אמסטרדם פרק 5

"אני חושב שזאת ניקול." לחשה רוני.
"לא נראה לי, היא בטח תתעכב, היא אף פעם לא אהבה לבוא הביתה מוקדם, והיא בטח לא סיימה עדיין." ענה לה דון, שגרר כיסא ונעמד והביט בעינית.
"מי זה?" שאלה רוני בפחד.
"אלוהים, בואי נצא מהחלון, אוי רוני יש לו סכין!" דון כמעט התעלף ונפל מהכיסא אבל רוני ייצבה אותו ועזרה לו לרדת מהכיסא, האיש שוב צלצל בדלת.
"רוני, הוא לא הולך? מה עושים?" שאל דון בהיסטריה, הוא אולי היה הגבר ביניהם והיה אמור להיות שקול ובשליטה ולהרגיע את רוני, אבל במצבים של לחץ הוא היה מתנהג כמו אישה ששכחה את המסקרה בבית.
"תירגע, בוא נצא מהחלון." אמרה רוני לאחר שלא מצאה שום פיתרון שקול אחר.
"אבל מה יקרה כשמישהו יחזור?" שאל דון שתמיד חשב על אחרים, הבחור עמד בדלת כבר כמעט חמש עשרה דקות, ואבא שלהם היה אמור לחזור ממש עוד מעט, הוא ירד לקנות בקבוק בירה.
"נמצא את אבא, הוא יתקשר למשטרה או יעשה משהו, עכשיו בוא נצא כבר." היא אמרה ומיהרה לזרז את דון, שכן הדלת התחילה להשמיע קולות מדאיגים שהוכיחו שהיא הולכת להיפתח בקרוב, בדרך זו או אחרת.
הם יצאו בדיוק בזמן מהחלון והחלו לרוץ לכיוון המכולת, הרחוב היה יחסית שומם והם זיהו מרחוק את ניקול שהייתה בדרכה הביתה.
"ניקול, הצילו! פורצים אלינו הביתה!" הם רצו אליה וחיבקו אותה כשהם בוכים.
"אלוהים, אני לא מבינה כלום. תפסיקו לבכות ותסבירו לי מה קרה ולמה אתם בוכים." היא אמרה ורוני נגבה את הדמעות וסיפרה לה הכל.
"אוי אלוהים! איפה אבא ומייק?" שאלה ניקול בהיסטריה.
"אבא יצא למכולת, אבל אני לא יודעת איפה מייק. הוא היה אמור לחזור עוד לפני חצי שעה אבל כנראה מתעכב, הוא מנסה להתקבל לאוניברסיטה את יודעת." אמרה רוני.
"בואו מהר לאבא, הוא כבר ידע מה לעשות." אמרה ניקול ושלושתם מיהרו למכולת.
לקח להם חמש דקות לאתר את אבא שלהם במכולת, בסופו של דבר הם מצאו אותו ליד הקופה וסיפרו לו את הכל, הוא נראה אדיש בהתחלה אבל כשהבין שמייק עלול להיות בסכנה כשיחזור הביתה הוא שילם במהירות על הבירה ורץ איתם הביתה, מייק עדיין לא חזר והפורץ גם לא היה שם. הדלת הייתה שברה לחתיכות וכל מה שהיה בבית והיה ניתן לקחת נעלם, אפילו הרדיו.
"אבא, הוא גנב הכל!" התייפחה ניקול.
"לא נורא, כל הכסף היה עלי, שאר הדברים הקטנים כמו הרדיו לא חשובים." הרגיע אריק את כולם אבל ניקול שמה לב לעוד משהו.
"אבא! אמרת שהפסקת לשתות!" היא כעסה.
"זה לא בשבילי ניקול, תירגעי, זה בשביל דודה אלי, היא הרי באה לגור כאן עוד שבועיים אז אנחנו מכינים ארוחה חגיגית למענה, אני יודע שאני לא ממש יכול לבשל אבל אני בהחלט מתאמץ ללמוד עכשיו." אמר אריק ועלה למעלה כשהבירה עדיין בידיו.
"זה לא בסדר." כעסה ניקול.
"את צריכה להבין שזה לא תמיד בשליטתו של אבא, כשתתחילי לשתות תביני." הפתיע אותה מייק.
"אלוהים מייק, הבהלת אותי." היא אמרה לו וניסתה להסדיר את נשימתה, התאומים מיהרו החוצה לשחק ומייק וניקול נותרו לבד.
"תקשיבי ניקול, נכון שאת כועסת על אבא אבל את באמת חייבת להבין שלא הכל בשליטתו." אמר מייק.
