אינויאשה – פרק 6(חלק ב')

רסיס בגד ורוד של ה'לא-אמא' נחת על כתפו של אינויאשה המופתע…
היא הגנה על אינויאשה.. אבל למה?
"היא שדה שמלאה באהבת אם טהורה" הסביר מיוגה שישב על כתפי "הטבע שלה זה להגן על ילדים.."
"הבן שלי.." הראש של ה'לא-אמא' שהיה מונח על הקרקע נאנח בכאב
סשומארו הושיט את השוט שלו וניפץ את הראש שלה לרסיסים.
"היי" צרחתי לעבר סשומארו, כמה רוע יכול להיות בבן אדם אחד, התקרבתי ונעמדתי ליד אינויאשה בעצבים.
"אל תתערבי" אמר לי מיוגה "אחרת שנינו נמות פה!"
"אבל.." הוא כל כך מעצבן אותי, אני שונאת אנשים רעים כל כך, או במקרה שלו יותר נכון להגיד שדים.
"ג'אקן" קרא סשומארו..
היצור הירוק רץ לעברו במהירות, הוא הצליח לקחת את המקל שלו בחזרה, איפה השארתי אותו?
"יש לי את מקל הראש האנושי שלי בחזרה" אמר לסושמארו בחשיבות.
סשומארו תפס במקל, והתבונן בפנינה השחורה שזהרה בידו "כמה חיכיתי לרגע הזה" אמר בעונג אכזרי.
הוא שמט את הפנינה מידו שנפלה לרצפה, הוא לקח את המקל המוזר של ג'אקן והיכה על הפנינה בעוצמה.
הפנינה זהרה באור ורוד כאשר אחד הפרצופים מהמקל התחיל לצחוק בקול אכזרי.
"האיש הזקן צוחק" אמר ג'אקן, שמתי לב שבמקל היו שני פרצופים אחד של איש זקן, ואחד של אישה זקנה.
מה זה אומר שהאיש צוחק ולא האישה?
"הקבר עכשיו יפתח!" שמח ג'אקן.
האור הורוד התחזק ונפער חור באוויר ליד סשומארו, סשומארו וג'אקן צעדו יחדיו ונכנסו לתוך החור.
"הם נעלמו" לחשתי.
"אדון אינויאשה" קפץ מיוגה על כתפו של אינויאשה "תמהר ותיכנס אחריהם , אדון סשומארו רוצה לקחת לעצמו את הבעלות הבלעדית על האוצר של אביך!"
"אני לא מעוניין בזה" הפטיר לעברו אינויאשה בכעס.
"אל תגיד דבר כזה" קפץ מיוגה בחוסר אמון
"תשתוק" צרח עליו אינויאשה "מי אמר שאני לא אלך אחריהם" אינויאשה תפס בטפריו את חתיכת הבגד הוורוד של ה'לא-אמא' וזרק אותו באוויר בכעס "אני אהרוג את סושמארו" צרח.
התקדמתי במהירות לעבר החור שעמד להסגר, אני אלך איתו.
"קגומה" הסתובב אינויאשה לאחור "תשארי כאן, זה מסוכן מדי.." הוא שם לב מאוחר מדי שאני לא מאחור, מה נראה לו אני לא נשארת כאן!
"אולי נמהר?" צרחתי אליו כשאני קופצת אל תוך החור שעמד להסגר
עפתי בתוך חור אינסופי כשהכול סגול מסביבי, אינויאשה בא מאחורי במהירות ועף לצדי "סשומארו בפנים" אמר לי
"בגלל זה אנחנו חייבים ללכת וללמד אותו לקח" אמרתי בעצבים לעבר אינויאשה "לא דם ולא דמעות זורמים דרכו, בלתי אפשרי לסלוח לו"
יצאנו מהחור הסגול אל השמיים, כל האופק היה מלא בנקיקי סלעים חומים וענקיים וציפורים שחורות הקיפו גולגולת מפלצתית שהייתה שרועה באמצע השממה המאיימת.
נפלנו במהירות לעבר האדמה, אינויאשה אחז בי בחוזקה, קול מקרטע נשמע מאחורינו ונחתנו על משהו שהעיף אותה בחזרה באוויר. ישבנו על גב ציפור מתה, שעשויה מעצמות, היא לקחה אותנו לעבר הגולגולת הענקית.
כשהגענו ממש קרוב לשם אינויאשה לחש "אבא.." אני לא מאמינה "העצמות האלה הם של אבא שלך?" שאלתי את אינויאשה בתדהמה מוחלטת.
"את לא יכולה להבין לבד?" צרח עליי.
"אם לא היית אומר איך הייתי אמורה לדעת?" התעצבנתי עליו "זה כל כך ענק.."
