האם ריקוד הוא מהות החיים בשבילי? פרק 2 חלק ב'

פרק 2 חלק ב'
לילי נכנסה לחדר עם תיק בצבע גינס חדש ומהמם. פערתי את עיניי בתדהמה ושאלתי בעיניים נוצצות מהתרגשות "בשבילי?" היא ענתה מעט משועשעת "אז בשביל מי? בשביל סבתא שלי?", חטפתי את התיק מידיה וחיבקתי אותו בשמחה.

לילי הייתה מבולבלת ומשועשעת בו זמנית, דילן לחש לה "שכחת שהיא יתומה?"לילי הבינה וסתמה את פיו.
היא חיייכה אליי "שמחה שאהבת את הבחירה שלי" הנהנתי והיא הוסיפה "מקווה שתאהבי את זה" היא נתנה לי פאלפון חדיש ביותר. הבטתי בה ובפאלפון חליפות ואז צרחתי באושר.
לילי הביטה בי בתמיהה ובהרמת גבה, חייכתי במבוכה והפסקתי לצחקק.

חיבקתי אותה בתודה, הלכתי לחדר האמבטיה בשביל לשים סיכות בשיעער כדי שיהיה הדוק ומסודר.
דילן אמר ללילי "אני ממש מודה לך על כך, אני לא יודע איך לא חשבתי על זה בעצמי, תודה!".
לילי חבקה אותו "דילן אל תאבד את הראש בגלל מישהי שהיא כמו אחותך הקטנה האבודה, אני יודעת שאתם מתנהגים כמו אחים וכל זה אבל היא צריכה לפגוש בנים בנוספים, אתה גדול ממנה בשנתיים וזה קצת מאיים על אחרים". דילן חשב על זה לרגע ואמר " צודקת אבל אני בטוח שהיא לא תתעניין בהם, רובם סנובים ושחצנים".

יצאתי מחדר האמבטיה, לילי תפסה בזרועי ושלבה אותה בזרועה "קדימה לאכול!". עניתי בקול משועשע "אוקיי, אני מקווה שיש משהו שהוא לא כמו העיסות של לובה", דילן צחק.
לילי לא הבינה מה מצחיק ושאל כאנחנו הלכנו אל חדר האוכל "מי זאת לובה?", דילן התנדב להסביר "לובה זאת הטבחית בפנימייה". לילי צחקה למרות שלא הכירה את לובה.

נכנסנו לחדר האוכל ולקחנו אוכל, לפתע נשמעה צעקה "דילן!", כולנו הסתובבנו וראינו שג'ק קרא לו, דילן הביט בנו התנצלות ואמר "אני צריך לשבת עם הלהקה".
הלכנו אני ולילי לאחד השולחנות והתיישבנו לאכול ושוחחנו על שטויות, שאלתי "מה זאת הלהקה?", לילי הרצינהו אמרה "כל מי שמתקבל לפה רוצה להיות בלהקה, זה קבוצה של רקדנים הטובים בכל המדינה כלומר מהאקדמיה הזו!".

שאלתי מופתעת מעט "דילן הוא אחד מהם?" לילי הנהנה וצחקה כתגובה "הוא אחד מחברי הברקוןדה".
חשבתי לעצמי, אולי באמת הוא היה צריך לעזוב ושזה היה לטובה.
הלכנו לכיתה וככה עבר יום לימודים ארוך.

הלכנו לאכול אבל בדרך עברנו ליד הסטודיו של הבוגרים…