אמסטרדם פרק 31

למחרת היה שוב פעם בית ספר. כולנו היינו עייפים נורא ובעיקר אני, אחרי שלמדתי עד מאוחר למבחן.

אבל הלימודים השתלמו. ידעתי הכל, ובסיום השיעור השני שבו עשינו את המבחן הלכנו, אני אליד, אליסה ואניטה לקפיטריה. אליסה קראה לטוני שהשתמשה ביכולות האיום המרשימות שלה וגרמה לילד מסכן ומפוחד מהכיתה שלה לרוץ ולהביא לנו ארוחת גורמה מבחוץ.

בסוף הילד גם שילם על הארוחה. די כעסתי על טוני בגלל זה, אבל הפיצה השתיקה אותי די מהר.

קראנו גם לאד. התכוונו לקרוא לאזמרלדה אבל השיעורים התחילו והיא לא רצתה להבריז. טוני צחקה עליה, אז השתקתי אותה ושלחנו את אזמרלדה ללמוד.

"אז… עברתם את המבחן." אמרה טוני באדישות ונופפה בחתיכת פיצה. הנהנתי.

"כן, המבחן האחרון. אני טכנית חופשיות במהלך השבוע הזה מלימודים. לא ממש נעשה משהו בזמן הקרוב עד החופש." אמרתי.

"מה שמשאיר לנו ים של זמן לתכנן את הנקמה שלך באדריאן הטיפש הזה. "אמרה אליד בשמחה. טוני יצאה מהאדישות שלה והנהנה באושר.

העוררות והשמחה שגרמה לה המילה נקמה די הטרידה אותי.

"טוני, תירגעי. אנחנו לא נרביץ לו או משהו. אנחנו פשוט נראה לו יפה מאוד מי הבוס, אבל לא בעזרת השרירים המקסימים שלך אלא בעזרת המוח המבריק של כולנו." אמרתי. היא השתתקה והתעלמה מאיתנו, היא הביטה בחדר ונראתה שקועה במחשבות. הנחתי לה.

"בשיעורים אני ואליד, ואולי גם אליסה ואניטה, נתכנן את הנקמה." אמרתי. המילה הזו גרמה לטוני לקום בפתאומיות.

"אני חייבת ללכת. יש לי שיעור." היא אמרה.

"ממתי אכפת לך משיעורים לעזאזל?" שאלתי בהפתעה.

"זה שיעור אמנות, ביי." היא אמרה וברחה משם. הבטתי בעקבותיה בדאגה.

"משהו רע עובר עליה. תבררו מה הולך איתה?" שאלתי את אניטה ואליסה. הן מיד הסכימו, ואני הרשיתי לעצמי לשכוח ממנה שוב. היא הייתה חזקה ודי חכמה, היא הייתה מסוגלת להסתדר בעצמה, ניסיתי להגיד לעצמי.

אבל הדאגה עדיין כרסמה בי.

"בסדר. אז אתם יודעים מה?" שאלה אליד.

"מה?" שאלנו כולנו ביחד.

"אני חשבתי לעצמי לפני שנרדמתי, כולנו סוג של משפחה. כלומר- אתם נשואים, אזמרלדה וטוני הן ממש… הבנות שלכן. ואנחנו כמו דודות במשפחה הזו. אחיות תאומות של ניקול." אמרה אליד.

"כן…" ניסתה אניטה לזרז אותה ולהגיע לפואנטה.

"ואז נזכרתי שהמשפחה הביולוגית שלי אמורה לטוס ממש ברגעים אלו לאמריקה, והבנתי שכל משפחה טובה עושה חופשה משפחתית." אמרה אליד. אניטה הנהנה ומלמלה, "אה…" אבל כל השאר עדיין לא הבינו את הכוונה שלה.

"אלוהים, אני מתכוונת שאנחנו חייבים לצאת לחופשה!" היא צעקה.

"אבל הלימודים עוד לא נגמרו…" מלמלתי. הרגשתי כמו חננה מושלמת, אבל כבר פספסתי לימודים מספיק. לא התכוונתי לפספס יותר. חוץ מזה, הייתה לי עבודה ולא יכולתי לנטוש הכל ולצאת לחופשה.

