" בית האומנה סטיילינסון " :3

פרק 1:

הלכתי בשביל שמוביל לבית האדום,התבוננתי בבית הענק וידעתי שזה יהיה יום ארוך ומייגע.
הוצאתי את הפלאפון כדי לבדוק מה השעה, הייתי צריכה להיות בבית האומנה הזה ב10:00 בדיוק.. אבל לא היה לי מה לעשות ,לא רציתי להסתובב בבית הלוך וחזור וליצור לעצמי געגועים לחדר שלי, לשקט שלי.. ולקמרון, למרות שנפרדנו ממזמן עדיין אני לא מצליחה להתגבר עליו, אז הלכתי כמה שיותר מהר ועזבתי את המקום.
השעה הייתה 9:01 נאנחתי והחזרתי את הפלאפון לתיק שלי והמשכתי לגרור את המזוודה ואותי לשביל של בית האומנה סטיילינסון, הסתכלתי על הדלת שעוצבה בסגנון ישן, נשמתי נשימה עמוקה (כמו שאימא שלי אמרה לי לפני שהיא נסעה עם אבא שלי לנסיעת עסקים ) ותקתקתי בקוצר רוח על הדלת הכבדה.
להפתעתי התקתוק שלי השמיע תקתוק קליל ביותר… ובדיוק כשהתכוונתי לצלצל בפעמון אישה צעירה בערך גיל עשרים ומשהו פתחה לי את הדלת, היא הסתכלה עלי במבט מאיים כאילו אני הייתי אורחת לא רצויה ואז פתאום שינתה את המבט המאיים לחיוך רחב ואמרה לי " ברוכה הבאה לבית האומנה סטיילינסון, את בטח אלקסיס התלמידה החדשה נכון ?" רציתי לענות לה אבל היא המשיכה ואמרה לי "כנסי קר בחוץ "
במבט טיפה מופתע נכנסתי לבית האומנה סטיילינסון, בית האמונה הזה היה פשוט ענק ! סרקתי במהירות את האולם הענקי ולא האמנתי למראה עיניי האולם היה פשוט יפייפה, בין כל התמונות שנתלו על הקירות והמדליות שמסגרו אותן במסגרת מקושטת ביותר היו מדרגות ארוכות ולבנות שהיו נראות כאילו הן מובילות לאין סוף . " נו ? זה מצא חן בעיינך ? " ענתה האישה שפתחה לי את הדלת באולם המואר היה אפשר לראות את צבע השיער של ג'ייו צבע חום אגוז , "כן זה מאוד יפה ו..גדול " עניתי לה "כן כן את זה אומרים כמעט כל התלמידים שבאים לכאן, דרך אגב קוראים לי ג'יין ואני היועצת של בית האומנה סטיילינסון " היא ענתה וחייכה חיוך רחב אי אפשר היה שלא להחזיר לה חיוך אז למרות שאני לא טיפוס של חיוכים החזרתי לה גם חיוך קטנטן. ג'יין עשתה לי סיור בבית האמונה ושאני אומרת סיור אני מתכוונת לסיור של מוזיאון.. הבית אומנה הזה עצום ואחרי הסיור כאבו לי הרגליים מאוד ! " טוב אז את הבנת לאן מותר ללכת ולאן אסור ? " ג'יין שאלה אותי "כן מותר ללכת למוענות של הבנות ואסור ללכת למעונות של הבנים " עניתי לה , אני לא מבינה למה היא חופרת לי כל כך על המעונות אני לא מתכוונת להיכנס לשם ממש לא אחרי הפרידה שלי מקמרון , "יופי אז אני הולכת והנה החדר שלך " ג'יין אמרה לי והלכה נכנסתי לחדר שלא ממש שלי כי אני מצטרפת לעוד 4 בנות , החדר היה נחמד הקירות היו צבועים בחלקים של צבע אפרסק וצבע ורדרד חלש . התיישבתי על המיטה שלי והתחלתי למיין את הדברים שלי ותהיתי לעצמי אם גם לילדות שנמצאות איתי בחדר יש גם פיצול אישיות כמו לג'יין ,כשלפתע ראיתי את הידית של הדלת זזה ותוך שניות עמדו בדלת ארבעה בנות שלא נראו כל כך נחמדות .