"אבא של אינויאשה" אמר מיוגה שישב על השרשרת של אינויאשה הוא כל הזמן צץ משום מקום "היה שד בעל שיעור קומה שאין כדוגמתו" מיוגה ממש מעריץ את אביו של אינויאשה.
"וכאן הוא בצורתו האמתית והגלויה ביותר" המשיך מיוגה.
הציפור העיפה אותנו לתוך הפה הענקי של עצמות אביו של אינויאשה שיצר כעין מערה ענקית ואפילה.
"החרב האגדית נעוצה בתוך העצמות שלו" אמר מיוגה בידענות "זה מה שאדון סשומארו מחפש"
עפנו עמוק יותר לתוך אביו של אינויאשה, מפחיד לחשוב שאנחנו נמצאים בתוך העצמות המתות שלו!
"סשומארו" צרח אינויאשה, נחתנו מהציפור על עצמות אביו, בקרקעית מתחתינו היו סשומארו וג'אקן.
אינויאשה עף לעבר סשומארו במהירות "אני עדיין לא סיימתי אתך!" צרח והעיף את טפריו לעבר סשומארו שהתחמק במהירות.
אינויאשה נחת על העצמות שהיו מכל עבר בעוצמה רבה, הוא קם במהירות תר את סשומארו בעיניו.
סשומארו עף לעבר מעלה "זה מקום מנוחתו של אבינו, נא תכבד" אמר באדישות.
"אתה צבוע" צרח לעברו אינויאשה. "אתה זה שמנסה לשדוד את קברו, עכשיו צא מכאן!"
"אדון אינויאשה" קפץ מיוגה הפשפש על כתפו של אינויאשה "תסתכל מאחוריך.."
אינויאשה סובב את מבטו לאחור, הסתכלתי גם אני לכיוון וראיתי חרב ישנה שתקועה בסלע.
"החרב הזאת עשויה מהניב של אביך" אמר מיוגה לאינויאשה "זאת טטסאיגה".
אינויאשה הסתכל על החרב בחוסר אימון "זאת סתם חרב ישנה ומחלידה" אמר בזלזול.
"טטס.. משהו?! אתה אפילו לא יכול לחתוך עם זה לפת" המשיך לזלזל.
"אדון אינויאשה" אמר מיוגה בחשיבות "תשלוף בבקשה את החרב החוצה" פקד.
"אדון סשומארו" פנה מיוגה לעבר סשומארו "אתה לא יכול להוציא את החרב החוצה נכון?" שאל
"אתה אומר שאינויאשה יכול?" שאל סשומארו באדישות.
"בוודאי" שמח מיוגה " טטסיגה נועדה בשביל אדון אינויאשה" אינויאשה התבונן במבט כועס לעבר מיוגה, כנראה התעצבן שמיוגה לא אמר לו את זה עד עכשיו, גם אני הייתי מתעצבנת מזה.
מיוגה מיהר להסביר את עצמו "ההוכחה היא שהקבר הופקד בידיו של אינויאשה" מיוגה ברח ומיהר להסתתר בגבו של אינויאשה לפני שהוא יכעס עליו "תמהר להוציא את החרב" אמר.
"איזה שטויות אתה מדבר" כעס אינויאשה "אני לא רוצה לקחת את החרב הישנה הזאת!" צרח עליו.
"אבל סשומארו" הרים אינויאשה את ראשו לעבר סשומארו שהתבונן על המתרחש בעניין "אתה העלבת אותי פעם אחת יותר מדי" צרח עליו "עכשיו אתה תמות בקבר של אבא שלנו!"
אינויאשה קפץ במהירות לעבר סשומארו והתכונן לפגוע בו עם טפריו, סשומארו התחמק בקפיצה אלגנטית ואמר "מה הכוונה שלך?" כאילו הוא לא מודע לעובדה שזה מעליב שהוא השתמש באמו של אינויאשה כפיתיון.
אינויאשה המשיך לקפוץ אחרי סשומארו ולנסות לפגוע בו, אך סשומארו חמק מכל המהלומות בקלות רבה.
אינויאשה נתקע בקיר בזמן שסשומארו ברח מההתקפה שלו, אינויאשה נפל על הרצפה מלאת העצמות, סשומארו נחת על רגליו קרוב אליו "התקפות ילדותיות" אמר.
"אינויאשה" קרא לו מיוגה "אתה לא יכול להילחם כך, לך תשלוף את החרב" ציווה עליו.
"תשתוק" התעצבן עליו אינויאשה.
למה הוא חייב להיות ילדותי? "אינויאשה" קראתי אליו הוא הרים את ראשו לכיווני "פשוט לך ותשלוף את החרב, סשומארו לא יכול לעשות את זה"
אינויאשה נעמד על רגליו מקשיב לי "אם אתה תצליח לשלוף את החרב בקלות הגאווה של סשומארו תישבר" הסברתי לו.