"מה זאת אומרת לא בשליטתו? מה הוא לא יכול להגיד לא ופשוט לא לשתות?" ניקול התפרצה.
"לא, לפעמים הוא לא. כשתנסי לשתות פעם את תביני את זה." אמר מייק והלך, משאיר את ניקול לכמה שעות משעממות עד סיבוב הברים בערב.
היא הכינה שיעורי בית, אפילו עזרה לתאומים להכין שיעורי בית, טיילה בחוץ וישנה טיפה. בסופו של דבר בשבע וחצי היא שמה על עצמה סוודר שקנתה בניו-יורק, פעם אחת כשנסעו לשם לחופשה, מכנסי טרנינג פשוטים ונעלי סניקרס פשוטות ביותר, זה לא שהיא לא רצתה להיראות טוב, זה פשוט מה שהיה לה.
כפיצוי על עליבות הבגדים היא שמה שפתון והתאפרה טיפה ואז מיהרה לצאת מהבית בלי להשאיר הודעה, היא ידעה שאבא שלה השתגע אם ידע לאן היא הולכת, מה שיהיה מאוד אירוני בהתחשב בעובדה שזה מה שהוא עושה במקום לעבוד, חשבה ניקול בעודה ממתינה.
בשמונה ועשרה מכונית שחורה חנתה לידה ומתוכה יצאו אדריאן חברו טוני וחלק מהבנות שראתה היום עם אדריאן, אליהם הצטרפו עוד כמה בנים שלא הכירה.
כשהיא ראתה שכולם לבושים בערך כמוה היא נרגעה מעט.
"היי ניקול, אני רואה שאת ממתינה לנו. מתנצל על האיחור מדמואזל אנחנו פשוט חיכינו לאלברט שיואיל בטובו למרוח את הלק השחור שלו כבר." אמר אדריאן כשהוא מביט באשמה באחד מהבנים החדשים, היה לו שיער שחור והוא נראה טיפה כמו אדם למברט בג'ינס ובחולצת הטישרט הפשוטה שלו.
"הומו?" ניחשה ניקול.
"הומו גאה, אם אוכל לציין. אני לא אוהב את המושג הומו סתם ככה, פשוט קראי לי אלברט." הוא אמר בצחוק ואדריאן הרגיש בבלבול שלי ואמר: "אני חושב שיהיה יפה מצדנו להציג את כולנו." וכולם הנהנו.
"טוב, זאת אליסה," הוא הצביע על בחורה בלונדינית לבושה שמלה, "היא הנהגת שלנו אז היום היא לא שותה, היא די טיפשה." הוא נעצר והתחמק מהסטירה שלה אבל היא מיהרה לתת לו עוד אחת והוא התנצל והמשיך: "זאת אליד, מאוד מתוקה." הוא הציג בחורה ברונטית חמודה עם משקפיים שנראו יקרות מאוד.
"זאת אניטה, נחמדה מאוד אבל למי אכפת." אדריאן צחק כשבחורה אחרת עם שיער כתום ועיניים ירוקות עמוקות נתנה לו סטירה חזקה הרבה יותר מזו של אליסה, היא לבשה מכנס צמוד עד הברך וגופייה צמודה עם מחשוף עמוק, היא הייתה יפהפייה וגרמה לניקול להרגיש ממש נחותה.
"עכשיו גברים, את אלברט, טוני ואותי את כבר מכירה, עכשיו זה בסטיאן, תקנאי בו כי הוא החבר של אניטה." אמר אדריאן והראה בחור מושלם, עם סנטר גדול שיער שחור ועיניים כחולות, גוף שרירי ועור שזוף.
"הם באמת מתאימים מאוד." מלמלה ניקול מתוך חלום.
"נעים להכיר אותך." אניטה אמרה, מתברר שהיא לא הייתה ממש ריקה כמו כל הבחורות היפות שניקול הכירה, היא חייכה אליה וחיבקה אותה.
"ובכן, כשכולם מכירים את כולם נוכל להתחיל את הסיבוב?" שאל אדריאן וכולם צחקו וענו בשאגות שמחה וקריאות "כן!" ו-"הידד!"
כולם יצאו לדרך כשהם מפטפטים ללא הפסקה, ונכנסו לבר הראשון כשהם ראו בדרך.
"תגיד, אנחנו מתכוונים לעבור רק כאן?" שאלה ניקול את אניטה כשהם נכנסו.
"ממש לא, אנחנו עושים סיבוב ברים, בסיבוב ברים עוברים לפחות שישה ברים בערב, תתכונני לחגיגות עד הבוקר אחות!" אניטה משכה את ניקול לכיוון הבר והזמינה לשניהם משקאות על חשבונה, ניקול מעולם לא שתתה אלכוהול והרגישה לא ממש בטוחה לגבי ההחלטה הזאת.