"אני דיברתי עם המנהלת. היא משחררת אותנו מהלימודים לארבעה ימים." אמרה אליד באושר. אניטה קפצה במקומה בהתלהבות.

"אממ… יש לי עבודה…" חיפשתי תירוץ נוסף.

"דיברתי עם המנהלים שלך. הם משחררים אותך מהעבודה. את תפספסי רק שתי משמרות בחנות ושלוש במסעדה." אמרה אליד.

"אין לנו כסף לזה." אמרה אליסה, שגם לא ממש התלהבה מהרעיון כמוני. אליד נשפה בכוח.

"בחייכם, אנחנו עובדים כל כך הרבה ואין לנו כסף?!" צעקה אליד. אד הניד בראשו ואמר, "את יודעת שהרבה כסף הולך על אוכל, ובזבזנו הרבה על החתונה. אין לנו כסף למלון ולטיסה, אני מצטער, זה לא יעבוד אליד."

"מי דיבר על מלון ועל טיסה?" שאלה אליד בבלבול.

"אני התכוונתי שנצא לטיול בקרוואן או טיול מחנאות. מה חשבתם, שתכננתי לנו חופשה אקזוטית בקריביים?! אני יודעת שאין לנו כסף לטיסה, אני לא טיפשה." היא אמרה.

"לשכור קרוואן לארבעה ימים?" אניטה חיפשה כמה דברים בפלפון שלה ואז אמרה, "זה מספיק לנו בטוח. זה עולה גרושים, יש סוכנות שתיתן לנו קרוואן מצוין במחיר מעולה, זו לא תהיה בעיה. תאמינו לי."

"מה עם הילדות? הן לא יכולות פשוט להישאר לבד בבית." אמרתי בייאוש.

"הן יוצאות איתנו."

"מי ישמור על הבית?"

"בחייך, הוא נעול. ומי יפרוץ לשם בכלל?"

"אין לי סיכוי להתחמק מזה, נכון?" שאלתי לבסוף. אליד חייכה והנידה בראשה בשמחה.
"לא."
"אז בסדר. נצא לטיול. אבל בהתחלה אני רוצה לראות את הקרוואן, ולדעת בדיוק כמה הוא יעלה וכמה כסף יישאר לנו אחרי הטיול הזה, ואז נצא." אמרתי. אליד ואניטה קפצו במקומם בניצחון, ואד חייך.

"מה אתה מחייך?" שאלתי אותו.

"סתם. אני נהנה לראות אותך מתווכחת. אני נהנה לראות אותך בכללי, כמובן, אבל אני אוהב מאוד כשאת מתווכחת או מתרכזת." הוא אמר.

"אל תהפוך לי לקיטשי." אמרתי בביטול. הוא משך בכתפיו וקם עם מגש הפיצה הריק בידו ואמר, "השיעור כמעט נגמר ואני מסרב לפספס עוד שיעור. אז אני הולך עכשיו. תפנו את השולחן." ויצא מדלתות חדר האוכל הענקיות.

"אז קדימה, מתפנים. יש לנו שיעור אומנות עכשיו. ואני אוהבת אומנות." אמרתי ולקחתי קופסת אוכל סיני ריקה והשלכתי לפח בדרך החוצה.

אליד רצה אחרי.

"אז לא נתכנן את מותו של אדריאן היום?" שאלה.

"אני חושבת שנדחה את זה לאחרי הטיול. מתי אנחנו יוצאים?" שאלתי

"אממ… אני חושבת שמחרתיים." היא אמרה. משכתי בכתפי וירדתי במהירות במדרגות שהובילו למקלטים

"אז זה מצוין. קדימה, אני צריכה לצייר ולהירגע קצת לפני שיעור פיזיקה הבא ואת צריכה לזרוק את הקופסת בורקסים הריקה ולהצטרף אלי." אמרתי ונעלמתי בתוך כיתת האומנות.