איפה אנסטסיה? – פרק 5: הזוג וובסטר

תמיד יש באיזשהו שלב של סיפור נכנס אל הסיפור עלילת משנה כדי להפוך את הסיפור ליותר מעניין…
טוב, כאן נכנס עלילת המשנה שלנו, והיא מתרחשת בחווה קטנה ברוסיה.
"אתה יודע אתה ממש צריך לתקן את הגג של הבית שלך…" אמר שליח האוכל אל מר וובסטר, בעל החווה.
"אם היה לי זמן לתקן את הגג כבר מזמן הוא היה מתוקן.." מר וובסטר נתן לשליח את הכסף על האוכל לחזירים והשליח הכניס את כספו אל כיס מכנסו. "מה תעשה כשיהיה גשם? הגג לא יחזיק הרבה מעמד בחורף וכאן ברוסיה החורף יכול להימשך נצח" ובשלב הזה מר וובסטר איבד כל טיפת סבלנות. "תקשיב ילדון! אם אתה כל כך רוצה שהגג יתוקן תתקן אותו אתה! לי אין מספיק את הזמן ואת הכסף לתקן אותו! עכשיו תביא לי את האוכל לחזירים שלי ותלך לפני שאתלוש לך את האוזן!" השליח משך בכתפיו ומסר למר וובסטר את האוכל לחזירים והלך. גברת וובסטר שלא יכלה להתעלם מהשיחה הזו יצאה מהבית עם הגג הרעוע אל בעלה בפנים זעופות. "הוא צודק! מה אנחנו באמת נעשה בחורף? אין לנו גם מספיק סירים כדי לכסות את הטפטופים שיהיו בחורף, ושלא נדבר מה יקרה בשלג" גברת וובסטר הייתה אישה נחמדה חביבה מסורה וגם יודעת לעשות 'ספונג'ה' מעולה, אבל כשמדובר בבעלה היא רגזנית ומרירה, ושניהם יחד הם זוג מריר וזקן בעל חווה ושטח אדמה של יבול קטן. "אין לי מספיק זמן לתקן את הגג! אני מאכיל כל יום את החיות, מנקה אותם, חולב את הפרות, קוצר יבול, נוטע יבולים חדשים כל עונה מחדש! ומה את עושה חוץ מלרבוץ כל היום בבית?!"
"זה לא מה שאני עושה! אני כל יום מנקה את הבית מחדש, מדליקה את האש כדי שיהיה חמים בבית, הולכת למכולת הרחוקה כדי לקנות לנו דברים, ולבשל כדי שיהיה לך משהו לאכול בכל ערב כשאתה חוזר מהעבודה שלך! והדבר היחיד שאני שומעת ממך זה תלונות על זה שאני מבשלת גרוע במקום להגיד תודה!" הריב הזה היה רגיל לזוג וובסטר והם תמיד ניהלו את הריבים האלו כך שהתשובות שלהם היו צפויות מראש. מר וובסטר השמיע נחרת זלזול ויצא לקצור את היבול לפני החורף.
כאשר מר וובסטר הסתכל על השדה היפהפה של החיטה הזהובה, הוא מצא משהו חום מבצבץ בין היבול הבהיר, הוא נראה כמו עור נקי עם פצעון ענקי באמצע, מר וובסטר לא היה מוכן שמשהו כזה יהיה בשדה שלו, לכן הוא התקרב אל הגבעה הקטנה החומה, ובדיוק כשהוא התכוון לתלוש את הדבר הלא מזוהה מהיבול הוא שם לב שזה לא סתם משהו…
זו הייתה אישה נאה בעלת שיער חום דבש שחור יפהפה ועור חיוור לבנבן ועדין, בגדיה נראו מהודרים אבל קרועים, והיה לה סרט כחול בשערה ושרשרת פנינים עדינה, בהתחלה מר וובסטר רצה רק לקחת את שרשרת הפנינים ייקרת הערך, אבל למרות שמר וובסטר היה איש נורא גם לו היו גבולות, והוא החליט שזה לא בסדר מצדו להשאיר את הנערה מעולפת וללכת, מר וובסטר החליט להשאיר את קצירת היבול למחר וסחב את הנערה בחזרה אל הבית הקטן שלו ושל גברת וובסטר.