"הבנתי" חייך אינויאשה "יהיה כיף לראות כשזה יקרה" הוא התקדם לעבר החרב כשמבטו של סשומארו עוקב אחריו.
הוא תפס את החרב בידו הימנית "היי, אני לא יכול לחכות לראות את הפנים שלך" קרא לעבר סשומארו.
"אוי לא" אמר ג'אקן שיצא מבין העצמות שכיסו אותו "סשומארו לא יכול היה לגעת בחרב בגלל הכישוף שיש עליה איך אינויאשה מצליח?"
"ידעתי" אמר מיוגה "טטסיגה שייכת לאדון אינויאשה" שמח.
אינויאשה משך את החרב בעוצמה רבה, אור יצא מהחרב והאיר את כל האזור, היא עומדת לצאת החוצה.
"תוציא אותה אינויאשה" צרחתי לעברו מקווה לתת לו כוחות נוספים על ידי כך.
הוא המשיך להתאמץ ולמשוך אותה בכל כוחותיו, האור לאט דעך, והחרב נשארה במקומה, איך זה יכול להיות?
אינויאשה תפס את מיוגה באצבעותיו ומחץ אותו "אני לא יכול למשוך את זה" צרח עליו בעצבים.
"למה?" שאל מיוגה בחוסר הבנה.
"בואו נפסיק את הקומדיה" אמר סשומארו, הוא התקדם במהירות לעבר אינויאשה שהצליח להתחמק ממנו, אבל לא להרבה זמן לאחר שנייה אחת סשומארו תפס אותו והצמיד אותו לקיר מאחוריו.
הוא הושיט את ידו הימנית עם טפריו לעבר אינויאשה "הרעל של הטפרים שלי יזכך אותך" חייך חיוך צדדי ואכזרי, ידו הפכה להיות ירוקה מגעילה ונוזלת והתקדמה במהירות לעבר אינויאשה שהצליח להתחמק ברגע האחרון, הקיר מאחורי אינויאשה נמס במהירות. זה מה שהיה קורה לאינויאשה אם הוא לא היה מתחמק? זה מבעית!
אינויאשה רץ במהירות, סשומארו עף לעברו "אתה לא תברח" אמר הוא קפץ למעלה והוציא את השוט הירוק זוהר שלו והנחית על אינויאשה שנפל על העצמות מעוצמת המכה.
"אדון סשומארו" צחק ג'אקן ונופף עם מקל שני הראשים שלו "תן לי לעזור לך" התחנן בעונג.
קפצתי על ראשו הקטן בעצבים ומחצתי אותו "מוג לב" אמרתי לעברו.
הוא קם במהירות והעיף עליי את המקל, תפסתי אותו בעוצמה בשני ידיי "אתה חלשלוש גורם צרות" צרחתי ודחפתי את המקל שלו יותר בעוצמה.
"את מכשפה קטנה" צרח והעיף את המקל לעברי.
"אפילו אנשים כמוני יכולים להילחם" דחפתי גם אני את המקל כנגדו.
"אני לא יפסיד הפעם" אמר לי, הוא העיף את המקל בעוצמה ידיי החליקו מהמקל, והוא פגע בי והעיף אותי אחורה על העצמות.
"קגומה" שמעתי את אינויאשה צועק, הוא התבונן בי לרגע ולא הצליח לברוח מהאגרוף שסשומארו הנחית עליו באותו רגע.
"מה?" שאל אותי ג'אקן בזלזול "זה מה שאת יכולה?" התרוממתי לאט על רגליי, ונאחזתי בידי בחרב שהייתה לידי, נשענת עליה מחולשה
"לא סיימתי עדיין" צרחתי לעבר ג'אקן.
סשומארו כבר דחף את אינויאשה על הרצפה, אינויאשה מתנשם כולו קפץ לעברו שוב כדי לתקוף, סשומארו הכניס את טפריו לבטנו של אינויאשה, ובידו השנייה הפעיל שוב את האור הירוק המוזר, הוא ימיס את אינויאשה, אוי לא.
"אינויאשה" צרחתי, והתחלתי לרוץ לעברו, החרב שהייתי בידי נשלפה ממקומה, נעמדתי על מקומי.
"מה זה?" שאלתי בקול המומה. החרב שסשומארו ואינויאשה כל כך התאמצו ולא הצליחו לשלוף בידיים שלי או שאני מדמיינת?
סשומארו עצר את המתקפה שלו, כולם התבוננו בי בפליאה, הסתכלתי על החרב מקרוב, אני לא התכוונתי למשוך אותה.
"סליחה" התנצלתי במהירות "אני משכתי את זה החוצה בטעות"
ג'אקן התבונן בי עם פה פעור, ואינויאשה וסשומארו היו מבועתים למדי "סליחה" אמרתי שוב.
מה אני אעשה עכשיו?