לעצמך לשבת בשקט ולכתוב כמה הסברים שצריך.
אם היצורים הללו אכן לא מסוגלים לגעת בכלום, איך הם בנו את הקירות ואת הלוקרים? שאלה שלא מצאתי לה מענה הגיוני מדי.
לא תמיד אנחנו יודעים איך להתאמן כל כתיבה (כי להתאמן על כתיבה… זה לכתוב). אני מציעה לך לעשות את הדבר הבא, כדי אולי לקבל קצת פרופורציות לגבי היכן ואין נכון לתאר ולכתוב. קחי שלושה דפים ועט, ותתחילי לכתוב. כתבי איפה את יושבת, איפה את נמצאת, תארי את המקום בו את יושבת, מהמרקם של השולחן ועד הריח באוויר. ואז, כשיימאס, תכתבי -כל- מחשבה שעוברת לך בראש. תנחיתי אותה על הדף במכה עד שנמאס לך ממנה. כל מילה שעוברת לך בראש.
אם את רוצה, יש אצלי סיפור שנקרא הזכות לכתוב, שזה בדיוק מה שעשיתי. אבל אני ממליצה לך קודם לכתוב, כדי שלא תתקבעי, ואז אם תרצי לבוא לקרוא. תנסי את זה, כי זה מאוד עוזר, אפילו אם עושים את זה פעם אחת בלבד.
הרבה בהצלחה, ותמשיכי לכתוב. את כותבת מצויין! את פשוט צריכה עוד קצת "גולות" לאוסף.
תודה רבה על ההערות, הן יעזרו לי מאוד מאוד !
אני לוקחת אותן ללבי, ואני באמת אעשה את מה שהצעתי לי (:
כבר יש לי המשך בראש, אני אתחיל לכתוב אותו [[: