אליסון- פרק 2

פרק 2: חברות חדשות
הגיעה ההפסקה. חיפשתי את אביגייל (מדהים איך אנשים יכולים להיעלם לפעמים) ולא יכולתי שלא לתהות את מי היא רוצה להכיר לי. אולי נוכל להסתובב שלושתנו.
ואז סוף סוף ראיתי אותה. "היי, לאן נעלמת?" שאלתי, אבל אז ראיתי את המישהו שהיא דיברה עליו. יותר נכון מישהי.
היא הייתה נמוכה יותר ממני, היה לה פוני, שיער חום ועיניים כחולות. אביגייל הציגה אותה "היי, זאת קייט. חברת ילדות שלי." לא ממש ידעתי מה לענות, אז פשוט אמרתי "היי, אני אליסון". אף אחת מאיתנו לא ידעה מה לומר אחר כך אז פשוט שתקנו, מה שהיה קצת מביך, ואז קייט אמרה פתאום "אתן באות לתפוס שולחן? שנתפוס מקום טוב.."
מצאנו שולחן והתיישבנו. בשלב מסויים אביגייל הלכה לקחת עוד סלט מהקפיטריה (שבאופן מפתיע האוכל שם לא רע) ואני וקייט נשארנו לבד.
התחלנו לדבר. גיליתי שגם היא אוהבת לנגן על גיטרה (יאיי אני לא לבד) ושהיא גרה די קרוב לפה. נחמד. שאלתי אותה מה היא חושבת על בית הספר. היא ענתה את מה שרוב מי שאני מכירה היה עונה, "מקום די טוב, יחסית לבית ספר…. בכל זאת, בתי ספר נועדו להתעלל בנו, את יודעת…". שוב פעם קייט מצאה נושא אחר לשיחה בפתאומיות (יש לה קטע כזה) ושאלה אותי אם אני אוהבת לצייר. את האמת, אני אוהבת לצייר. מאוד. וזה מה שאני עושה בזמני הפנוי, חוץ מלנגן על הגיטרה ולכתוב ביומן (כן, אני כותבת יומן! יש בעיה עם זה?), למרות שאני לא מתכננת ליהיות ציירת בעתיד. "כן, מאוד. זה מרגיע וכיפי." עניתי והמשכתי, "אני אוהבת לצייר פרחים. בעיקר בצבעיי מים". "הייתה לכן אחלה שיחה אני מבינה", שמעתי את אביגייל אומרת. היא בדיוק חזרה. "כן" ענינו אני וקייט ביחד. באותו רגע נשמע הצלצול. "טוב נדבר בהזדמנות, שכחתי את המחברת בלוקר", אמרתי להן ורצתי להספיק לשיעור.