"אניטה, אני חייבת להגיד לך, מעולם לא שתיתי." לחשה ניקול לאניטה והיא הביטה בה בתדהמה.
"אלוהים שישמור, בסטיאן בוא שנייה!" קראה אניטה לעבר החבר שלה שרקד בקצב עם אליד.
"מה קרה?" שניהם הצטרפו אליהם.
"המשוגעת הזאת לא שתתה אף פעם אלכוהול." הודיעה לו אניטה ואליד ובסטיאן הזדעזעו.
"מה הזמנת לה?" שאלה לבסוף אליד.
"בירה. אני תמיד מתחילה בזה סיבוב." אמרה אניטה.
"זה נהדר, חלש ונחמד. קחי שלוק ניקול." אמרה אליד וניקול היססה לשנייה ולקחה שלוק.
"זה לא ממש טעים." היא העוותה את פניה.
"תגמרי את הכוס." דרשה אליד.
ניקול היססה עוד שנייה קלה אבל הסקרנות גברה על השאר, היא גמרה את הכוס בלגימה ונאלצה להודות שהמשקה אכן לא נורא בכלל.
"עכשיו תמלאי את הכוס ובואי לרקוד איתנו!" משך אותה בסטיאן לכיוון הרחבה, את חצי השעה הבאה בבר ניקול בילתה בהנאה צרופה, היא גמרה שלושה כוסות של בירה והתחילה להרגיש טיפה מסוחררת, ואז הם המשיכו לבר הבא.
בבר הבא הם לא שתו הרבה, רק דיברו ורקדו טיפה, הם השתדלו לא להתפצל. אליסה ואלברט לא שתו כלום ושמרו שכולם יישארו ביחד.
כעבור פחות חצי שעה הם המשיכו לבר הבא, שם הם נשארו שעה וחצי. ניקול לגמרי נסחפה כשהברמן החליק לה כוס אחרי כוס על חשבון הבית, בשלב מסוים אניטה הצטרפה אליה והם הלכו לרחבה, מישהו שתוי לגמרי ניגש אליהם וניסה להתחיל עם ניקול והיא רקדה איתו, בסופו של דבר היא התיישבה ליד אדריאן וליד שישבו מחובקים ביחד על ספה.
"מה אתם עושים?" היא שאלה אותם כשראתה את הסיגריה שהם העבירו אחד בין השני.
"מעשנים. מפריע לך?" שאל אדריאן בהתחשבות.
"ממש לא, מה אתם מעשנים?" שאלה ניקול שהייתה שתויה באותו הזמן.
"סיגריה רגילה. רוצה שאיפה?" שאלה אליד שהיה שתויה לא פחות בעצמה.
"כן, תני לנסות." ניקול לקחה את הסיגריה ושאפה וכמעט נחנקה.
"לא, אל תשאפי הכל לראות, שחררי." הסביר לה אדריאן והנחה אותה איך לקחת שאיפה בלי להיחנק, בסופו של דבר נותר רק בדל סיגר קטן.
"מעצבנת, לא נשאר לנו יותר." רטן אדריאן ולקח לגימה מבקבוק וודקה.
"אלוהים שישמור, לא ידעתי שזה כיף כל כך." צחקה ניקול בקול ואדריאן צחק איתה, זה היה רגע נהדר של אושר אבל היה לכולם ברור שברגע שהשפעת האלכוהול תעלם הכל יחלוף.
הם המשיכו לבר הבא, ולבר שאחריו, בכל מקום הם שתו, עישנו, רקדו והתרשמו מהמקום והמשיכו הלאה. רק בשעה שתיים וחצי בלילה הם צנחו יחדיו על ספה בבר קטן לאחר חצי שעה של ריקודים אינטנסיביים וכל אחד נהנה מהמשקה שלו, הם דיברו וצחקו ובסופו של דבר אליסה ואלברט שלא שתו כל הערב כדי לשמור עליהם החליטו להעלות אותם על ההסעה חזרה הביתה.
הם הורידו את ניקול ראשונה, ואליסה שהבינה שתהיה לה בעיה עם אבא שלה כשהיא שתויה לגמרי העלתה אותה דרך החלון והשכיבה אותה לישון, כשהיא מקווה שמשם היא תסתדר לבד.
ניקול אפילו לא פתחה עיניים כדי להודות לאליסה, היא פשוט נרדמה ואליסה המשיכה הלאה בסיבוב. היה לה עוד כמה שיכורים להחזיר הביתה.