Mr Jones
עכשיו זה ממש מספיק להיום.. תודה רבה לכל מי שקורא את הסיפור הזה אשמח לביקורות תמיד (:

אלברט ספוז'ניקוב פרק 4

Mr Jones 08/02/2014 628 צפיות 2 תגובות
עכשיו זה ממש מספיק להיום.. תודה רבה לכל מי שקורא את הסיפור הזה אשמח לביקורות תמיד (:

השפלתי את מבטי כי התביישתי להסתכל לו בעיניים. חייכתי קצת. הוא התקרב אליי, התכופף והרים תפוח אחד מהאדמה. "נו ילדון, מה אתה אומר, רוצה שאני אזמין אותך לתפוח?" הוא חייך וצחק, לא חיכה לתשובתי. "בוא אחרי ותביא את הסוס שלך, לדעתי יש משהו שהוא ישמח לראות". אני לוקח את מקס שהיה לו מאוד קשה לעזוב את אזור ארבעת העצים. אנחנו הולכים קצת ועוברים את הבית שלא ראיתי, את הבית של זקן. בקתת עץ קטנה אך מאוד יפה. ממש בצמוד לבקתה שוכן לו תא קטן-בינוני, ממנו מוציאה את הראש סוסה לבנה עם נקודות אפורות. "תכיר, זאת זואי. היא סוסה מאוד מבוגרת, ואני חושב שהיא והסוס שלך יסתדרו יחד". אמר הזקן וליטף את קצה אפה של זואי. "מקס, קוראים לסוס שלי מקס". אמרתי.
"טוב, אני חושב שמקס ישמח לקבל שיבולת!" אמר הזקן, לקח את המושכות של מקס ממני והכניס אותו לתא. בזמן שהזקן הוריד ממקס את המתג והאוכף, הסוסים הריחו אחד את השני וזואי צהלה. הזקן לקח קלשון ונתן למקס חציר שיבולת. מקס מרוב התרגשות העיף את השיבולת באוויר, ואני צחקתי.
"טוב בחור צעיר, תפוח אמרנו?" הוא צחק והלך לכיוון הדלת של ביתו ואני אחריו. לאחר שסגרתי אחרי את הדלת, קלטתי כמה חמים בבית. חמימות כזאת נעימה. כמה זמן לא הרגשתי חום כזה. כמעט שלושה שבועות שאני חי בשלג.
"שב" אמר לי הזקן. התיישבתי על אחת משלושת הכורסאות שיש לו בסלון הקטן. "ממזר קטן, אתה יודע מה טוב. קום, זאת הכורסא שאני תמיד יושב עליה" אמר הזקן בחיוך רחב. "כן אדוני" אמרתי ועברתי לכורסא אחרת, קצת פחות נוחה. "אל תקרא לי אדוני בבקשה, קוראים לי רומן"


תגובות (2)

כשיש לך זמן תמשיך!
זה ממש טוב! והכתיבה שלך מצוינת!

08/02/2014 12:50

תודה רבה!

08/02/2014 22:21
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך