אנדרנלין – פרק 4

לא הצלחתי להירדם במשך כול
הלילה , מחשבות רבות הציקו לי .
דין ישן לידי , שמעתי את נשמותיו הקצובות .
למה סאם לא בא איתם ?
הסתובבתי עם גופי אל עבר דין והבטתי עליו .
כמה זמן שלא הייתי איתם , הפעם האחרונה זה היה בחג המולד שישנו כולנו בסלון ביתם של סאם ודין .
״למה את לא ישנה ?״ שמעתי את לחישתו השקטה של בריאן ליד דלת החדר .
קמתי מהמיטה והתקדמתי לעברו , הוא נשען על משקוף הדלת משלב ידיים .
״לא הצלחתי להירדם״ לחשתי בשקט כדי לא להעיר את דין הישן .
ירדנו אל הקומה התחתונה והתיישבנו בסלון .
ישבתי על הספה ובריאן שכב עליה מניח את ראשו על ברכיי החשופות .
לבשתי לגופי רק מכנס פיג׳מה קצר וגופייה לבנה צמודה .
בריאן לבוש רק במכנס טרנינג ארוך למרות החום הכבד .
חלק גופו העליון חשוף , ידיו שריריות ויש לו קוביות בבטן .
על הגב ליד הכתף מצד שמאל יש לו קעקוע של וורד ומסביב הקוצים החדים נחש קוברה .
על מפרק כף היד שלו יש קעקוע בלטינית שכתוב שמה את שם אימא שלו .
שיחקתי בשיער שלו , מעבירה את אצבעותיי בין השערות הרכות שעל ראשו.
״התגעגעתי אליכם״ אמרתי לו בשקט שוברת את השתיקה .
״גם אני התגעגעתי״ אמר וליטף את ידי הנחה על החזה שלו .
״ורק אני פה בפאקינג לוזיאנה , לבד״ אמרתי בשקט ושוב התחושה הזאת של הצורך באנדרנלין מציף אותי .
״אז תחזרי לניו יורק , מה עוצר אותך ?״ שאל אותי .
בריאן יודע מה עוצר אותי , אבל הוא רוצה לשמוע אותי מודה בזה ואומרת מה שעל הלב שלי .
״אתה יודע מה עוצר אותי״ אמרתי בשקט וניגבתי את הדמעה שזלגה לפני שהוא יבחין בזה .
״אני רוצה לשמוע אותך אומרת את זה ״ אמר לי .
״עד שאני לא יפטר מהצורך באנדרנלין״ אמרתי בשקט ומיד אחר כך שקט מוחלט בנינו .
״ואיך את מרגישה ?״ שאל .
״אני לא מרגישה״ אמרתי והתחלתי לצחוק צחוק חלוש נטול הומור .
כבר מלפני הרבה זמן איבדתי כול תחושה וכול הרגשה , למדתי לחיות חצי חיה .
״אליסון התגעגעתי אלייך ״ אמר לי והבנתי למה הוא מתכוון , הוא מתגעגע אל אליסון הישנה , אל הילדה היפה והתמימה .
״למה אתם ערים?״ שמענו את קולו הגברי של דין בפתח הסלון .
״לא הצלחנו להירדם״ ענה לו בריאן בתגובה .
דין התיישב על הספה לצידי והניח את ראשו על כתפי .
״בדיוק כמו פעם״ מלמל בריאן , ״כמעט״ אמר דין .

ישבנו ככה עד הבוקר , אף אחד מאיתנו לא היה עייף , ואף אחד מאיתנו לא נירדם.
״אני הולך למרכז העיר לקנות אוכל״ אמר בהחלטיות דין שראה את האוכל שיש לי בארונות .
אם אפשר לקרוא לזה אוכל , מנות חנות שמוכנות תוך חמש דקות , תמציות תה , קופסאות של דגני בוקר , קרקרים למניהם .
״ביי״ קרא בריאן מהסלון .
התיישבתי ליד בריאן על הספה והשענתי את ראשי על כתפו החסונה , מוללתי באצבעותיי חוט שחור פרום מהשרוול הקצר של חולצתו .
הוא בהה במסך הטלוויזיה המכובה במבט אטום , בלי לחשוב על שום דבר .
״למה סאם לא בא איתכם?״ שאלתי אותו.
״את מכירה את סאם , קשה לו לעזוב את חיי העיר הגדולה ולבוא לכפר לשבוע ״ צחק בריאן .
״כן , זה סאם שאני מכירה״ אמרתי לו .
״ואיפה אליסון שאני מכיר ?״ שאל בשקט והחיוך שעל פניי נפל .
דמעה קטנה זלגה מקצה עייני ומחיתי אותה במהירות .
״אני לא יודעת ״ עניתי לו ותלשתי את החוט הפרום מחולצתו .
״בריאן ? אני יכולה לשאול אותך משהו?״
שאלתי אותו והבטתי בעיניו .
״מה קרה שאל וליטף לי את הלחי מנגב על הדרך דמעה נוספת שזלגה במורד לחיי .
״לא משנה ״ אמרתי לאחר רגע והשענתי שוב את ראשי על כתפו .
עייפות הלילה סחררה אותי , ועד מהרה הרגשתי איך אני נרדמת .