איפה אנסטסיה? – פרק 7: השליח החדש

נהירת סוס נשמעה מחוץ לחלון של החווה, מר וובסטר הכיר את נהירת הסוס הזה, זה היה השליח החטטן הזה, למר וובסטר לא היה כוח להתחיל להתווכח איתו שוב ולכן הוא ביקש מאנסטסיה שתצא לקחת ממנו את המשלוח, אנסטסיה שהייתה טיפה משועממת מהבוקר שמחה לקום ולצאת החוצה לכן לא הייתה לה בעיה.
אנסטסיה טרקה את הדלת מאחוריה כשיצאה מהבית ורצה אל השליח, פניו של השליח היו מוצלות ולכן לא יכלה לראות את פניו, היא ממש רצתה לראות מי השליח המדובר שגברת וובסטר תמיד סיפרה לה עליו, היא אמרה שהוא איש חטטן וחמוץ באופן מגעיל ואדיש, והיא רצתה לראות את ההפתעה שבפניו של השליח החטטן כאשר יראה שמישהי אחרת לוקחת ממנו את המשלוח.
השליח הוריד את הכובע והניח אותו, להפתעתה של אנסטסיה הוא לא נראה איש חמוץ ובטח שלא אדיש, הוא נראה צעיר יותר ממה שהיא דמיינה, הוא היה בעל שיער אדמוני ונמשים, ורעמת תלתלים שופעת ויפה להפליא, הוא נראה ילד משועמם אבל עדיין היה בו זיק של חיוך ושובבות.
אפילו מר וובסטר שהסתכל מהחלון כדי לראות איך אנסטסיה מתמודדת עם השליח החטטן היה מופתע.
"אוקיי מר וובסטר לפני שנתחיל לריב אני רק רוצה להצי…." פתאום הוא הרים את עיניו מהרשימה של האוכל שהוזמן והוא הופתע לגלות מולו נערה ולא זקן מגעיל.
"הו! אף אחד לא סיפר לי שמכרו את החווה למישהו אחר" המבט המשועמם הפך לחיוך רחב ומלא שובבות שגרם לאנסטסיה לקפוץ, אבל היא התאפקה וחייכה. "הו לא.. אני פשוט עוזרת לזוג וובסטר כי הם נותנים לי לגור פה, זה אדיב מצדם" השליח הנהן בהסכמה. "סלחי לי שאני לא מנומס, קוראים לי מיכאל ואת?"
מיכאל שלח אל אנסטסיה יד ללחיצת ידיים והיא לחצה איתו ידיים והסתכלה על הסוס הזקן שהוא הגיע עליו.
"אני אנסטסיה… זאת אומרת… אני לא יודעת.. זאת אומרת…" המילים שלה התבלבלו מרוב התרגשות ומיכאל באופן ילדותי מאוד התפקע מצחוק, אנסטסיה השפילה מבט והסתירה את פניה. "אל תצחק, זה לא יפה" מיכאל כיסה את פיו והצטער מאוד.
"אוי סליחה.. אני והלשון הטיפשית שלי אני תמיד צוחק בזמנים הלא נכונים"
אנסטסיה חייכה, "דווקא יש לך צחוק נורא יפה.."
הוא התחיל להרים את השקיות של אוכל החזירים ושאל אותה איפה לשים את השקיות והיא סימנה לו והם התחילו ללכת אל היעד. "אז… אנסטסיה קוראים לך נכון? זה השם של הנסיכה הזאת, שהרגו את המשפחה שלה, את שמעת על זה נכון?" היא סימנה עם ראשה לשלילה. "לא, היא הייתה נסיכה נחמדה?" היא שאלה והתחילה לחלק לכל החזירים הרעבים אוכל.
"אני לא יודע, אנחנו גרים די רחוק מהארמון של רוסיה, אז אני לא יודע ממש, אבל שמעתי שהיא ממש נערה נאה" אנסטסיה סיימה לחלק לכל החזירים את האוכל והם התחילו לפסוע חזרה אל הסוס הזקן של מיכאל. "למה היא מתה?" הוא משך בכתפיים. "היה מחאה ממש גדולה שם והוציאו את המשפחה הזאת להורג" אנסטסיה נראתה מזועזעת. "איזה מסכנים! מאיפה אתה שומע את כל זה?"
הוא חייך כאילו הוא שומר סוד גדול בפנים. "אני לפעמים מבקר שם, ההורים שלי חיים שם ואני מבקר אותם, את יודעת מה? אם אני אשמע עוד משהו אז בפעם הבאה שאני אבוא ואעשה לכם משלוח אני אדווח לך אוקיי?"
אנסטסיה הנהנה בהתלהבות ונתנה לו את הכסף של המשלוח. "אני אשמח!" היא ומיכאל נפרדו בנימה טובה ומר וובסטר שצפה בהם כל הזמן רטן לעצמו על מזלה הטוב ששפר על אנסטסיה.

"איפה אמא?!" הילד הקטן של אנסטסיה, פיודור, צעק לאחר שאיש מפחיד וחשוך שלא הכיר חטף אותו מהמיילדת בזמן המחאות וההשתוללויות. "איפה אמא?!" האיש המשופם עם העיניים החודרות הפחיד את פיודור הקטן, הוא לא רצה להסתכל לו בעיניים, וכאשר הוא חייך הוא התחיל לבכות. "אמא שלך לא תחזור…" וכאשר פיודור הקטן העז להרים עיניים, הוא ראה אותו, זה היה רספוטין, הוא כעת החזיק בפיודור הקטן, עכשיו זה בטוח, שושלת רומנוב לא תחזור למלוכה…