מר וובסטר נכנס אל הבית וטרק את הדלת בכבדות והניח את אנסטסיה על הספה. (כמובן שהם לא ידעו שזו אנסטסיה… מה נראה לכם שאני אסגור את הסיפור כל כך מהר?!) "אתה כבר חזרת כל כך מהר? מה קרה? אל תגיד שהיבול כבר נבל! אם כן אנחנו הרוסים!" גברת וובסטר ששמעה את טריקת הדלת נבהלה וכבר התחילה לחזות כל מיני דברים הזויים, וכשיצאה מהמטבח הקטן היא הבינה למה הוא חזר, על הספה הוא הניח נערה יפהפייה. "מצאתי אותה בתוך השדה שלנו, נראה לי היא מעולפת" גברת וובסטר התיישבה ליד הספה ובדקה את הדופק של אנסטסיה. "כן.. היא מעולפת.. מסכנה קטנה מעניין מה קרה לה" מר וובסטר ליטף את שרשרת הפנינים שעל צווארה במבט מלא ערגה. "מעניין איך קוראים לה.." גברת וובסטר חשבה לרגע. "אולי נקרא לה אנסטסיה? שמעתי שהיה ממש טירוף בממלכה והנסיכה אנסטסיה הוצאה להורג עם כל משפחתה… מסכנה קטנה, היא הנסיכה הכי קטנה במשפחה שלה" מר וובסטר נשמע מזועזע מהרעיון. "אבל אין לך מושג בכלל איך אנסטסיה נראית! יכול להיות שהיא אישה ממש מכוערת ואז לא יהיה יאה לקרוא לה אנסטסיה" הוא הצביע על הנערה המעולפת שעל הספה בלי לדעת בכלל שזו אנסטסיה. "אוי אל תהיה כל כך רע! חוץ מזה זה שם נורא יפה"
לפתע פיהוק קל נשמע מהספה. "איפה אני…?" מר וגברת וובסטר הסתובבו אל אנסטסיה וחייכו אליה.
"שלום יקירתי את בסדר?" שאלה אותה גברת וובסטר בנחמדות, לאחר שמר וובסטר חייך הוא קם בקצרות והלך ללבות את האש. "איפה אני?" היא שפשפה את ראשה והסתכלה לצדדים. "את בבית שלי ושל בעלי מר וובסטר" היא הצביעה אל מר וובסטר אבל הוא נשאר עם הגב אליהם מול האש.
"אמ… כן… תגידי את זוכרת איך קוראים לך? אני רואה שקיבלת מכה חזקה בראש." אנסטסיה הרהרה קצת, להגיד לאישה זקנה מה הוא שמה זה משימה כה פשוטה, אבל היא לא זכרה כלום, כאילו ראשה ריק. "אני לא יודעת…" גברת וובסטר ממש קיוותה שכך יהיה, רק כדי שתוכל לתת לה שם ולטפל בה, נכון שזה נשמע כמו גחמה נוראית, אבל היא הייתה אישה זקנה שחפצה מאוד בחברה ורצתה לטפל בילדים שלה שכבר עזבו ממזמן את הקן. "אז מה דעתך שמעכשיו… יקראו לך אנסטסיה? עד שתדעי איך קוראים לך כמובן" היא הנהנה, השם אנסטסיה ממה מצא חן בעיניה, "אם כך… אנסטסיה הוא שמי" היא הרגישה שהשם אנסטסיה מתאים לה בול, אם כי זהו שמה האמתי, מה שכמובן אף אחד לא ידע.
גברת וובסטר נהנתה לטפל בנערה היפה, היא נתנה לה ספרים ישנים לקריאה והכינה לה אוכל, ולשם שינוי אנסטסיה החמיאה לה מאוד על בישוליה הנהדרים, מה שמר וובסטר בדרך כלל לא עושה, ומר וובסטר במקום גם לדאוג לאנסטסיה הוא יצא אל השדה כדי לחזור לקצור את החיטה, הוא לא רצה לעשות את זה אבל עדיין, הוא לא רצה להמשיך להישאר בבית ולבהות בנערה החדשה… מי יודע כמה זמן היא תשהה אצלם.